בנינו

פרק 20-לצרוח

נקודת מבט של אדם-
קמתי בבוקר ממש מוקדם,לפני שהיא הספיקה להתעורר.הזזתי אותה ממני בעדינות וחייכתי כשהסתכלתי עלייה ישנה בשלווה.היא נראתה כל כך רגועה ומתוקה.אהבתי לישון לצידה ככה...כל כך לא רציתי שזה יגמר.הרחתי את הריח הטוב שלה כל הלילה...ריח שמשכר אותי כל פעם מחדש.היא הדבר הכי מושלם בעולם הזה,באמת.הילדה הזאת עוד תשגע אותי בסוף,אנחנו חייבים להפסיק את הריב המטופש הזה,אני מתגעגע אלייה.
שמתי עליי את המעיל שלי ויצאתי החוצה אל הקור הנורא.
כל כך לא רציתי שהיא תראה אותי ישן לצידה.

-נקודת מבט של אנה-
"והשמלה הזאת?"אלכס שאלה אותי ואת פילאר בזמן שהיא גררה אותנו בכל הקניון כדי למצוא שמלה לחתונה של אחיה,שמתחתן בעוד חודש."נראת מעולה,תיכנסי למדוד"פילאר אמרה לה.השמלה באמת נראתה מעולה.היא הייתה בצבע כחול לילה עם כל מיני פייטים קטנים ועדין שעשו את השמלה זוהרת ומיוחדת.אהבתי אותה.
בזמן שאלכס נכנסה למדוד את השמלה אני ופילאר הסתכלנו על שאר השמלות שהיו בחנות,כל אחת הייתה יותר יפה מהשנייה,פשוט ככה.
"תראי את השמלת כלה הזאת!ואו!"פילאר אמרה והצביעה על שמלת כלה משגעת שהייתה שם.היא נראתה בידיוק כמו השמלת כלה שהייתי רוצה להתחתן בה.בהחלט ואו אחד גדול.
אחרי כמה דקות אלכס יצאה מתא המדידה עם השמלה הכל כך יפה הזאת."ואו"פילאר אמרה פתחה את עינייה שנראו כל כך המומות מכמה שהשמלה ישבה עלייה בצורה הכי מושלמת שיש.וכך גם אני,השמלה הייתה מהממת לגמרי,וישבה על הגוף המחוטב שלה בידיוק כמו שצריך."כן?אהבתן?כדאי?"היא התלבטה בזמן הסתכלה במראה והתלבטה.היא בחנה כל צד בשמלה,הגוף שלה כל כך מושלם,כל דבר ישב עלייה בצורה מושלמת.

אחרי התלבטות ארוכה,אלכס קנתה אותה ויצאה מהחנות מאושרת עד השמיים.
"תודה שעזרתן לי,לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכן"אלכס ציחקקה ואמרה.
אלכס ופילאר חזרו יחד הביתה,הן גרות אחת ליד השנייה ורק אני גרה במרחק קצת יותר גדול מהן.נפרדנו בדרך לשלום והמשכתי בדרכי.
השעה הייתה אחת עשרה בלילה.הקור הקפיא את העצמות שלי וגרם לי לרעוד.
הלכתי בקצב מהיר כדי להתחמם.אך פתאום...הרגשתי שמישהו עוקב אחרי.אבל מיד הוצאתי את המחשבה הפראנואידית הזאת מהראש שלי.הבית נמצא במחרק של חמש דקות הליכה מפה,אין לי מה לפחד,הכל בסדר.ניסיתי להרגיע את עצמי.אני שונאת ללכת לבד בלילה,אי אפשר לדעת איזה אנשים משוגעים יש ברחובות.
המשכתי ללכת בקצב מהיר,ודי פחדתי להסתכל לאחור.אף אחד לא יעקוב אחרי,נו באמת אני עוד שנייה בבית.שכנעתי את עצמי שהכל בראש שלי ושהכל בסדר...הקצב הליכה שלי התגבר וכך גם דופק הלב שלי.
בהיסוס רב,הסתכלתי מזווית העין שלי הצידה וראיתי צל שהולך ממש מאחורי.הלב שלי דפק בקצב מהיר,אני בטוחה שהוא עוקב אחריי.ניסיתי להרגיע את עצמי עד כמה שאפשר,אולי אני סתם מדמיינת,או סתם פראנואידית.

פתאום,תוך שניות הרגשתי את היד שלו תופסת את שלי ומושכת אותי לאחור בזמן שהיד השנייה שלו סותמת לי את הפה כדי שלא אוכל לצרוח.