"הלו?"עניתי והייתה שתיקה מהצד השני של הקו.יכולתי לשמוע רק נשימות.
"הלו?"שאלתי שוב מחכה לתשובה כלשהי.
שמעתי רק נשימות שהולכות ומתגברות,הרגשתי מסוקרנת לדעת מי עומד בצד השני של הקו.הוא שומע אותי,אז למה הוא לא עונה?"אנה?אנה זאת את?"שמעתי ומיד קפאתי במקום.הרגשתי את פעימות הלב שלי מתחילות להתגבר.זה לא הגיוני שאני שומעת את הקול שלו אחרי כל כך הרבה זמן שלא שמעתי אותו.לא לא זה לא קורה לי!מיד ניתקתי את הטלפון וזרקתי אותו הרחק ממני,מפחדת לשמוע אותו מצלצל שוב.
ניסיתי להסדיר את הנשימות שלי,זה לא יכול להיות ששמעתי את הקול שלו עכשיו.אבל...אבל אני התגברתי עליו כבר מזמן,אני לא חושבת עליו כבר הרבה זמן.עברו פאקינג שלוש שנים!!זה ים זמן,אני בטוחה שגם הוא שכח אותי."מי זה היה?"אמלי יצאה מהמקלחת ושאלה."סתם...בחור אחד"אמרתי והיא עשתה פרצוף ונראתה חושבת."בחור.."היא מלמלה לעצמה"אהה זה בטח אדם"היא אמרה ומיד הלב שלי קפץ ששמעתי את השם שלו,שלא שמעתי די הרבה זמן."מי זה?"שאלתי מסוקרנת מה לה ולו.
"סתם...אחד שהיה לי קטע איתו לא מזמן,התקשרתי אליו מקודם והוא לא ענה בטח הוא רצה לדעת מה רציתי"היא אמרה ויבשה את השיער שלה בפן.היה בינהם קטע?אני מודה,הלב שלי נצבט באותו רגע.אני אפילו לא מבינה למה,הריי מה שהיה בנינו נגמר מזמן.
*************
"אתה מבין?זה אשכרה היה הוא"אמרתי נאנחת כאשר דיברתי עם בן בדרך אל המכון כושר של הקולג'."את התגברת עליו מזמן אנה...אל תעשי מזה כזאת דרמה"בן אמר והסכמתי איתו."כן...אתה צודק,אני באמת לא צריכה לעשות מזה דרמה"אמרתי והוא חייך אליי.נכנסתי לחדר כושר,לבד.אני אוהבת להתאמן פה בשעות האלה...בערב.הרוב מתאמנים בשעות הצהריים.
שמתי אוזניות עם מוזיקה גבוהה והתחלתי לרוץ על ההליכון.הרגשתי בעולם אחר,לא שמעתי דבר מלבד המוזיקה החזקה.
אחרי בערך שעה וחצי של אימון הרגשתי גמורה לגמריי.לקחתי את הדברים שלי וחזרתי בחזרה אל החדר,מפנטזת על המקלחת הנעימה שאעשה ברגע שאכנס לחדר.
נכנסתי אל החדר,ולא האמנתי למה שראיתי.
לא האמנתי שהוא כאן עומד מולי...זה לא יכול להיות.
הייתי המומה לראות אותו עומד מולי.הוא היה נראה כל כך מוזר...שלוש שנים..שלוש שנים לא ראיתי אותו ופתאום לראות אותו ככה עומד מולי.הוא היה נראה שונה,בוגר...לא יודעת..זה היה לי כל כך מוזר.הלב שלי פעם בקצב מטורף,הייתי בטוחה שעוד שנייה הוא יצא לי מהמקום.כל כך לא ציפיתי לזה...
הוא בהה בי,בכל חלק וחלק בי.הרגשתי כל כך מוזר,לא ידעתי מה אני אמורה לעשות עכשיו.
"היי"הוא אמר אחרי דקות ארוכות של שתיקה מביכה בזמן שבהינו אחד בשנייה.ראיתי שגם הוא מופתע לראות אותי,אני בטוחה שהוא לא ציפה לזה.
"מה אתה עושה כאן?..."לקחתי אוויר מהריאות ושאלתי."זאת את שענית לי לטלפון,נכון?"הוא שאל והרים גבה.הפרצוף שלו היה נראה שונה...בוגר יותר.היו לו מעט זיפים על הפנים,מה שהפך אותו לסקסי הרבה יותר.אלוהים הוא כל כך חתיך,אני לא עומדת בזה."כ...ן."עניתי בגמגום מרגישה מבולבלת ולא מבינה מה הולך פה לכל הרוחות!!!הוא בא לפה כי שמע את הקול שלי בטלפון?לא הבנתי כבר כלום."ידעתי"הוא אמר מצחקק לעצמו ומתקרב אליי מעט,מה שגורם לי להתרחק אחורה ולהיצמד לדלת."את נראת אותו הדבר..."הוא אמר ובחן שוב כל חלק וחלק בי.
"למה באת לכאן?"שאלתי מבולבלת מנסה להבין"זה משנה?"הוא שאל והתקרב אליי שוב,אך לא היה לי לאן לברוח כאשר הוא שם את היד על הדלת בזמן שאני צמודה אל הדלת."טוב תלך מפה אדם,אני צריכה להתקלח"ניסיתי לזוז אך לא הרגשתי בנוח.כל כך הרבה זמן לא אמרתי את השם שלו,הרגשתי כל כך מפוחדת פתאום.מאיפה הוא צץ פתאום אחרי שנים שלא ראיתי או שמעתי משהו ממנו?
"איפה היית כל הזמן הזה?...למה עזבת בלי להגיד כלום?"העזתי לשאול פתאום,אני לא יודעת מאיפה זה בא,אבל זאת השאלה היחידה שסיקרנה אותי כל הזמן הזה...איך הוא עזב בלי להגיד שום דבר?"זה משנה
משהו?"הוא שאל ושוב הרים גבה
"כן!כן זה משנה משהו אדם,אין לך מושג כמה סבלתי בגללך,יכולת לפחות להיפרד בצורה נורמלית,אחרי כל מה שהיה בנינו...ולא לזרוק אותי אחרי שזיינת אותי כמו חמור!"הרמתי את הקול והתחלתי להתעצבן.באיזו זכות הוא מופיע ככה מולי פתאום?באיזו זכות?אדם לא אמר מילה,הוא ידע שאני צודקת,ראיתי את זה על הפנים שלו.הרגשתי זועמת כל כך,בעיקר מהעובדה שהנוכחות שלו כאן עושה לי משהו אחרי כל כך הרבה זמן.אך לא נתתי לזה להשתלט עליי...שלטתי בעצמי ולא נתתי לשום רגש או דמעה לצאת החוצה.
מיד הדלת נפתחה ומעדתי מעט הישר לזרועות של אדם.המבטים בנינו הצטלבו אך מיד שיחררתי את עצמי ממנו.
"היי אדם!הגעת"זאת הייתה אמלי שפתחה את הדלת וקפצה עליו בחיבוק."הבאת לי?"היא שאלה ואדם הנהנן והוציא מהכיס כמה ניירות מצוקמקים."מזל שזה לא נאבד!!תודה אדם"היא חייכה אליו והוא חייך בחזרה אלייה.ראיתי עד כמה הוא המום מלראות אותי...זה בהחלט היה לא צפוי.
נכנסתי למקלחת מבלי להגיד דבר.
נתתי למים החמים לשטוף את גופי,מלכלוך וממחשבות מיותרות.
******************
"הערב תהיה הרצאה על הסרטן בקרום המוח,בחור צעיר שעבר את המחלה יבוא להרצאות על הטיפול שעבר ובאופן כללי על החויה הנוראית,אתם לא חייבים להגיע אבל אני מאוד ממליץ לכם."המרצה אמר בתחילת הקורס ואז המשיך את השיעור.
אני לומדת רפואה,מתוך הרפואה אנו לומדים המון המון סוגים של מחלות שונות ומגוונות.
"את באה אנה?"אמה שאלה אותי כשעמדה בפתח החדר."לאן?"שאלתי מתהמממת,ידעתי שהיא מתכוונת להרצאה שיש היום באודיטוריום. לא התחשק לי ממש ללכת להרצאה,היא במילא לא חובה ואני גם ככה צריכה להשלים קצת שעות שינה.
"להרצאה,בואי נו אנחנו נאחר"היא אמרה ותפסה בידי וגררה אותי אל מחוץ לחדר."אין לי כוח לזה אמה...באלי לישון"אמרתי נאנחת."זה לא חובה במילא,אז מה הטעם?"שאלתי"סתם לשמוע קצת סיפורים של אנשים,וגם בטח עוד ניתקל בהמשך הלימודים במחלה הזאת..אחרת לא היו מביאים לנו את אותו האדם להרצות לנו..בקיצור זה לא מזיק."היא אמרה ומבלי ברירה המשכתי ללכת אחריה אל האודיטוריום.
התיישבנו באולם הגדול שלאט לאט התמלא באנשים שלומדים איתנו את הקורס ברפואה.
YOU ARE READING
בנינו
Romanceתכירו את אנה,נערה בת 17. אנה ילדה חכמה,חרוצה,ביישנית ואפילו לפעמים קצת חוצפנית. החיים של אנה משתנים כאשר היא עוברת לשכונה חדשה,יחד עם אביה השיכור והמסומם.היא פוגשת חברות חדשות ואולי גם...אהבה? אדם,סיקרן את אנה מהרגע הראשון שראתה אותו.המבטים שהוא נעץ...
