בנינו

פרק 34-פה לצידך

פתחתי את העיניים לאט,מרגישה מסוחררת.מאוד מסוחררת.נאנחתי לרגע וניסיתי לקום,לא זיהיתי את החדר שאני נמצאת בו.איפה אני?ומה קרה אתמול לעזאזל?ראיתי מולי דמות שעומדת ומתלבשת.גוף חשוף מוצק ושרירים עמד מולי.אדם?זה אדם??
שיפשפתי את העיניים והופתעתי לראות את... בן?מה אני עושה כאן ומה קרה אתמול לעזאזל?ניצוצות קלים של זיכרונות מאתמול בלילה צצו בי אך לא הבנתי כלום..הכל היה חסום ומטושטש."סוף סוף קמת"בן אמר שהבחין בי שקמתי.פאק..מה קרה אתמול?איפה הייתי בכלל?
"אה...אני...אנחנו..-"

"כן אנחנו כן..."הוא אמר בידיוק את מה שלא רציתי לשמוע.פאק אני לא מאמינה!!אני לא מאמינה שעשיתי דבר כזה...זה כל כך מזעזע אני חתיכת מטומטמת וחסרת אחריות...זה לא יתכן פשוט."אני מצטער אנה..."הוא אמר והתיישב לידי."בסך הכל רציתי לעזור לך באמת...ראיתי אותו באיזה פאב כל כך שיכורה,לבד.היית נראת כל כך פגועה הרוסה ובעיקר שיכורה.באמת שרציתי לעזור לך..היו לי כוונות טובות אני נשבע!בסך הכל רציתי שתעבירי פה את הלילה במקום להסתובב לבד שיכורה שמי יודע מה היו עושים לך"הוא אמר והמילים שלו היו נשמעות כל כך אמיתיות ויוצאות מהלב.לא יכולתי לחשוב עליו דבר רע."ובסוף עשיתי את מה שלא רציתי שיקרה לך...אני מרגיש כל כך אידיוט"הוא אמר ונאנח הרגשתי כל כך מבולבלת ומסוחררת...כבר לא הבנתי מי נגד מי ומה קורה פה."אני כזאת דפוקה"אמרתי והדמעות חנקו אותי בגרון,הרגשתי שאני משתגעת."אני מצטער כל כך..."הוא אמר ונאנח ומיד עטף אותי בחיבוק.בן בחור טוב,תמיד ידעתי שהוא כזה.לא יצא לנו לדבר המון...אבל הוא ילד טוב כזה.חרוץ,לפעמים קצת ביישן,הוא חכם ותלמיד מצטיין.לגמרי ילד טוב..באמת.
"אני יודע כל זה בגלל אדם..."הוא אמר וליטף לי את הראש.כאב לי לשמוע את השם שלו כל כך."אנה את בחורה מדהימה...באמת את שווה הכל אל תתני לבחור אחד להרוס לך את החיים"הוא אמר והמשיך ללטף לי את הראש ואני לא אמרתי מילה,רק הקשבתי לו בשקט.

"אני מבין שקשה לך ומה שהיה בינכם חזק..אבל הגיע הזמן שתנסי להמשיך הלאה"הוא אמר וכל מילה שלו הייתה נכונה."אבל זה קשה מידי"אמרתי ומשכתי באף,מנסה לעצור את הדמעות."אני יודע,ואני פה לצידך...בכל דבר שתצטרכי"הוא אמר וליטף אותי מעט.הרגשתי תחושה טובה פתאום,"תודה"אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן.
"יאללה עכשיו תתלבשי,אולי נספיק ללמוד עוד היום"הוא אמר וקמתי להתלבש.
התלבשתי,ויצאנו יחד לבית הספר.
***************
עבר שבוע מאותו יום,קשה לי וכואב לי...אך אני עושה מאמצים להמשיך הלאה.
אני ובן ממש התיידדנו מאותו יום,שזה מוזר..הריי שכבנו,אנחנו לא אמורים להתיידד...לא?...
אני לא כועסת עליו או משהו כזה,להפך.הוא תומך בי וגורם לי להרגיש טיפה יותר טוב.
אני מרגישה כיף לצידו.הוא אחלה בחור והוא עושה לי מעט טוב על הלב.

זה היה סתם עוד יום רגיל...ישבתי ביחד עם פילאר בקפיטריה."את מרגישה יותר טוב?"היא שאלה אותי בדאגה.פילאר ואלכס לא ידעו שום דבר ממה שקרה ביני לבין בן,הן גם לא ידעו ששכבתי עם אדם ואז הוא זרק אותי לאלף עזאזל.הן רק יודעות שנפרדנו.זה הכל.אני מעדיפה כמו שפחות לדבר על זה...זה במילא בראש שלי כל הזמן."ככה ככה"אמרתי כשבתוך תוכי ידעתי שזה לא ככה ככה,זה נורא פשוט.כאב בלתי פוסק,געגועים מטורפים...לא שמעתי על אדם מאותו יום,גם לא ראיתי אותו בבית הספר.פילאר קמה והלכה לקנות לה לשתות ואני ישבתי משחקת באוכל שהיה לי בצלחת,במילא לא היה לי תאבון."מה קורה"בן התיישב לידי וחייך אליי
"תגיד...שמעת משהו מאדם?אתם בקשר?"שאלתי.לא יודעת מאיפה האומץ לשאול אותו דבר כזה בכלל..הריי הגעתי להחלטה שאני צריכה לשכוח כל דבר שקשור אליו..אבל זה הרבה יותר קשה משחשבתי.
"הממ...האמת שלא,ניתקנו את הקשר בזמן האחרון"הוא אמר והיה נראה קצת מוטרד."לא אמרנו שאת צריכה לשכוח ממנו אנה?"הוא שאל והחליף נושא מיד"זה קשה"אמרתי נאנחת"את תצליחי בסוף"הוא חייך אליי וליטף לי את הלחי,וכך גם אני חייכתי אליו במבוכה.
"אתם ממש קרובים לאחרונה"פילאר הגיעה וחייכה חיוך שובב על השפתיים..ידעתי למה היא התכוונה."אנחנו רק ידידים פילאר,שום דבר אחר לא"בן אמר וחייך אליי חיוך קטן.
אני חושבת שאני ובן התידדנו בעיקר כי הוא היחד שמבין אותי בקשר לאדם...זאת אומרת הוא ראה את הכאב שלי באותו לילה,הוא ראה אותי שיכורה ופגועה כל כך.גם לבנות לא הראתי את הכאב שלי ככה,וזה קירב בנינו איכשהו.אבל באמת,אין בנינו שום דבר מעבר לכך.הוא היחיד שהחדיר לי לראש שאני צריכה להמשיך הלאה.

היום עבר דווקא מהר,והלכתי הביתה ברגל.
מזג האוויר נעשה הרבה יותר נעים..מרגישים שהאביב עומד להגיע.זה עשה תחושה טובה יותר,מין רענון ותחושת התחדשות כזאת.
הגעתי אל הבית שלי,ושנייה לפני שנכנסתי הפנתי את מבטי לבית של אדם...המומה ממה שראיתי שם.