בנינו

פרק 14-ריבת חלב

"לקחת כל מה שאתה צריך?"שאלתי את אבא בזמן שסיים לארוז לו תיק קטן.היום הוא מתחיל את הגמילה שלו,מצאנו מוסד לגמילה שנמצא במרחק של שעה נסיעה מפה.
"לקחתי הכל אנה,אני לא עובר דירה"הוא אמר וחייך אליי.מוזר לראות אותו ככה...מחייך אלי,נראה שפוי ומדבר כמו שצריך."הכל?מברשת שיניים,משחת שיניים,מספיק בגדים..."שאלתי בדאגה,בחיים לא דאגתי לו בכלל.זה כל כך מוזר."כן אנה,לקחתי הכל"הוא אמר מחייך חיוך מוזר."למה החיוך הזה?"שאלתי מחייכת גם ונבוכה."סתם...בחיים לא דאגת לי,כיף להרגיש שאת דואגת לי ואכפת לך"הוא אמר בחיוך וליטף לי את הלחי.חייכתי אליו גם.
"טוב הכל מוכן,נזוז?"הוא שאל ולקח את המפתחות של האוטו ואני הנהנתי עם הראש כהסכמה.
עלינו למכונית,ונסענו אל המוסד.
כל הדרך עברה בשתיקה,הרגשתי מובכת לא היה לי מה להגיד,רק התפללתי שהכל יהיה טוב,עדיין לא ידעתי איך אני מרגישה כל כך לגבי כל זה.
אחרי שעה פחות או יותר,הגענו.מבחוץ,המקום היה נראה מעולה.זה היה בניין בינוני שהיה נראה די חדש,ורשמי כזה.
ראיתי איך אבא התבונן ובחן כל פרט מבחוץ.נשארנו לעמוד שם מספר שניות ארוכות.יכולתי לראות את אבא מתרגש,מבולבל,וקצת חושש...בחיים לא ראיתי אותו במצב כזה"יהיה בסדר אבא"חייכתי אליו חיוך קל וכך גם הוא אלי.

נכנסנו פנימה ושם הייתה פקידה שאבא מיד ניגש אלייה.הסתכלתי סביב ובחנתי כל פרט שראיתי,המקום הזה באמת נראה טוב,על רמה.התפללתי שיהיה לאבא שלי טוב פה...חקרתי המון על המקום הזה באינטרנט,יש פה צוות מומחה ומעולה והמקום קיים כבר שנים,הייתי בטוחה שיטפלו בו כמו שצריך.
"טוב אז ניפרד עכשיו"אבא אמר והיה נראה טיפה נבוך,וגם מתרגש.התחלתי להרגיש את הדמעות מנסות לחנוק אותי אבל הפעם לא החזקתי אותם בפנים,נתתי להם לשטוף לי את הפנים ואבא מיד ניגב לי אותם.הבטתי בו,נראה כל כך נרגש ושונה..אלוהים לא חשבתי שיגיע היום הזה מתישהו.הייתה לי תחושה טובה,יחד עם פחד מעצבן.מה יהיה אם אני לא אוהב את השינוי הזה?פחדתי לצפות ליותר מידי...אני מצפה שאבא שלי יחזור חדש,ובאמת באמת יגמל מכל החרא הזה ויתפקד כאבא רגיל..אבל פחדתי מהציפייה הזו,כי מהצפייה באה גם האכזבה.
"אני מבטיח לחזור מהר"הוא אמר והביט לי בעיניים."השארתי לך כסף לכל מה שתצטרכי לא יחסר לך כלום"הוא אמר וליטף לי את הפנים."תחזור אבא חדש?"שאלתי וציחקקתי מעט."אני מבטיח לא לצאת מפה עד שאני אהיה אבא חדש"הוא אמר וגם ציחקק מעט.
"די תעצרי את הדמעות"הוא צחק וניגב לי אותם"הכל יהיה בסדר..אני חייב לך כל כך המון אנה..אני אפצה אותך על כל השנים האלה אני מבטיח"הוא אמר וליטף לי את הלחי,בזמן שאני הינהנתי עם הראש,מסכימה עם כל מילה שהוא אומר ויודעת שאני באמת צריכה להירגע ולחשוב חיובי יותר.הוא נתן לי נשיקה קטנה על הלחי,והלך יחד עם אותה פקידה שהייתה שם,שליוותה אותו אל החדר שלו.אבא הסתובב וניפנף לי ביד לשלום כשעמדתי שם מסתכלת עליהם.נופפתי לו לשלום ולאט לאט ראיתי אותם מתרחקים ונעלמים לי מהעין בתוך המסדרון הארוך.
**************
ישבתי בבית,הרגשתי במין סערת רגשות כזאת.התפללתי שהכל יהיה טוב עם אבא שלי ושאולי...אולי אזכה לאבא נורמלי אחרי הכל.
הוצאתי קופסאת גלידה בטעם ריבת חלב מהמקרר וישבתי מול הטלוויזיה.זיפזפתי בערוצים וחיפשתי תוכנית מעניינת לראות.
'נו?איך היה?'קיבלתי הודעה מאדם.לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד,אבל ידעתי שאם לא אענה לו הוא יתעצבן.'בסדר'כתבתי לו אחרי מספר דקות.'זהו?רק בסדר?'הוא מיד ענה ואני מיד כתבתי לו 'כן'והמשכתי לזפזפ בערוצים.
אחרי מספר דקות הדלת של הבית נפתחה וזה היה לא אחר מאשר,אדם.
"פעם אחרונה שאת מייבשת אותי ככה ברור לך?"הוא אמר בקול עבה והסתכל עליי יושבת מדוכאת וזוללת גלידה.הוא התיישב לידי וחטף לי את הכפית מהפה ולקח לעצמו גם גלידה.
לא היה לי צורך לדבר בכלל,הרגשתי שהוא הבין אותי לבד.
"יהיה בסדר מאמי,הוא יחזור אבא חדש את תראי"הוא אמר והזיז חתיכת שערות שהסתירו לי את העיניים ואז הסתכל עמוק בתוכם.אהבתי את איך שהוא נמצא לצידי תמיד...הוא היחיד שיודע לתמוך בי בצורה הנכונה,הוא לגמרי עושה לי טוב.
"אני מקווה"הוא אמר וליטף לי את הלחי ומיד הביא לי נשיקה רכה ומתוקה.
הרגשתי את הטעם של השפתיים שלו מתערבבים עם הטעם של הריבת חלב.נהנתי להרגיש אותו מנשק אותי.