בנינו

פרק 51+52-דף חדש

-נקודת מבט של אנה-
היה יום סוער בחוץ,השלג לא הפסיק לרדת,ברקים ורעמים,וגם שהפסיק לרדת קצת שלג התחיל לרדת גשם מטורף.
אבא שלי ומתילדה חוזרים רק היום בלילה מפריז,אני נשארתי לבד בבית,מזפזפת בערוצים מול הטלוויזיה,לא יכולתי להירדם בכלל בזמן שבחוץ יש סופה מטורפת.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת,הופתעתי שמישהו יוצא מהבית בכלל במזג אוויר המטורף הזה.
פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את אדם עומד מולי.רוח מטורפת נכנסה מבחוץ היישר אל תוך הבית.מיהרתי להכניס אותו פנימה ולסגור את הדלת."היי.."מלמלתי לא מבינה כל כך מה הוא עושה כאן."אני מפריע?"הוא שאל והרגיש מעט נבוך,וכך גם אני."הממ לא..מה אתה עושה פה?"שאלתי מבולבלת."בגלל הסערה בחוץ נכבה החשמל בבית..וזה אומר שגם אין מים.את היחידה שאני מכיר פה באזור,אני מקווה שזה בסדר"הוא אמר במבוכה וכבר הבנתי."שיחקתי כדורגל עם בן,אני חייב מקלחת טובה"הוא אמר מחייך,אני מודה שהופתעתי מהחיוך שלו.
"איפה אמלי?"שאלתי מסוקרנת,אם אין להם מים סימן שגם היא לא יכולה להתקלח."אצל אחותה.."הוא אמר מבלי לפרט יותר מידי."כן..כן..יש מים חמים"אמרתי לו והובלתי אותו לכיוון המקלחת,למרות שהוא יודע טוב מאוד איפה היא נמצאת."תתחיל להתקלח,אני כבר אביא לך מגבת"אמרתי והנחתי לו להתקלח בזמן שהלכתי לעבר הארון על מנת להוציא לו מגבת.

הגעתי אל מול דלת המקלחת עם המגבת ביד,והוא בידיוק פתח את הדלת שלא הייתי מוכנה לזה,מסתכל למטה אליי רק עם מגבת מסובבת סביב המותניים.איבדתי ריכוז לגמרי,הוא נראה כל כך טוב אלוהים.
"הייתה פה מגבת"הוא צחק ואמר "תודה"הוא חייך אליי וחייכתי אליו חיוך נבוך בחזרה.
הוא לקח את שקית הבגדים שהביא מהבית ונכנס פנימה להתלבש.
כל מה שרציתי זה רק שהוא יעוף מפה כבר,הנוכחות שלו פה גורמת לי להרגיש פשוט לא בנוח,ואני לא אוהבת את זה.
"הייתי חייב את המקלחת הזאת,תודה"הוא אמר כשיצא לבוש בטרנינג אפור שהיה נראה עליו כל כך טוב.פתאום בשנייה אחת הייתה הפסקת חשמל.הרעש מבחוץ היה נוראי,מפחיד להסתכל בחלון בכלל.רעמים וברקים ללא הפסקה,אחד אחרי השני.
"אולי כדי שתישאר פה עד שירגע בחוץ..לא?"שאלתי אותו.מצד אחד אני מתה שהוא יעוף מפה אבל מצד שני...אני לא יכולה להעיף אותי מפה עם מה שהולך בחוץ עכשיו.
"כן...כנראה"הוא אמר נבוך והתיישב על הספה

איך הגענו למצב הזה בכלל?הוא יושב פה אצלי בסלון,בזמן שהדירה שלו ושל אשתו לעתיד נמצאת במרחק של כמה דקות מפה.
איך תמיד הוא חוזר לחיים שלי באיזשהי דרך?
כאב לי להסתכל עליו ולדעת שהוא בכלל לא שלי..וכנראה גם לא יהיה שלי יותר.
אני לא אשקר,כן כואב לי עניין החתונה הזאת..אני אפילו לא מבינה למה.די התגברתי עליו...פשוט כואב לי שאני לא מצליחה להמשיך הלאה...אפילו מערכת יחסים יציבה אני לא מצליחה להחזיק,אז איך זה שהוא כן?

הייתה שתיקה מביכה שנמשכה כמה דקות שנראו לי כמו נצח.
"מה איתך...?ספרי משהו"אדם שבר את השתיקה שהייתה,ולי לא היה כל כך מה לספר.
"תשאל משהו"אמרתי והוא חשב על שאלה כלשהי."איך עברה עלייך השנה האחרונה?"הוא שאל ולא כל כך ידעתי מה לענות.
איך עברה עליי השנה האחרונה?נהדר,אני מנסה להמשיך הלאה ולהתקדם בחיים שלי ולא כל כך מצליחה.פשוט שנה נהדרת.
"בסדר..הכל בסדר"עניתי בייבוש והוא חייך אליי."מה איתך?איך מתקדמת החתונה?"שאלתי מנסה להעביר נושא ולא לדבר עליי."בסדר גמור האמת"הוא אמר"אמלי מתעסקת יותר בכל ההכנות,אני פחות"הוא חייך אליי ואני ציחקקתי."בטח הופתעת לקבל את ההזמנה...לא?"הוא שאל ומיד הלב שלי דפק,אני אפילו לא מבינה למה.
"כן,קצת"הודתי,הופתעתי מאוד..לא קצת.