בנינו

פרק 47-אגו

הסתובבתי בחשש,למרות שידעתי מי עומד מאחור.לא אחר מאשר...אדם.
"קחי"הוא אמר בקרירות ונתן לי את הפאלפון שלי ביד ומיהר ללכת לשם לכיוון היציאה.
"לא לא הוא ישתגע עכשיו,אני מכירה אותו"נאנחתי,לא היה לי כוח להצגות המטופשות שלו.אדם הוא הכי חמום מוח וקנאי ביקום."את רוצה שאני אלך לדבר איתו?"בן שאל"לא...תודה"אמרתי ומיהרתי לרוץ אחרי אדם.
"אדם"קראתי לו אך הוא התעלם והמשיך ללכת בקצב מהיר אל המכונית"אדם תחכה"צעקתי והוא נעצר התקרבתי אליו,מתנשפת מהריצה הקצרה הזאת,מה שמזכיר לי שמזמן לא הייתי בכושר.
"את שכבת איתו אנה??תגידי לי את רצינית?אני לא מאמין שעשית דבר כזה אנה"הוא התעצבן ולא היה מסוגל להסתכל לי בפרצוף,העובדה שהוא התעצבן על משהו שקרה ביני לבין בן באותו לילה שהייתי שבורה והרוסה בגללו חירפנה אותי לגמרי.
"באיזה זכות אתה מתעצבן על זה בכלל?אתה יודע בכלל שזה קרה שהייתי שבורה והרוסה בגללך??בגלל שזיינת אותי וזרקת אותי כמו חמור?אתה חתיכת טיפש אדם אין לך זכות לכעוס עליי בכלל אני ממש לא חייבת לך הסברים אחרי מה שעשית לי"הרמתי את הקול ואמרתי בעצבים.הוא לא חושב שהוא קצת חוצפן?
"לכי תזדייני אנה"הוא אמר בעצבים ועלה על המכונית,משאיר אותי שם עצבנית בטירוף.
**************
"סוף סוף,איפה היית היום?התקשרתי אלייך לא ענית כבר דאגתי"אמה אמרה כשנכנסתי לחדר אך לא עניתי לה,נשכבתי על המיטה מדואכת בלי חשק לכלום ושום דבר.
"נו אנה...אני מכירה אותך,דברי"הוא אמר ופשוט התחלתי לספר לה הכל,את כל מה שהיה בנינו ביום הזה,ואיך שהוא נגמר.
"איזה חצוף הוא,את ממש לא חייבת לו הסברים אנה אל תרגישי רע עם עצמך"אמה אמרה וניסתה לעודד אותי...אך לא הצליחה.
"הוא פשוט כזה...הוא חמום מוח והוא משוגע לגמרי לפעמים,אני לא מבינה אפילו למה אני מאוהבת בו כל כך"אמרתי ומיד דמעה זלגה לי על הלחי,ניגבתי אותה במהירות.
"אני לא חושבת שהוא שווה את זה...תחשבי שלקח לך זמן להתגבר עליו,עברו שלוש שנים די שימי אותו מאחור ותחיי את החיים בלעדיו,הוא לא שווה את זה"אמה אמרה בניסיון לגרום לי להרגיש יותר טוב,אך הרגשתי יותר רע.יותר רע כי היא צודקת,אני ואדם כנראה לעולם לא נוכל להסתדר ביחד,כנראה לעולם לא נהיה זוג כמו שהיינו פעם.כאב לי שכל היום הזה שחוינו ביחד היה יום כל כך מיוחד..אבל כל כך רחוק מהמציאות.כאילו היינו בעולם אחר,ובשנייה שיצאנו ממנו...הכל נהרס.

עבר שבוע שלם.שבוע שלם בו אדם הוא הדבר היחיד שאני לא מפסיקה לחשוב עליו.
למה הוא היה חייב להופיע לי בחיים שוב??ולמה הוא כזה אידיוט??הוא אשכרה גרם לי להתאהב בו שוב...ופשוט ויתר עליי בגלל הכבוד המטופש שלו.
"אני חייבת להוציא אותו מהראש כבר..אני משתגעת"אמרתי לבן בזמן שישבתי איתו בספרייה."את חייבת להפסיק לדבר עליו כבר אנה,שיגעת לי תמוח"בן אמר וסגר את הספר בזמן שנאנח."טוב אני מפריעה לך ללמוד...אני אלך"נאנחתי ובאתי ללכת משם אך הוא עצר אותי."כמה את אוהבת אותו מ1 עד 10?"בן שאל"הרבה יותר מ10"נאנחתי ואמרתי בשקט.
איך הגעתי למצב הזה?איך הגעתי למצב הזה שאחרי שלוש שנים אני חוזרת להתאהב בו?איך?"אז קומי ותפסיקי להיות בדיכאון,לכי אליו את"הוא אמר בנחישות."לאדם יש המון אגו...הוא לא יבוא אלייך לבד וחבל על הזמן שלך,הוא יודע שאת צודקת הוא פשוט לא יודה בזה,בגלל האגו המטופש שלו"הוא אמר וידעתי שהוא צודק,לאדם יש הרבה אגו,יותר מידי.
"אני בטוח שגם הוא יושב בבית ואוכל את עצמו בגלל האגו שלו,הוא לא יבוא אלייך,תלכי אליו בעצמך..אם את רוצה להציל את מה שיש בינכם"הוא אמר והינהנתי בראש."מה את מהנהנת?קומי אליו כבר"בן צחק והרים את הקול וצחקתי גם."תודה בן...זה מה שאני אעשה"אמרתי לו בחיוך ונתתי לו נשיקה על הלחי.
**************
עמדתי מול דלת הבית של אדם,התלבטתי ביני לבין עצמי מה אני עושה כאן לכל הרוחות...אבל מיד נזכרתי בשיחה עם בן.לגמרי עדיף שאני אוריד קצת מהאגו שלי ואלך אליו,כי מהאגו שלו הוא לא יוריד בחיים.
דפקתי על הדלת אך לא הייתה תשובה,דפקתי שוב ושוב לא הייתה תשובה.איבדתי את הסבלנות שלי וצילצלתי בפעמון.שמעתי רעשים מתוך הבית,מה שאומר שהוא בבית.אחרי מספר דקות ארוכות הדלת נפתחה,אדם היה נראה מופתע בטירוף לראות אותי,והיה רק בבוקסר שלו."אנה..."הוא אמר מבולבל ולא הבין מה אני עושה כאן."אני מצטער אנה...אני מצטער שאני כזה מניאק ואני מת לדבר איתך,רק לא עכשיו"הוא אמר והשאיר אותי מבולבלת."מה?.."שאלתי מבולבלת בזמן שהוא ניסה להוציא אותי כמה שיותר מהר מכניסה,כאילו מנע ממני להיכנס פנימה אל תוך הבית.

"אדם מי זאת?"קול של בחורה צימרר לי את האוזניים והלב שלי פשוט נקרע.
התפלאתי שראיתי את אמלי עומדת,עם שמיכה דקה שכיסתה את הגוף שלה.לא לקח לי הרבה זמן כדי להבין מה קורה פה...אדם נאנח והשפיל את המבט שלו שקלט את המבט המאוכזב שלי בעיניים."הבנתי..."גיחחתי בגרוני שלא ידעתי איך להגיב."אנה?מה אתה עושה כאן?"אמלי שאלה אותי מחוייכת אך אדם מהר הכניס אותה פנימה וסגר את הדלת."אנה יש לי הסבר לזה אני נשבע לך..."הוא אמר ואני פשוט לא התאפקתי,כל הזעם שהיה לי בגוף יצא בסתירה אחת גדולה על הלחי של אדם.
"אתה חרא של גבר אדם!חרא של גבר!"צעקתי עליו בזמן שהלכתי משם במהירות.שמעתי את הקול שלו קורא לי אך התעלמתי ממנו לגמרי.

הרגשתי את הנשימות שלי הולכות ונהיות כבדות,עצרתי על ספסל ברחוב כשהרגשתי שאני לא מסוגלת יותר.ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לעצמי להתאהב בו שוב,ידעתי שאני אפגע ידעתי!!!כל מה שעברנו באותו יום בכפר היו סתם זיוני שכל,בלתי אפשרי לחזור למה שהיה בנינו פעם כי פשוט הכל השתנה.
איזה גבר גורם לבחורה לעבור יומיים מדהימים איתו,להתאהב בו שוב ברמות מטורפות ואז סוג של..בורח?לא בידיוק בורח אלא לא מתמודד.בגלל המוח החמום שלו,בגלל האגו המטופש שלו הכל התפרק שוב.ידעתי שזה יגמר רע...רע בידיוק כמו שזה נגמר לפני שלוש שנים.לא הייתי צריכה לתת לזה לקרות בכלל,זאת אשמתי!
לא יכולתי לתאר את הכאב שהיה לי בלב באותם רגעים הרגשתי מפורקת לאלפי חתיכות.כל הזמן הזה שניסיתי להתגבר עליו...והצלחתי בסוף...והינה,זה חזר שוב.