בנינו

פרק 40-היום הגדול

"אה בן!שחכתי לספר לך"קפצתי על בן במסדרון כשראיתי אותו מתהלך עם כמה בנות שמיד התרחקו כשראו שאני רוצה לדבר איתו."מה קרה?"הוא שאל"אדם...אדם הרצה לנו פה,אתה לא מבין"הרגשתי שאני חייבת לשתף אותו בזה...הוא הבן אדם היחיד שהיה לצידי כל התקופה הזאת שהיה לי קשה עם הפרידה מאדם..מגיע לו לדעת גם למה אדם עזב."הוא באותו יום כי-"באתי להמשיך לדבר אך הוא קטע אותי"כי הוא היה חולה במחלה קשה.."הוא אמר כאילו כלום ושום דבר."מאיפה אתה יודע?מה הייתה בהרצאה גם?"תהיתי לעצמי."לא...אני ידעתי את זה כל הזמן אנה"הוא אמר נאנח ואני הייתי המומה.כל הזמן הזה הוא ידע את זה??למה הוא לא סיפר לי את זה לעזאזל?הריי הוא זה שתמך בי כל כך וראה אותי בוכה ואבודה בגללו...למה?למה הוא לא סיפר לי?זה לא יתכן שכל הזמן הזה הוא ידע הכל ולא אמר לי שום דבר."ולא העזת להגיד לי?"הרמתי טיפה את הטון דיבור שלי והתעצבנתי."אני אכלתי סרטים מה קורה איתו ולמה הוא עזב ביום בהיר אחד ואתה ידעת את זה כל הזמן ולא אמרת שום דבר?"צעקתי אליו והרגשתי את העצבים שזורמים לי בגוף.לעזאזל,זה מעצבן כל כך."אנה זה לא ככה..."הוא משך את היד שלי כשהסתובבתי ללכת אך שיחררתי אותה ממני והלכתי משם בעצבים.
***************

"ואו זה מטורף,זה לגמרי הדבר האחרון שחשבתי שקרה לאדם"פילאר אמרה בזמן שישבתי איתה ועם אלכס בבית קפה באמצע הקניון,וסיפרתי להן הכל.סוף שבוע הגיע,ויצאתי מהאוניברסיטה הביתה.הנסיעה כל כך מתישה,זה לגמרי מרחק מטורף.
"האמת שידעתי שהוא לא עזב ככה סתם...משהו פה לא היה לי הגיוני"אלכס אמרה וכל מה שרציתי זה להפסיק לדבר על הנושא הזה."כן..הייתי בהלם"אמרתי,בעצם אני עדיין בהלם מכל הסיפור המטורף הזה.
"כבר הספקתי לשכוח ממנו"פילאר צחקה"עבר כל כך המון זמן...איך היה לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן?"פילאר שאלה אותי.איך מסבירים בכלל איך היה לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן?זה היה פשוט מטורף.מטורף מכל הסיבות והכיוונים.הלב שלי דפק בקצב מטורף ואפילו הייתי בטוחה שאני נמצאת בתוך חלום כלשהו.
"מוזר..מוזר מאוד"עניתי ונאנחתי.
"הוא נשאר חתיך?"אלכס צחקה ואני צחקתי גם והינהנתי בראש.
"אפילו יותר חתיך ממה שהוא היה,בחיי"אמרתי וציחקקתי,הוא באמת נראה יותר טוב אפילו משהוא היה בתיכון.
"טוב באנו לפה בשביל לבחור שמלות,לא בשביל לדבר על אדם,שכבר הספקתי לשכוח ממנו"אלכס אמרה והסכמתי איתה.אדם בהחלט עבר עבורי.
באנו לפה בשביל לבחור בגדים לחתונה של אבא שלי,שהולכת ומתקרבת.אבא שלי פשוט מאושר עד השמיים...כל כך טוב לי לראות אותו ככה.בעוד שבוע בידיוק הוא ינשא למתילדה,היא בהחלט אישה מדהימה.אני שמחה בשבילו,מגיע לו להיות מאושר.

קמנו מבית הקפה הישר לחנות מעצבים שהייתה ממש ממול.
"ואו זאת הולכת להיות בחירה קשה אנה"פילאר אמרה כשהתבוננו בכל שמלות הערב שפשוט עצרו נשימה.הן היו לגמרי מהממות,אחת יותר יפה מהשנייה.
יותר מחצי שעה הסתובבנו בחנות,השמלות באמת היו ממש יפות,אבל לא יודעת...לא מצאתי אף שמלה שממש משכה לי את העין.
"מה את אומרת על זאת?"המוכרת הציעה לי שמלה,שניות לפני שהתייאשנו ועברנו לחנות אחרת.השמלה באמת הייתה ואו!היא הייתה בצבע ורוד בייבי טיפה מנצנץ,היא נראתה מאוד עדינה אך גם מאוד מרשימה בו זמנית.
לא חשבתי יותר מידי,והחלטתי לקנות אותה.היא משכה לי את העיניים והרגשתי שהיא הייתה יותר יפה מכל שמלה אחרת שאמצא.
יצאתי מהחנות מרוצה,חיכיתי כבר ליום של החתונה..ללא ספק יהיה מרגש לראות את אבא שלי מתחתן.
***********
"נו איך אני?"אבא שאל שסיימתי לקשור לו את העניבה.שנינו נעמדנו מול המראה והסתכלנו עליו.הוא היה נראה כל כך טוב.החליפה ישבה עליו בצורה מושלמת פשוט."אתה נראה מדהים אבא"אמרתי וחייכתי אליו מאושרת.
היום הגדול הגיע...אבא שלי ומתילדה מתחתנים.חודשים שהוא מדבר על החתונה הזאת,ראיתי כמה שהוא מתרגש.
שמחתי בשבילו כל כך,אני אפילו לא יודעת לתאר עד כמה!
מגיע לו,מגיע לו להיות מאושר אחרי כל מה שהוא עבר בחיים הארורים האלו.
"איך גדלת לי ככה?"הוא שאל מניח ידיים על הלחיים שלי ומחייך חיוך רחב.חייכתי אליו בחזרה,הפנים שלו היו נראות כל כך זורחות ונוצצות..אהבתי לראות אותו ככה כל כך.
נעמדתי מול המראה,מסתכלת על עצמי לבושה בשמלה המיוחדת שקניתי.
"את כל כך יפה מתוקה שלי"אבא אמר והסתכל עליי בחיוך"החתונה הבאה היא שלך כן?"הוא אמר וציחקקתי."קודם שיהיה לי בן זוג,אחר כך נדבר על חתונה"צחקתי ואמרתי"אני מת כבר לראות אותך בשמלת כלה"אבא אמר ומיד חייכתי אליו.
בחיים לא ראיתי אותו מאושר ככה.
"לא האמנתי שיצא לי להיות בחתונה שלך...זה כל כך מוזר"צחקתי.זה באמת מוזר.
"אני שמח שזה קרה"הוא אמר ונתן לי חיבוק קל.