-נקודת מבט של אנה-
שבוע שלם עבר,במהלך כל השבוע הזה בקושי יצא לי להיות עם אדם.הוא בקושי בא לבית ספר,ומתחמק ממני בלי הפסקה.זה גורם לי להרגיש כל כך רע...הכל בנינו היה כל כך מושלם,למה תמיד משהו הורס לי הכל?
לא הצלחתי להבין מה עובר עליו לעזאזל...הכל היה מושלם בנינו באמת!
ישבתי בספרייה ביחד עם פילאר,הייתה לנו שעה חופשית וניצלנו את הזמן הזה בשביל ללמוד למבחן במתמטיקה.פתרנו תרגיל,עוד תרגיל ועוד תרגיל.באיזשהו שלב הרגשתי שהמוח שלי עומד להתפוצץ מרוב נוסחאות ותרגילים.אלכס נכנסה בריצה לספרייה וגרמה לי ולפילאר להיבהל.היא הייתה נראת מבוהלת."אדם..."היא אמרה והתנשפה והלב שלי קפץ.מה קרה לאדם????
"אדם התעלף,במגרש ספורט אתן חייבות לבוא"היא אמרה והרגשתי את הלב שלי דופק כל כך מהר ועוד שנייה יוצא מהמקום.
רצנו ביחד למגרש וראינו המולה של אנשים נדחפתי בין כולם וראיתי את אדם פוקח את העיניים ומסתכל סביב.כולם שמחו לראות שהוא מתאושש,ומיד אמא שלו הגיעה.כמה בנים עזרו לו לקום מהרצפה ואמא שלו מהר חיבקה אותו בבהלה.מה קרה כאן עכשיו?מיד נשמע קול אמבולנס שמגיע הישר לכיוון של בית הספר."לא לא אני בסדר לא צריך שום אמבולנס"אדם אמר והיה נראה גמור,פשוט גמור.כאילו הוא הולך להתעלף שוב בעוד מספר רגעים.עמדתי מולו קפואה במקום,הייתי בהלם מכל מה שקרה כאן עכשיו.הוא הסתכל עליי,אך לא אמר דבר.לא הצלחתי להבין מה המבט שלו אומר.מיד הגיע האמבולנס,הוא ואימו עלו יחד.
"אדם חכה"עצרתי אותו והוא הסתובב אליי.העיניים שלו היו נראות כאילו הן עומדות להיסגר בעוד שנייה, והלחיים שלו איבדו צבע.בחיים לא ראיתי אותו במצב כל כך נורא."לא עכשיו אנה...אני אהיה בסדר,נדבר"הוא אמר וחייך אליי חיוך עקום ומיד עלה אל האמבולנס.
דלתות האמבולנס נסגרו והאמבולנס החל לנסוע.
**************
איך אתה מרגיש?"שאלתי את אדם שנכנסתי לחדר שלו,ראיתי אותו שוכב במיטה.האמת שהוא היה נראה הרבה יותר טוב,הצבע חזר ללחיים וזה גרם לי לשמוח מעט.הרגשתי די נבוכה...מה עכשיו?נדבר מתישהו על המצב הדפוק הזה שקורה בנינו?
"בואי שבי"הוא התיישב במיטה ועשה לי מקום על מנת שאוכל לשבת לצידו.הייתה שתיקה מביכה של כמה שניות"מה אמרו לך בבית חולים?"שאלתי מסוקרנת"סתם..ירד לי הלחץ דם"הוא ענה בהיסוס"זהו?"שאלתי בזמן שהייתי לא מסופקת כל כך מהתשובה שלו.
"כן"הוא ענה בצורה חדה וברורה.
שמתי את הראש שלי על החזה שלו והרגשתי את קצב הלב שלו שפועם באופן מהיר כל כך.
"מאמי אתה בסדר?"הסתכלתי למעלה אך הוא לא החזיר תשובה.
"אנחנו צריכים לדבר אנה"הוא אמר ונלחצתי כל כך.בתכלס כן,כן אנחנו צריכים לדבר.המצב בנינו לא משהו בכלל בשבוע האחרון...מגיע לי קצת הסברים..לא?
התיישבתי לצידו וחיכיתי שהוא יתחיל לדבר.
"תראי אנה..."הוא אמר ואני הקשבתי בסקרנות,היה נראה כאילו הוא מחפש את המילים בראש,כאילו הוא כל כך רוצה להגיד משהו אבל לא יודע איך.
-נקודת מבט של אדם-
"אני מרגיש שזה...שזה לא זה"אמרתי בגמגום מנסה למצוא את הדרך ואת המילים שיעשו לה את זה פחות כואב.היא הסתכלה עליי מבולבלת לא מבינה לאן אני מנסה לחתור.
"אני מצטער אנה..."אמרתי לה והתקרבתי אלייה מעט"זה לא עובד יותר"אמרתי בשקט וזה היה כל כך קשה.אני לא יודע איך הצלחתי להגיד את זה בכלל.בחיים לא חשבתי שלהיפרד מבחורה יכול להיות דבר כל כך קשה,תמיד עשיתי את זה כאילו כלום ועכשיו....עכשיו זה הרבה יותר קשה משחשבתי.
"מה?"היא שאלה בזלזול ונראתה מבולבלת כל כך,וזה רק הקשה עליי יותר."אנחנו צריכים להיפרד אנה.."אמרתי ולא הייתי מסוגל להסתכל לה בעיניים.האהבה שלי אלייה כל כך חזקה,אבל אני לא מוכן לתת לה לסבול כל כך ולהישאר איתי.בזמן שאני חולה במחלה כל כך נוראית,שיש רק סיכויים קלושים שאצא ממנה בחיים.
בעוד כחודש אני טס לפריז,לטיפול מיוחד שיכול לרפא אותי,וגם כן,הסיכויים לא כל כך גבוהים.הטיפול נוראי וקשה.עד אז אני אהיה מאושפז בבית חולים,החל ממחר..אני לא מוכן לתת לה לסבול כשאמות,כשאהיה בטיפולים קשים ומייסירים.אני לא רוצה שהיא תתייסר כל כך בגללי.זה כואב כל כך...מצד אחד היא הדבר שאני הכי צריך לצידי,אבל אני לא יכול להיות אנוכי.לא מגיע לה לסבול.פשוט לא אני לא אתן לה להיות לצידי כל התקופה הזאת,ולראות אותי במצבים כל כך נוראים,ואז לבכות עליי כשאמות.
"למה?...אני לא מבינה"היא אמרה מבולבלת בקול חנוק,ידעתי שהדמעות חונקות אותה בגרון והיא מתאמצת לא להוציא אותם החוצה."אני לא אוהב אותך יותר"אמרתי פתאום מבלי להסתכל לה בעיניים.זה היה כל כך קשה.
"ככה אתה זורק את כל מה שהיה בנינו לפח?"היא הרימה את קולה והתחילה להתעצבן,בו זמנית זלגה לה דמעה מהעין.כאב לי כל כך..."זה לא ככה אנה.."אמרתי מחפש את המילים שיכאבו לה כמה שפחות אך לא מוצא!!!
"יודע מה,אני מצטערת שהכרתי אותך בכלל...חתיכת אפס!!"היא צעקה ויצא מהחדר בטריקת דלת.
ניסיתי להסדיר את הנשימות שלי,בחיים לא הרגשתי כל כך נורא כמו עכשיו.
אבל..אני יודע שזה יעבור לה,הכאב יעבור לה והיא תמשיך הלאה.זה עדיף מלתת לעצמי למות לה בין הידיים,ושהיא תסבול יותר,כאב לי כל כך אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון.
ישבתי במיטה ונתתי לנשימות שלי להחדיר כאב הישר אל תוך הלב..מעולם לא חויתי דבר כזה,כל כך חזק.
מעולם לא חשבתי שלהיפרד מבחורה יכול להיות כל כך קשה...עד שאפילו לא אצליח לנשום כמו שצריך.
YOU ARE READING
בנינו
Romanceתכירו את אנה,נערה בת 17. אנה ילדה חכמה,חרוצה,ביישנית ואפילו לפעמים קצת חוצפנית. החיים של אנה משתנים כאשר היא עוברת לשכונה חדשה,יחד עם אביה השיכור והמסומם.היא פוגשת חברות חדשות ואולי גם...אהבה? אדם,סיקרן את אנה מהרגע הראשון שראתה אותו.המבטים שהוא נעץ...
