יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

לייזריה

הכל חשוך, אני לא יכולה לשמוע או לראות שום דבר. אני מרגישה דקירה קטנה בצווארי ולפתע כל מה שאני רואה זה אדום.

אני מרגישה כאילו יש לי התקף חרדה, גופי מפרכס ללא שליטה ועיניי מרחפות סביב החדר. אני רואה הכל מהר מידי כדי שתהיה לי תמונה ברורה של המצב.

אני רואה שתי נקודות זהובות והכל קופא. אני בוהה בעיניים הזהובות ולא יכולה להזיז את עיניי. אני רואה משהו עובר בעיניים, זה נראה כמו בהלה, אבל במהירות חוזר לזעם קר.

מה קורה פה?

אני לא יודע לייזריה, אולי הזאב שלו אמר משהו שהרגיז אותו, הדרקון שלי מציע.

אנשי זאב יכולים לדבר עם הזאבים שלהם? אני שואלת.

כמובן, כל היצורים יכולים לדבר עם צורותיהם הפנימיות, הוא עונה ולפתע אני מרגישה טיפשה.

אני ממש צריכה ללמוד על יצורים אחרים, אני נאנחת.

אני יוצאת מהשיחה עם הדרקון שלי כשאני שומעת מישהו מנקה את גרונו.

לפתע אני רואה את האיש שהיה בתא הקודם שלי. אני כמעט מקווה שהייתי חזרה שם.

עכשיו אני תלויה בשרשראות ככה שבהונותיי נמצאות סנטימטרים מהריצפה. אני מול חלון זכוכית שמשקיף לחדר אחר.

האדם אותו זיהיתי כמלך אנשי הזאב עומד בחדר השני, עיניו הזהובות מסתכלות עליי.

אני לא יכולה אלא לשים לב כמה טוב הוא נראה. הוא גבוהה, מעל מטר שמונים וחמש לפחות, עם שרירים בולטים ושזופים. שיערו שחור ומבולגן כאילו הוא העביר את ידו דרכו תריסר פעמים.

ועיניו, אלוהים, לא יכולתי להזיז את מבטי מעיניו. לכל הזאבים שראיתי היו עיניים צהובות, אך שלו היו זהובות, בוהקות יותר מהשמש.

לייזריה, תישארי בפוקוס! הדרקון שלי נוהם עליי ואני מזיזה את מבטי ממלך אנשי הזאב.

לפתע אני שמה לב לאיש מהתא הקודם שלי, ניצוץ מרושע בעיניו.

"מה את?" הוא שואל אותי.

אל תגידי לו, לייזריה, הוא יהרוג אותך, או גרוע יותר, מיטלוניס אומר לי.

"מי רוצה לדעת?" אני שואלת, מתעלמת מהשאלה.

"אני בטא קדיין, השני בפיקוד למלך אנשי הזאב. עכשיו אני מציע לך לענות על השאלה שלי, זאת הפעם האחרונה שאני עומד לשאול בנחמדות," הוא נוהם והולך לכיווני.

מה אני אמורה לעשות?

תנסי להסיח את דעתו, הוא מציע.

"איפה אני?"

"מספיק. תעני על השאלה שלי או שתסבלי מהכאב הנורא ביותר שהרגשת בחייך," הוא נוהם.