יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

דריוס

"הדברים האלה מכירים אותך?" אני שואל והיא מהנהנת בראשה.

"אני סוג של שכחתי להגיד לך שחייתי איתם מעל לשנה, ככה אני יודעת כל כך הרבה עליהם," היא ממלמלת.

עיניי נפקחות בהתפעה, "ברצינות?"

"כן. עכשיו הם ירצו שנבוא איתם, זה יוסיף כמה ימים לדרך שלנו אבל אם נסרב, הם אולי יהרגו אותנו."

"אז נלך איתם," אני מושך בכתפיי.

היא מסתובבת לצללים ואומרת משהו בשפה זרה. הצללים לוחשים בצורה מוזרה ואז מסתובבים לכיוון ההרים.

"פשוט תעקבו אחרים," לייזה אומרת. אנחנו מתחילים ללכת במעלה ההרים ואני מסתכל על אנג'ל שעיניה רחבות מבילבול.

"אמרתי לך לשמור על הפה שלך סגור, פעם הבאה שתמרי את פי, את תענשי בחומרה," אני נוהם לכיוונה.

לפתע מייקל מופיע לצידי, דאגה כתובה על פניו. "למה אנחנו עוקבים אחרי היצורים האלה? מה אם הם מתכוונים להרוג אותנו?" הוא שואל בשקט.

"זה נראה שלייזה סומכת עליהם, ואני סומך על לייזה," אני מושך בכתפיי.

הוא לא נראה משוכנע. "אני לא סומך עליה," הוא אומר ואני נוהם טיפה.

"אתה לא צריך לסמוך עליה, אתה צריך לסמוך עליי," אני אומר לו.

הוא מרכין את ראשו מעט, "אני מתנצל אלפה, לא התכוונתי לזלזל," הוא ממלמל, מזיז את מבטו לקרקע הסלעית.

הוא מאט עד שהוא הולך בשורה עם אנג'ל והלוחמים שלי. אני הולך לצד לייזה ומביט בצללים הזזים במהירות וחשאיות במעלה הסלעים.

"איך חיית איתם? חשבתי שאמרת שהם הורגים כל דבר שעובר דרך ההרים האלה," אני שואל.

"האש שלי הקסימה אותם. עשיתע עסק עם המנהיג שלהם שאני אתן להם אש בתמורה למחסה והגנה. הם לא רצו לגדוע את היער בשביל אש, אז הם ניסו המון דרכים אחרות, ואז כשהופעתי הראיתי להם שאני יכולה ליצור אש בלי לשרוף שום דבר. הם פחות או יותר סגדו לי," היא מושכת בכתפיה.

"מה הם בדיוק? שמעתי סיפורים ומיתוסים בקשר ליצורים על ההרים, אבל הם תיארו אותם בקלות בתור צללים," אני לוחש, מסתכל על הדברים השחורים.

"אבא שלי קרא להם פרייסטרייג'י, זה אומר מדומה בלטינית. הם חיים וגם מתים, כמעט בלתי אפשרי להיפטר מהם, והם לא עשויים מבשר או דם. הם נקראים צלילים בגלל שהם יכולים לעבור דרך כל דבר, כולל אנחנו. אם אחד עובר דרכך זה סיוט, כמו ערפל קר שמחייה את כל הפחדים שלך," היא ממלמלת, רועדת.

"את נשמעת כאילו חווית את זה."

"חוויתי את זה, וזה היה אחד הדברים הנוראיים ביותר שהרגשתי בחיי."

אנחנו נשארים בשקט במשך שאר העלייה בהרים. חשוך לגמרי ואני יכול לראות את הפרייסטרייג'י, כפי שלייזה קראה להם.