את סומכת עליו? מיטלוניס שואל.
כמובן שלא אבל אני לא עומדת לסרב. אני לא מטומטמת, אני ממלמלת.
הוא נראה מופתע מההענות שלי אבל מנער את זה במהירות. "איך קוראים לדרקון שלך?" הוא שואל.
אני מעוותת את פניי, "ברצינות?"
"אני מתחיל בפשטות," הוא מושך בכתפיו.
"קוראים לו מיטלוניס, אבל כשאני משנה צורה הוא מעדיף שיקראו לו טלון," אני אומרת.
"מתי שינית צורה לדרקון בפעם הראשונה?"
"כשהייתי בת ארבע עשרה, אבל מיטלוניס תמיד היה בתוכי."
"באמת?" הוא שואל, מופתע.
"כן, אנחנו משנים צורה מוקדם כדי שיהיה לנו כמה שיותר זמן כדי ללמוד על שליטה, למה?"
"אנחנו משנים צורה לזאבים שלנו בגיל שש עשרה, ורק אז אנחנו מתחילים לדבר עם הזאבים שלנו," הוא אומר לי.
"זה בטח למה אתם חיים בלהקה," אני ממלמלת בהירהור.
"מה?"
"זה נשמע בודד מאוד לא להיות מסוגל לדבר עם הזאב שלך עד גיל שש עשרה, אז אתם צריכים את הלהקה בשביל החברה," אני מושכבת בכתפיי ופניו קודרות, קמטים עמוקים נוצרים במצחו.
"עוד משהו שאתה רוצה לדעת?" אני שואלת, נאנחת כשאני נשענת על הקיר.
"בת כמה את?"
"עשרים ושבע," אני אומרת לו.
"ברצינות? את נראית בת 16."
"תודה, אני מניחה. עוד משהו?"
אני חושב שזה הכל לבינתיים. החדר שלי נמצא בקצה השני של המסדרון אז תגידי לשומרים אם את צריכה משהו," הוא נאנח ומחכה שאני אהנהן בראשי לפני שהוא הולך למסדרון.
אני הולכת לתוך החדר ומתלבשת בחזיית ספורט ומכנסיים קצרים ונוחים. אני מחליקה לתוך סדיני המשי במיטתי ונאנחת. אני מרגישה עייפה בין רגע ונרדמת בשנייה בה ראשי פוגע בכרית.
*******************
"זרי, את מוכנה?" אבא שלי שואל ואני מהנהנת בראשי.
"כן," אני אומרת לו.
"אוקיי, עכשיו תנסי ליצור מעגל מסביבי."
אני לוקחת נשימה עמוקה ומסתכלת לעברו.
"ובבקשה אל תעלי את המכנסיים שלי באש שוב," הוא מבקש ואני צוחקת במהירות.
"אני אשתדל," אני מצחקקת. אני מחזירה את תשומת ליבי לקרקע.
'תדמייני את האדמה בוערת מסביבו', מיטלוניס מדריך אותי. אני עושה כפי שהוא אומר וברגע בו ידי מתעוותת להבות מתפרצות מהדשא מסביבו.
YOU ARE READING
יעוד הדרקון • Mate To The Dragon
Fantasy"לייזה! מה אמרתי לך לגבי היער?" אבי גוער בי בחדות. אני נרתעת מהכעס בקולו ומחזירה את ידי לחיקי, סנטימטרים מגזע העץ. "סליחה אבא, לא הצלחתי לעצור את עצמי. העצים כל כך יפים," אני נאנחת ומסתובבת לעברו. פניו מתרככות והוא מקיף אותי בזרועותיו. אני כורככת...
