יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

לייזריה

למה הוא חושב שזה משעשע לקרוא לך לייזה כשאת ביקשת ממנו לקרוא לו לייזריה? הדרקון שלי שואל אותי.

בגלל שהוא חושב שזה מצחיק להרגיז אותי, אני עונה.

מה מצחיק בזה?

זה לא מצחיק, הוא פשוט מטומטם, אני נוחרת ומיטלוניס מצחקק.

"תתקלחי, אני צריך לצפות באימונים של הלוחמים עוד חצי שעה. המקלחת היא שם ויש בגדים בארון ההוא ששייכים לאחותי, הם אמורים להיות במידה שלך," דריוס אומר לי.

"בסדר," אני ממלמלת, לא לגמרי מקשיבה. כשאני שומעת את הדלתות נסגרות אני נאנחת ומתמוטטת על המיטה.

עייפות וכאב שוטפים אותי ואני מרגישה דמעות ממלאות את עיניי. בטני עדיין כואבת איפה שהחתך מהסכין נמצא וחבורה ענקית נוצרת מתחתיו. ירכיי עדיין אדומים ושורפים, מכנסיי הקרועים מגלים את העור המדמם שמתחתיהם.

לחיי עדיין כואבת מהחתך שנמתח מאוזני לקצה פי. ידי פועמת מפצע הדקירה שחתך לגמרי את שריר זרועי.

אני יכול לרפא אותך לייזה? מיטלוניס שואל.

לא, אני נאנחת, זה מסוכן מידי. תמיד כשאתה מרפא אותי, הכל מסביבי נשרף לאפר, אני לא יכולה לעשות את זה פה.

אבל אני ממש לא אוהב את זה כשכואב לך, הוא מילל.

אז אל תיתן לי להרגיש כאב, אני צריכה לנקות את הפצעים, אני רק צריכה למצוא תחבושות..

אולי במקלחת? הוא מציע ואני נעמדת, חורקת את שיניי כלפי הכאב. אני מדשדשת למקלחת ונאנחת כשאני מוצאת ערכת עזרה ראשונה מתחת לכיור.

אני עושה מקלחת מהירה, מתכווצת בכאב כשהמים פוגעים בפצעיי הפתוחים. לאחר מכן בעזרת כוחו של הדרקון שלי אני מצליחה לתפור ולחטא את כל הפגיעות שלי.

אני עוטפת אותן בתחבושות ומוצאת מברשת שיער באחת המגירות. אני מסרקת את שיערי ואוספת אותו בגומייה.

כשאני פותחת את דלת ארון הבגדים אני לא יכולה אלא להיגעל. אני יכולה כבר עכשיו לדעת שהכל עומד להיות קטן עליי.

לבסוף אני מוצאת מכנסי ג'ינס קצרים שלא ישפשפו את פצעיי, וחולצת בטן אדומה שלא נוגעת בחתך החבוש שלי. אני מוצאת באחת המגירות הרבה זוגות תחתונים, יחד עם חזיות תואמות שכולן קטנות עליי.

אני חורקת את שיניי בתסכול, ונכנסת לסט תואם של תחתונים וחזייה אדומים. אני מתלבשת בבגדים לפני שאני מסתכלת במראה.

אני נרתעת מהשתקפותי. אני שומעת דפיקה בדלת ודריוס נכנס לחדר במבט כעוס.

"היית אמורה לסיים לפני עשר דקות," הוא אומר ברוגז ואני מגלגלת את עיניי.