אני משחררת נהמה כשהזאב ממשיך לצעוק לי. אני קופצת מגב הדרקון. שמלתי מתעופפת סביבי כשאני נופלת דרך האוויר.
אני נוחתת בשקט בקצה היער הבוער. במחווה של ידי הלהבות נכבות בזמן ארוך מספיק כדי שאני אלך דרך העצים ולתוך קרחת היער בה נמצאים הזאבים.
נחש האש שלי שורק ויורק לצידי, זז מצד לצד. הזאבים מסתכלים עליי בעיניים מלאות פחד, כולם חוץ מאחד: מלך אנשי הזאב.
"לייזה!" הוא צועק שוב ואני נוהמת בכעס.
"איך אתה יודע את השם שלי?" אני שואלת עם ארס בקולי. הוא לוקח צעד לכיווני וידי נקפץ לאגרוף. הנחש שורק בקול ומחליק קרוב יותר. הוא קופץ אחורנית בתדהמה.
"את המיועדת שלי לייזה! את הצלת את החיים שלי, את הצלת את החיים של אחותי!" הוא צועק.
אני נוהמת. "מעולם לא ראיתי אותך! הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאתה הרגת את אבא שלי!" אני יורקת, מתקרבת אליו. עיניי בוערות ואני יכולה להרגיש את הדרקון שלי מנסה לעלות לפני השטח אבל אני דוחפת אותו למטה.
"על מה את מדברת? אני לא הרגתי את אבא שלך." אגרופי מתרסק על פניו והוא נופל על גבו.
"אל תשקר לי!" אני מתקרבת עד שאני עומדת מעליו. "מצאתי את הזאבים ששלחת כדי להרוג את הדרקונים וגרמתי להם להודות! הם אמרו לי שמלך אנשי הזאב הורה להכחיד את הדרקונים."
הוא דוחף את עצמו לעמידה, אוחז באפו המדמם. "זה לא היה אני! זה היה אבי! ההוראה הזאת ניתנה לפני עשרות שנים!" הוא אומר.
אני נוהמת בכעס ומכה בצלעותיו בחוזקה. אני שומעת קול שבירה חזק ואחריו התנשפות מלאה כאב. "הדוד שלי הזהיר אותי מהרמאות שאתם הזאבים אוהבים להשתמש, זה לא יעבוד עליי!" אני שואגת, בועטת ישירות בחזה שלו.
"אני לא מרמה אותך לייזה, אני מכיר אותך!" הוא גונח. "השם שלך הוא לייזריה, לדוד שלך קוראים אדראת'. השם של הדרקון שלך הוא מיטלוניס אבל בצורת דרקון הוא נקרא טאלון. כשהיית צעירה יותר הובטחת ללוחם בשם קיילו," הוא אומר ואני קופאת.
"איך אתה יודע את זה?" אני נוהמת. אני בולעת את המועקה בגרוני בבהלה.
הוא נעמד באיטיות, "אמרתי לך, אני מכיר אותך!"
"אתה מנסה לרמות אותי שוב!" אני מרימה את ידי והנחש מחליק קדימה. במצב הכעס שלי, הדרקון שלי עולה לפני השטח בהצלחה.
חכי לייזריה! זאבים לא יכולים להשתמש בכל סוג של הרמאות שאת חושבת עליה! מיטלוניס נוהם.
על מה אתה מדבר? דוד אמר ש-
זה ברור שהוא שיקר לך לייזה! ניסיתי להגיד לך את זה אבל את המשכת לחסום אותי! הוא נוהם בכעס.
BẠN ĐANG ĐỌC
יעוד הדרקון • Mate To The Dragon
Viễn tưởng"לייזה! מה אמרתי לך לגבי היער?" אבי גוער בי בחדות. אני נרתעת מהכעס בקולו ומחזירה את ידי לחיקי, סנטימטרים מגזע העץ. "סליחה אבא, לא הצלחתי לעצור את עצמי. העצים כל כך יפים," אני נאנחת ומסתובבת לעברו. פניו מתרככות והוא מקיף אותי בזרועותיו. אני כורככת...
