יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

דריוס

אני מתעורר לדפיקות חזקות בדלת חדר השינה שלי. אני מתיישב באנחה.

"כנס," אני אומר. אני מסתכל ורואה את אחד השומרים שלי.

"אלפא, השליח מההרים חזר," הוא מודיע לי. הדחיפות בקולו גורמת לי לעקוב אחריו בחיפזון דרך ביתי.

הוא מוביל אותי למשרדי ונשאר מחוץ לדלת בזמן שאני נכנס. אני רואה את השני בפיקוד שלי ולצידו זאב הנראה נורא.

שיערו מסובך ומבולגן לכל עבר, מתחת לעיניו נמצאים עיגולים שחורים והוא מכוסה בעפר. כתפיו שמוטות והוא נראה מותש.

"אני מתנצל אלפא על המצב שלי. לא יכולתי לעצור ומה שיש לי להגיד לך הרבה יותר חשוב כדי לחכות לבוקר," הוא אומר, קולו צרוד.

"תביא לו מים," השני בפיקוד שלי אומר לשומר בחוץ.

אני נעשן כנגד השולחן שלי, מחווה לו להמשיך לדבר. "מה קרה? איפה שאר הקבוצה שלך?" אני שואל.

"כולם מתים. היינו שם רק יום לפני שהדרקונים מצאו אותנו. זה היה באמצע הלילה ועזבתי כדי להשתין בזמן שהם תקפו."

"האם קיבלתם כל סוג של מידע לפני שהותקפתם?" אני שואל.

"רק מה שראינו. היו בעיקר דרקונים מין המשמר המלכותי בנוסף לבחורה עם שיער אדום שיצאה מין הכלל. היא חבשה כתר אז הנחנו שהיא היתה מלכת הדרקונים או משהו כזה," הוא מושך בכתפיו.

נסיכת הדרקונים, הזאב שלי מתקן.

"למה היא יצאה מין הכלל?" השני בפיקוד שלי שואל.

"היא יכולה לתפעל אש יותר טוב מכל הדרקונים האחרים, והיא האחת שמאמנת את הלוחמים," הוא אומר.

"זה לא טוב," אני ממלמל.

"אז בחזרה לתקיפה, מה קרה בדיוק ואיך ברחת?" קיידן שואל.

"לא ברחתי. הם הרגו את כולם ואז מצאו אותי. הם עמדו להרוג אותי גם אבל הבחורה אמרה להם לתת לי ללכת," הוא אומר לנו.

"למה היא נתנה לך ללכת?"

"היא רצתה שאני אגיד לכולם שהיא עומדת להרוג כל זאב בודד עד שמלך אנשי הזאב ישאר אחרון, ואז היא תצפה בו עולה באש," הוא נזכר, מסתכל עליי בלחץ.

"תודה, עכשיו תלך לנוח ונמשיך את הדיון הזה מחר," אני ממלמל.

הגבר עוזב והשני בפיקוד שלי קיידן מסתכל עליי בדאגה. "איזה חלק מדאיג אותך ביותר?" הוא שואל. אני משחרר נהמה נמוכה.

"העובדה שכל זה באשמתה של אחותי."

***

"מה לעזאזל דריוס! למה אתם שם אותי כאן?" אנג'ל צועקת כשהשומר דוחף אותה לתוך התא.

"בגללך, המיועדת שלי נחושה בדעתה להרוג את כל אנשי הזאב!" אני נוהם.

"איך זאת אשמתי?" היא יורקת.