יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

דריוס

היא קוראת ספר על דרקונים? אני שואל את אנג'ל.

כן, היא אומרת שהיא לא יודעת שום דבר על המין שלה, היא עונה, נשמעת מבולבלת מאוד.

תודיעי לי אם היא מוצאת משהו מעניין, ואני רוצה את הספר הזה כשהיא מסיימת איתו. זה יכול להיות מועיל.

***

"מה אתה עומד לעשות לגבי זה מחר?" השני בפיקוד שלי קדיין שואל אותי.

"לגבי מה?"

"הדרקון. היא לא אמורה להיות לצידך כל הזמן?"

"כן, אבל קודם אני צריך לחשוב כיסוי בשבילה," אני נאנח, הולך לתוך ביתי.

"דריוס זה אתה?" אני שומע את אנג'ל צועקת ויורדת במדרגות.

"זה אני," אני קורא חזרה. בידיה נמצא ספר עבה, מכוסה בעור חום.

"זה הספר?" אני שואל והיא מהנהנת בראשה.

"היא סיימה אותו לפני שעה בערך, היא קוראת מהר. אני חושבת שהוא הפחיד אותה, הפנים שלה היו חיוורות והיא רעדה כשהיא החזירה אותו למקום," אנג'ל אומרת, קולה מלא בדאגה כנה.

אני לוקח את הספר ממנה, מצחי מקומט בבילבול, "מה הפחיד אותה כל כך?" אני ממלמל.

היא משכה בכתפיה וחזרה לחדרה.

אני נאנח ומסתכל על הכריכה, "אני מניח שעכשיו אני עומד לגלות," אני ממלמל והולך למשרדי.

אני מתיישב על הכיסא ומניח את הספר על השולחן. אני מסתכל על העטיפה ומגלה שזה לא עור, אלא סוג של עור קשקשי. הניחוש שלי הוא שזה עור של דרקון אלא שאני חושב שהקשקשים שלהם אמורים להיות גדולים יותר. אני פותח את הספר ומתחיל לקרוא את הכתב הקטן ועיניי מתרחבות עם כל מילה.

דרקונים הם מהיצורים העתיקים ביותר, בני אלפי שנים לפחות. בעבר היו רק ארבעה מינים עיקריים של דרקונים: מים, אש, אוויר ואדמה. לאחר כמה מאות הם התפתחו להמוני תת מינים.

לכל מין מרכזי יש יכולות מיוחדות, חוזקות וחולשות שונות. מאז ומתמיד הדרקונים הצייתנים ביותר היו מימיים, בזמן שהדרקונים המסוכנים ביותר מסוג האש.

דרקוני אש הם משני צורה, הם המין היחיד המשנה צורה.

רוב תתי המינים של הדרקונים הם רבים כל כך שלא נתנו לכולם שמות בגלל השוני בין כל אחד ואחד. עם זאת, יש תת מין אחד לדרקון אש שהופיע לראשונה לפני אלפי שנים.

הם נקראים דרקוני זעם. בעבר היו המון דרקוני אש שהראו את אותם החוזקות והחולשות כך שהוחלט להפוך אותם לתת מין בפני עצמו.

דרקוני זעם הם נדירים, רובם מתים בקרבות בתוך עצמם בגיל צעיר. הם נקראים על שם המזג החם שלהם.

דרקוני זעם מתעצבנים בקלות, והכעס מעצים את כוחם. משני הצורה מוצאים את זה קשה לעיתים קרובות לשלוט על דרקונם אחרי שהם שינו צורה.

דרקוני זעם ניזונים מאנרגיה שלילית סביבם, והאיזור סביבם מתחמם כשהם כועסים.

צורתם הדרקונית היא בדרך כלל אדומה או שחורה. לזכרים יש גופים גדולים בזמן שהנקבות רזות יותר. לשני המינים יש כנפיים ענקיות, טפרים וקרניים לגופם.

מומלץ לא להשתעשע עם דרקון זעם מאחר שהם מסוכנים ביותר וידועים כרוצחים.

אני סוגר את לסתי בחוזקה ופחד אוחז בראשי. אני סוגר בחוזקה את הספר ועולה במדרגות. אני דופק על דלתה של לייזה ונכנס כשאין תגובה. "את דרקון זעם?" אני שואל אותה ופניה הופכות לחיוורות.

היא זזה בחוסר נוחות בקצה מיטתה. "כן," היא ממלמלת, זורקת לעברי מבט מתוח.

"ידעת על הדברים האלה?" אני שואל, מחווה בידי כלפי המסדרון.

"איזה דברים?" מצחה מתקמט בבילבול.

"הדברים הכתובים בספר, על העובדה שדרקוני זעם אגרסיביים ומסוכנים ביותר, ושהם מתחזקים עם כעס," אני צועק והיא מהנהנת בראשה לשלילה.

"כן אבל אבא שלי סיפר לי על כך כשהייתי קטנה ולא זכרתי את זה עד שקראתי את הספר."

"למה לא אמרת לי על כך?" אני שואל בכעס, מעביר את ידי דרך שיערי בתסכול.

"כי אני לא אוהבת להיזכר בדברים האלה. אבא שלי לימד אותי איך להילחם ואיך לשלוט באש, ובמהלך השיעורים האלה הוא היה מספר לי על אמא שלי, ואני לא אוהבת להיזכר בזה," הי אומרת, קולה לא עולה על לחישה.

"מה קרה לאמא שלך?" אני שואל והיא נאנחת בעייפות.

"ללדת דרקון אש זה מסוכן, ללדת דרקון זעם אפילו עוד יותר. אין הרבה נקבות שהן דרקוני זעם בגלל שהן מתות בלידה בדרך כלל," היא בוהה בידיה.

"אז אמא שלך מתה?" אני שואל, מתכווץ כשאני מבין כמה לא רגיש זה נשמע.

"כן, היא התפרצה בלהבות כשנולדתי. לא נשארה אפילו גופה לקבור. אבא שלי גידל אותי, זה בדרך כלל מה שקורה, הזכרים מגדלים את הצאצאים."

"את יודעץ משהו לגביה?"

"מעט, אבי סיפר לי עליה. הוא היה עושה הכל כדי להגן עליה. היה סיפור אחד שהוא לא הפסיק לספר לי על טעות שהוא עשה ושינתה את חייו. הוא היה עם אמא שלי, והם ברחו מציידים שהיו הורגים דרקונים בתור ספורט, כשהם הופרדו אחד מהשני," היא מתחילה.

"אבא שלי חיפש אותה כשלפתע הוא ראה לפתע שני אנשים רצים לעברו עם חרבות. בפאניקה, הוא ירק אש לעבריהם והם מתו במיידיות. רק אז הוא הבין שהן לא היו ציידים אלא ילדה צעירה ואישה, הוא הניח שהיתה אמא שלה," היא אומרת ופניי נופלות כשהסיפור מתחיל להיות מוכר לי.

"מסתבר שהחרבות היו עשויות מעץ, משחק. הוא הניח שהן שיחקו משחק, ללידה היה כתר קטן על ראשה וגם לאימה," היא אמרה בעצב ונהמה קטנה נימלטה מפי.

"מה?" היא שואלת, מסתכלת עליי ופחד בעיניה. אני מסתכל עליה וזעם נבנה בחזי.

"הילדה הזאת היתה אחותי, והאישה היתה אימי."