השומר בלילות (2)

פרק 5- הנסיכה האבודה

קמתי.
עיניי נשארו עצומות ונתתי לעצמי להרגיש את חום גופו של לוגן כנגד עורי שצמוד אליו. ראשי נח על חזהו המוצק ולאט לאט עיניי נפקחו והתרגלו לאור החדר שהציץ מהחלון שהשקיף על הגן.
''בוקר טוב אהובה.'' לוגן אמר בקול צרוד מהזמן הרב בו לא דיבר והעביר את ידו בפניי, מסיט את שיערי שנפל על עיניי.
''בוקר טוב,'' חייכתי אליו כשכל אירועי אתמול עלו בזיכרוני, ''אנחנו עדיין הולכים להיפגש עם כל תושבי ג'נורה היום?"
לוגן הנהן באישור והבטתי בשעון ידי, שבע וחצי בבוקר.
''המרכבה תצא בשעה שמונה וחצי, יש לך זמן להתארגן.'' הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי, ושנינו קמנו להתארגן לפני שאליז תגיע ותראה את שנינו עירומים במיטה.
אחרי שהתקלחתי והתלבשתי באחת מהשמלות שבארון אליז דפקה על הדלת ונכנסה לעזור לי להתארגן.
''המרכבה יוצאת בשעה שמונה וחצי.'' היא אמרה תוך כדי שקלעה את שיערי לצמה.
''כן, לוגן אמר לי.''
''לוגן?"
''השומר שלי. הוא פה במקלחת.'' הצבעתי בראשי על דלת המקלחת שצמודה לחדר, זמן קצר אחר כך הוא יצא לבוש במדי שומר ואמר שהוא הולך לדאוג לכמה דברים לפני הנסיעה ויחזור ללוות אותי למרכבה.
''שיעור ההגנה העצמית שלך נדחה לאחרי שתחזרו מהמרכז, שיעור ההתנהגות ידחה למחר.''
נשמתי בהקלה כשאמרה לי שלא יהיה לי היום שיעור בהתנהגות, למרות שהיה לי אותו רק פעם אחת עדיין לא חיבבתי את זה במיוחד.
כנראה כשאתה לא טוב במשהו אתה פחות אוהב אותו...
בזמן שחיכינו שלוגן יחזור אני ואליז המשכנו לדבר, סיפרתי לה על השיעור שהיה לי עם גברת רוטרנר ועל החיים שלי בכדור הארץ, והיא סיפרה לי על משפחתה ועבודתה.
בשמונה ורבע לוגן חזר וסימן לי שאנחנו צריכים ללכת, נפרדתי מאליז והיא איחלה לי בהצלחה כשיצאתי ביחד עם לוגן לכיוון היציאה.
ההליכה למרכבה עברה בדממה, כשהגענו חיכינו לטיאנה, טארוס וג'ייקוב ואחרי שנכנסו גם הם הרכב הצליף בסוסים והם הסיעו את המרכבה הגדולה והרחבה.
חוץ מטיאנה, ג'ייקוב, טארוס, אני, ולוגן היו עוד כמה עשרות שומרים, רובם רכבו על סוסים לידנו או במרכבות מאחורינו. חוץ מארבע שומרים שהיו ה'שומרי ראש' שלנו.
לוגן, ועוד שלושה חיילים נוספים.
טיאנה שאלה לשלומי לאחר המתקפה שהתרחשה אתמול וסיפרה לי על התוכנית להיום, לבשר לתושבי ג'נורה על מותו של המלך, על החזרה שלי, מצב המלחמה, והתכנון אליה.
''בנוסף בערב אנחנו נתאסף כל המועצה לתכנן את המלחמה הקרובה, יש דברים שאנחנו לא אומרים לתושבים שהם לא יכולים לשמוע למקרה שיהיו מרגלים או שהמידע יעבור בדרך אחרת לבלוורט.'' היא הסבירה לי והנהנתי בהבנה.
אחרי שעה וחצי של נסיעה הגענו לאזור עמוס יותר באנשים שהלכו בדרך, כנראה להתאספות במרכז הממלכה.
הרכב עצר את הסוסים והמרכבה נעצרה, השומרים ירדו ראשונים ועשו חסימה בייננו לבין אלפי התושבים שהיו במקום והביטו בנו.
המקום היה עצום, שטח ריק מבתים או מבנים כלשהם ובמרכזו הייתה במה גבוהה שכל האנשים באיזור יכלו לראות את המתרחש עליה.
כמעט כל האנשים שהיו סביב הבמה זיהו אותנו, חלקם היה באיזור המרוחק יותר ממנו כנראה אז עדיין לא ראו אותנו אבל אלה שהיו מולנו נצמדו לצדדים ונתנו לנו מעבר שנוכל לעבור בו אל הבמה הגדולה.
השומרים התייצבו סביבנו כחומה אנושית וטיאנה אחזה בידי, מובילה אותי בשביל הפנוי אל הבמה.
עיניי לא סרו מכמות העצומה של האנשים סביבנו, שקט סרר מסביב והיה סימן לאנשים שהיו מחוץ שדה ראייתנו לכך שהגענו.
מלמולים שקטים נשמעו מסביב ואת חלקם יכולתי לשמוע, הם לא הבינו למה המלך ניקולאס לא הגיע, מי אני ולמה אני בחברת אנשי המלוכה.
העברתי את המבט סביב וחיפשתי את לוגן, הוא עמד מאחורינו ועיניו סרקו את האיזור כדי לוודא שאין סכנה.
עלינו בכמה מדרגות עץ לעבר הבמה ומשם יכולנו לראות את כל אזרחי ג'נורה מסביב לבמה.
טיאנה הובילה אותי למרכז הבמה וג'ייקוב וטארוס הלכו אחרינו.
מלמולים רבים נשמעו כשהביטו בי בתהייה מה אני עושה על הבמה, וג'ייקוב בתנועה אחת שסימנה לכולם שהוא רוצה לדבר השתיקה את כולם.
''אזרחי ג'נורה,'' הוא קרא בקול רם כך שכמעט כולם יוכלו לשמוע, ואלה שלא כנראה יאמרו להם את הנאמר אחרי הנאום, ''לצערי היום אני וחבריי למעמד באנו לבשר חדשות רעות, לפני כמה שבועות התבצעה תקיפה על ארמון ג'נורה.
זאת הייתה מתקפה קשה מאוד, שהותירה אחריה המון הרס ולצערנו הרב המלך ניקולאס וויליאמס לא שרד אותה.''
קריאות הפתעה, עצב, זעם, כאב, פחד... קהל האנשים כמעט השתולל מהבשורה המרה שג'ייקוב הטיל עליהם. עינייה של טיאנה שעמדה לידי החליפו את גוונם ליגון והבנתי שהיא עדיין מתאבלת עליו. היא כנראה הייתה קשורה אליו במיוחד.
אחזתי בזרועה בתנועה מנחמת והיא שלחה לעברי חייוך קטן ועצוב.
אחרי כמה זמן ג'ייקוב ניסה להרגיע שוב את האזרחים ההמומים ורק אחרי דקות אחדות הצליח.
''אבל אלה לא החדשות היחידות שבאנו לבשר לכם,'' ג'ייקוב הפנה את מבטו אליי וסימן לי להתקרב אליו. שחררתי את ידה של טיאנה ופניתי בצעדים איטיים אליו, מודעת לכך שכל עיניהם של אלפי האנשים מסביבנו מופנות אליי.
אף פעם לא היה לי פחד במה. אבל בסיטואציה כזאת אני מניחה שזה יהיה מאוד מוזר אם לא אלחץ מהמעמד הזה.
''אני בטוח שכל מי שעומד כאן איתנו זוכר את האגדה על הנסיכה האבודה מלפני שמונה עשרה שנה, התינוקת שנשלחה ביחד עם המלכה לאורה אל כדור הארץ עד שהמלחמה תירגע והמצב ישתפר.
מי שעומדת כאן לידי היא לא אחרת מאשר קאיה וויליאמס, אחותה של הנסיכה שלנו אישתי טיאנה, ביתו של המלך ניקולאס והמלכה לאורה.
אזרחים יקרים, קבלו את הנסיכה האבודה של ג'נורה.''

המשך יבוא...