השומר בלילות (2)

פרק 10- תחילת התרחקות

''מה זאת אומרת הוא כאן?" לוגן שאל בבילבול, עיניו בחנו אותי ולפתע הבנה ניצתה בעיניו, ''חלמת שהוא פה."

זה אפילו לא הייתה שאלה, והרגשתי שאני מתפוצצת מכך שאין לי מושג איך להסביר את המצב, ''זה לא היה סתם חלום לוגן, אני באמת הרגשתי שהוא פה, הוא כאן, אני בטוחה בזה.''

באתי לקום כדי לצאת מכאן כמה שיותר מהר אך ידיו של לוגן מיהרו לאחוז בי חזק והישיר אותו ישר מול עיניו, ''קאיה תחכי רגע...''

''הוא כאן! אתה לא מבין?!" קטעתי אותו בבהלה אבל הבעתו הרגועה יחסית הסבירה לי שהוא לא.

''קאיה, זה היה חלום. הכל בסדר עכ...''

''זה לא היה חלום לוגן! הוא כאן! חייבים להזהיר את כולם כמה שיותר מהר...''

''קאיה תסתכלי עליי," הוא ביקש ולפתע דפיקה בדלת נשמעה. הרגשתי את ליבי מפסיק לפעום והבטתי בלוגן באימה, "זו בטח אליז." הוא ניסה להרגיע אותי וקם מהמיטה לעבר הדלת. הדלת נפתחה ובאמת אליז היא זו שעמדה מחוץ לדלת.

הרגשתי שאני יכולה לחזור לנשום שוב, עיניי נעצמו בהקלה והתלבטתי אם זה סימן לכך שזה באמת היה חלום או לא.

"לחזור יותר מאוחר?" אליז שאלה כשהבחינה באווירה הסוערת, לוגן הנהן באישור ואליז אמרה לו כמה דברים שלא שמעתי לפני שהלכה.

לוגן הסתובב אליי והתקדם אליי לאט, בוחן את תגובתי וגרם לפי לעלות בחייוך קטן, "אני לא אנשוך אותך, אתה יודע."

לוגן חייך חייוך עדין והתיישב על המיטה לידי,"מה חלמת?"

החייוך נמחק מפניי והעברתי את כף ידי לשלו, "חלמתי שאני עומדת מול התהום בו הדרדר האוטובוס ומאחוריי אני רואה את ארתוס כמו שראיתי אותו בפעם האחרונה. בריגן דקר אותו בחזה לפני שהוא כמעט הצליח להרוג אותי. אז כל החזה שלו היה מלא בדם וגם הפנים שלו שתתו דם..." קולי גווא ולוגן חיזק את אחיזתו בידי, "היה לו חייוך מטורף שגרם לי לקפוא, וזה הרגיש כאילו אני יודעת בדיוק מה הוא חושב... מה הוא רוצה..."

"מה הרגשת שהוא רוצה?"

"נקמה." אמרתי את המילה הארורה הזאת במהירות, מרגישה שהוא לוקחת כל כח שבי בנסיון לעכל את העובדה שארתוס לא ינוח, עד שיממש את נקמתו בי. לוגן אחז בפניי והישר את מבטי מול עיניו.

"הוא לא יצליח לבוא לפה," לוגן הבטיח לי, "שלא לדבר על להתקרב אלייך."

"כמו ששאר הבלוורטים לא הצליחו לבוא לפה במתקפה האחרונה?"

לוגן נאנח בקול רם, "מה את רוצה שאגיד?"

את האמת, לא היה לי מושג מה אני רוצה, והרגשתי קצת אשמה שאני ככה מטרטרת אותו, אבל באמת לא ידעתי מה לעשות... הרגשתי אובדת עצות וזאת הייתה הפעם הראשונה בה התלבטתי אם לחזור לכדור הארץ או לא...