השומר בלילות (2)

פרק 23- יותר מידי לשחרר

''ידעתי שתצליחי לעשות זאת אבל לא חשבתי שעד כדי כך,'' לוגן לחש כשחייוך יפה על פניו.
שנינו שכבנו צמודים זה לזה במיטה ולא יכלנו לישון, הוא בגלל שהוא אף פעם לא צריך לישון, ואני בגלל כל האדרנלין מהצהריים.
הנאום שלי היה הצלחה, תושבי ג'נורה לא הביעו עוד התנגדות אלא להפך- בערו למלחמה. ההכתרה שהייתה אחר כך סגרה טוב את ההתכנסות ויצאנו משם עם תחושה טובה של הצלחה והקלה.
העיקר שזה עבר בשלום.
''כן, אני גם לא האמנתי שזה מה שיקרה,'' הודתי והבטתי בעיניו השחורות של לוגן, ''אבל ביחד עם כל מה שאמרתי עדיין קשה לי לדמיין שאנחנו הולכים לשתף פעולה עם בלוורט, קשה לעכל דבר כזה.''
''לכולנו, אני מניח. אולי אפילו גם לבלוורט, הייתי צריך לראות את הרגע שאמרת לארתוס שהסכמת להצעה, בטח הלסת שלו נפלה לרצפה.''
ציחקקתי, ''כן, משהו כזה, אני חושבת שהוא פשוט חשב שאני נסיכה מפונקת שתחשוב רק על עצמה ולא תסכים לשיתוף פעולה איתו.''
התזכורת של מה שקרה יום לאחר ההגעה של בלוורט העלתה בי זיכרונות ובינהם גם על משהו שבמשך זמן רב נשאר פתוח ביני לבין לוגן.
''לא סיפרת לי עדיין מה אח שלך אמר לך בערב ההוא,'' הזכרתי לו, כמו יום למחרת המקרה ובימים לאחר מכן- אבל הוא כמו תמיד התחמק מלדבר על זה.
לקח לו כמה שניות לחשוב, הדממה הייתה לרגע ממש נעימה והתרפקתי על גופו ששכב לידי.
''הוא ביקש שאחזור הבייתה.'' לוגן אמר לבסוף ונשימתי לרגע נעתקה.
''לביקור?"
''לא, לתמיד.''
''ומה ענית לו?"
חייוך עדין הופיע בפניו והוא נשק למצחי, ''את באמת חושבת שאני מסוגל לעזוב אותך?"
כמות ההקלה שנחתה עליי הייתה עצומה, ולרגע נזפתי בעצמי שדמיינתי אפשרות אחרת.
''על זה דיברתם כל הזמן?"
''פחות או יותר. הוא ניסה לשכנע אותי לחזור, וסיפר לי על מה שאבא שלי אומר עליי, ועל זה שהוא נשאר לבד והוא לא רוצה שיקרה לי כמו לאחותי...''
''שיחה מעניינת.''
''בדיוק.''
''אולי תלך באמת הבייתה? רק לביקור... אולי תצליח לשנות את דעתם או...''
''אני לא חושב שזה יעזור.''
נאנחתי בקול רם והבטתי בשעון שהראה את השעה שלוש בלילה לפני שעניתי, ''רק תזכור שלא משנה מה שתעשה אני אתמוך בך, בסדר?"
''אני יודע.''
                     ~•~•~•~°~•~•~•~

''מלך בלוורט יבוא היום לדון על החוזה.'' ג'ייקוב בישר לנו בארוחת הבוקר והרגעתי את ליבי הפועם.
טארוס גיכח בחוסר הומור, ''באמת זמן רב לא ראינו את אלוודין..." (מלך בלוורט)
''מתי?" טיאנה שאלה.
''בצהריים, הוא יגיע לישיבת המועצה שנעשה בהתכוננות למלחמה ולפני זה בישיבה של מעמד המלוכה איתו בלבד על החוזה שיש ביננו. אנחנו רוצים לדרוש כמה דברים בתמורה לחוזה הזה.''
''כמו מה?'' טיאנה שאלה, ''אל תגיד לי שאתם רוצים לדרוש דברים שהוא לא יסכים אליהם ואז נהיה תקועים משני הצדדים.''
ג'ייקוב הושיט לעברה שני דפים כתובים בדיו וטיאנה עיינה בהם, ''אין סיבה שהוא לא יסכים לזה, ואם כן אנחנו בבעיה.''
טיאנה התעלמה מדבריו והחלה להקריא את הכתוב, ''שיתוף פעולה מלא בעת מלחמה... הבאת אותו מספר חיילים ונשק... ברית לאחר המלחמה... פיצוי מלא בסוף המלחמה נגד אלאריה?"
''פיצוי על כל הדברים שאלוודין עשה לנו, בעקבות המלחמה שהוא גרר.''
''בכמה פיצוי מדובר?"
''הרחבת השטח שלנו על השטח שלהם, עד היער.''
''זה כמעט עשירית מהשטח שלהם ג'ייקוב,'' טיאנה התנגדה מיידית, ''אתה לא יכול לבקש מהם דבר כזה בתמורה לכך שהם עוזרים לנו במלחמה! הם בחיים לא יסכימו!''
''שלא יסכימו, נראה אותם מתמודדים נגד אלאריה. אל תשכחי שאנחנו גם עוזרים להם במלחמה...''
''בתמורה לעזרה גם מהצד שלהם! לא בתמורה לשטח! אתה לא יכול לבקש מהם דבר כזה ולשים אותנו בסיכון שהם לא יסכימו ואז נשאר תקועים לבד במלחמה הזאת...''
''אני כן, אין להם ברירה בדיוק כמונו והם הובילו הכל לכך.''
אני וטארוס נשארנו דוממים בזמן הוויכוח שלהם וידעתי שגם הוא מתלבט כמוני מה טעון בינהם בזמן האחרון...
''אתה בעצמך זה שאמרת שבמלחמה הזאת אנחנו נשכח את כל הכעס שלנו על בלוורט כדי להילחם באלאריה.''
''נכון. בזמן המלחמה.
אבל בסופה הם יצטרכו לפצות אותנו על כל שנות המלחמה הארורות.''
טיאנה נאנקה בייאוש, ''או שפשוט תתן להם לעזוב ולהשאיר אותנו לכלבים.''
''הם לא יעזבו טיאנה, הם צריכים אותנו בדיוק כמו שאנחנו צריכים אותם.''
''ואם הם לא יסכימו? מה תעשה? תוותר על השטח?"
ג'ייקוב שתק. וזה הסביר לכולנו את התשובה.
''את לא יאומן...'' טיאנה מלמלה ובאה לצאת מהדלת אך ג'ייקוב מיהר לעברה ואחז בזרועה.
''טיאנה חכי...''
''אתה חושב שהשטח זה מה שיפצה?" היא קטעה אותו והביטה ישירות בעיניו, קולה החל לרטוט, ''הוא לא, הוא לעולם לא יפצה.''
''זה עדיף מאשר כלום.''
''זה עדיף מאשר בעלת ברית במלחמה נגד אלאריה?"
''הם הרגו את המשפחות שלנו, הרסו את כל מה שנותר ממעמד המלוכה... אני לא יכול פשוט להעביר את זה לסדר יומי כשאני משתף איתם פעולה...''
''השטח הזה הוא לא מה שיחזיר אותם, והוא גם לא מה שירגיע לך את האובדן של כל מה שאיבדנו. הוא סתם תירוץ ג'ייקוב.''
שתיקה שררה.
אחיזתו של ג'ייקוב התרופפה מידה של טיאנה והיא השתחררה ממנה לחלוטין ויצאה מחדר האוכל.
''טיאנה צודקת, בני.'' טארוס אמר בעדינות לג'ייקוב שנשאר להביט בדממה בדלת, ''הם לא יחזרו. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא לשקם את מה שנשאר, ולשחרר את מה שאבד.''
ג'ייקוב הניד את ראשו לשלילה, אך נראה שהוא לאט לאט הבין. ולרגע יכלתי לראות דמעות מבצבצות בעיניו, ''זה יותר מידי לשחרר.''
                     ~•~•~•~°~•~•~•~

אלוודין, מלך בלוורט, עם שבעה מחייליו ישבו בשולחן המועצה סביב שאר אנשי המועצה שהתכנסו מיד אחרי שסיימנו את הישיבה של מעמד המלוכה עם מלך בלוורט וחייליו בלבד.
ג'ייקוב לא אמר משהו על פיצוי, הוא מחק זאת מהחוזה כמו שטיאנה ביקשה ואלוודין הסכים לשאר התנאים הכתובים.
כעת מה שנותר מהערב ההוא, היה לסכם עם כל המועצה איך המלחמה הזאת הולכת להתרחש.
"אחת השאלות העומדות על הפרק,'' ג'ייקוב מלך ג'נורה פתח בדברים כשלא נותר סימן קטן מהחולשה שהראה הבוקר, ''היא האם לתקוף, או האם להתקיף.
נדון בכך ובעוד חצי שעה תתבצע הצבעה והרוב יקבע, ולאחר מכן נדון על הדבר הבא.''
''אני חושב שצריך לצידנו את גורם ההפתעה,'' ארתוס שישב לצד מלכו והיה לצידו עוד מאז שהגיעו לארמון דיבר, ''מלך אלאריה ככל הנראה עדיין לא מודע לברית ביננו ויצפה למלחמה רק נגד חצי מהכח שיש לנו כעת.
אם נפתיע אותו בכל הצבא שלנו יחד, יכול להיות שהוא ייכנע מהר יותר מרוב ההפתעה. וזה יקרה רק אם אנחנו נתקיף ולא נחכה להם שיבדקו את השטח ויבינו שאנחנו בברית ואז יכינו את עצמם למלחמה נגד גודל כמו שלנו.''
אחד היועצים של ג'נורה לא הסכים, ''אני דווקא מאמין שאם נתקיף אנחנו מסכנים את עצמנו במלחמה וודאית, אלאריה יצאו מנקודת הנחה שזה או להילחם או להפסיד ולכן עדיף להתבצר באופן בו אלאריה תבין שלא שווה לה לצאת נגדנו  ואפילו לא תעשה את הצעד לכיווננו.
בסופו של דבר המטרה העיקרית היא למנוע מוות נוסף, ולא להראות כאילו אנחנו יוזמים את המלחמה בעצמנו.''
המון דיונים, הצגות דעות אבל בעיקר ריבים טעונים בין שני הצדדים (ג'נורה ובלוורט) היו והחצי שעה הזאת נדמתה לנצח.
לא פציתי את פי, לא ידעתי מה עדיף ויותר טוב אז העדפתי לשמוע ולהחליט עם איזו דעה להסכים בהצבעה.
בתום החצי שעה ג'ייקוב הציג את כל העמדות וכל אחד הצביע לעמדה שהוא מאמין בה.
הרוב היה עם היועץ הג'נורי, ולא יכולתי שלא להתלבט אם זה בעקבות הדעה שלו או בגלל שרוב יושבי החדר הם ג'נורים.
נפתחו דיונים על נושאים נוספים כמו מספר חיילים בכל מקום, כספים, שמירות, מה עושים במצבי תקיפה מכל צד... הבטתי באנשים היושבים בשולחן ויכלתי לזהות בבירור את שני הצדדים. לרוב האנשים שהתווכחו היו ג'נורים עם הבלוורטים, הם עקצו בארסיות אחד את השני, הזכירו בכל הזדמנות אפשרית למה אנחנו במצב הזה, ולא הסכימו לקבל את הדעה של הצד האחר.
כעבור שש שעות מתישות הסתיימה הישיבת מועצה ובזמן שכל אחד הלך לדרכו התחלתי שוב לתהות, איך השני צדדים האלו שבמשך שנים היו יריבים- הולכים להיות ביחד ולשתף פעולה במלחמה הזאת?

המשך יבוא...

הצלחתי להעלות פרק אחר שבוע(: ממש גאה בעצמי😉 הספר לקראת סיום אבל בגלל שלא רשמתי את הסוף אז אם תרצו אפשר לתת לי בתגובות רעיונות😉 (למרות שהעלילת המשך כבר בנויה לי בראש) אולי תעזרו להשראה שהלכה לי לאיבוד למצוא את הדרך חזרה😌⁦❤️⁩
קאסיה⁦❤️⁩