פרק 12- הזדמנות

1.3K 107 16
                                    

האור היה מסנוור מידי, ובאותה מהירות בה עייני נפקחו כך הן גם נסגרו.

ניסיתי להיזכר מה קרה אך מוחי היה ריק, הרגשתי כאילו הראש שלי מלא בערפל וכשהצלחתי לפקוח את עיניי ולראות מה יש סביבי גיליתי שאני בחדר שלי, שמיכה דקה כיסתה את גופי ומישהו ישב בכיסא ליד מיטתי.

לוגן.

''איך את מרגישה?" הוא שאל כששם לב שהתעוררתי ובבת אחת נזכרתי בהכל, ברגע בו כל מה שניסיתי להדחיק אי פעם פשוט עלה ותקף אותי, ברגע בו התמוטטתי על הרצפה... 

''בסדר, רק קצת כואב לי הראש.'' אמרתי ולוגן מיהר להביא לי כוס מים שהונחה על השידה, התמקמתי לתנוחת ישיבה ולגמתי לאט מהמים שלוגן הביא לי.

הדלת נפתחה ואיש מבוגר שכנראה ממעמד היועצים נכנס לחדר, ''אני שמח לראות שקמת הוד מעלתך, איך את מרגישה?"

''בסדר.''

''מה קרה לה?" לוגן שאל ולא הסיט את מבטו ממני, הבעת הדאגה בעיניו הייתה ברורה כל כך כאילו יכלתי אני בעצמי לחוש את החוסר אונים שהרגיש, כבר הכרתי אותו יותר מאשר שאני מכירה את עצמי.

''התקף חרדה,'' הוא ענה ולפי זה הבנתי שהוא רופא, "הגוף שלה קרס כנראה כתוצאה מסערת רגשות שהוא לא ידע איך להתמודד איתם, אולי מאירוע שהזכיר לה פרט מסוים שהעלה לה רגשות שהדחיקה בעבר.

תצטרכי לנח בימים הקרובים ולא להיחשף ללחץ או דברים מסעירים יותר מידי... אני ממליץ גם לדבר על דברים, אני אבוא לבקר מידי פעם לראות שאת בסדר, תרגישי טוב."

הודתי לרופא והוא יצא, השאיר אותי ואת  לוגן לבד בחדר.

"מה קרה?" הוא שאל והניח את כף ידו הגדולה  על ידי שהונחה על המיטה.

"אני לא כל כך זוכרת... אני רק זוכרת שנזכרתי בהכל. דברים שפשוט רציתי לשכוח מהם...''

ידי נשלפה מידו, כשאני נזכרת לפתע בכל אירועי אתמול, כשראיתי אותו מדבר בסתר עם מישהי ואחר כך שיקר לי שדיבר עם המפקד שלו. זה פשוט גרם לי אוטומטית להתרחק ממנו, ולמרות שכל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי בתירוצים שזה לא מה שאני חושבת, זה עדיין לא עזר.

דפיקה נשמעה בדלת ולוגן קם מהמיטה ופנה לפתוח אותה, מחוץ לחדר עמדה אותה בחורה שראיתי אתמול מדברת עם לוגן, וברגע שהוא ראה אותה הוא מיהר לצאת ולסגור את הדלת אחריהם, כאילו מפחד שאראה אותה.

זה גרם לכל החשדות שלי לעלות מחדש, הוא מסתיר ממני משהו, ואולי זה לא סתם משהו. וכמו שאני מכירה את עצמי, אני מתחילה כרגיל לדמיין את הגרוע מכל...

מה הסיכוי שלוגן בוגד בי?

רק אחרי כרבע שעה הוא חזר, פניו חתומות והוא התיישב שוב לידי בשתיקה. שנינו בחנו זה את זו עד שהחלטתי לשאול את מה שהציק לי עוד מאתמול, ''מי זאת?"

השומר בלילות (2)Where stories live. Discover now