פרק 11- להתמודד עם מה שנותר

1.4K 121 35
                                    

היי:) מה קורה? דבר ראשון רציתי להגיד שאני חיה, מצטערת שלא העלתי הרבה זמן פרק... בסוף הפרק יש הסבר קצר על הזמן האחרון ומה שיקרה בסופו של דבר עם הפרקים הבאים... אז אם נותרו בכלל קוראים- מי שרוצה להבין מה קורה בפרק כדאי מאוד לרפרף על הפרק הקודם...  מקווה שתהנו.

------------------------------------------------------

"אנחנו התאספנו כאן בשביל לדון על כל הפתרונות והרעיונות שהובאו בישיבה, רשמתי על הדף הזה את כל הכיוונים שנזרקו שם. היום אנחנו מחליטים על מעשינו עד שנקבל תשובה מהמרגלים.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאלאריה רוצה לכבוש אותנו, שבלוורט במלחמה איתנו. אז, מה אנחנו עושים?" טארוס הפנה את השאלה לכולנו וכל אחד מארבעתנו עיין בדף שסיכם את הפתרונות שהציעו כל אחד מאנשי המועצה.

דעתו של ג'ייקוב הייתה כמו בישיבת מועצה, לכרות ברית עם אלאריה נגד בלוורט.

טיאנה לעומת זאת אינה הסכימה עם זה וטענה שצריך להתכונן לקרב נגד בלוורט, וגם נגד אלאריה.

טארוס טען שצריך קודם כל לפחות להכין את כל ג'נורה למלחמה ולדון על זה כשיגיע אלינו יותר מידע שיסביר לנו את המצב, שבזמן שנותר עד שנקבל תשובה מהמרגלים באלאריה נבצע גיוס נוסף של חיילים ממעמד השומרים שעברו את גיל עשרים ואנשים נוספים ממעמד הבעלי מקצוע. נכין אותם לקרב נגד בלוורט בלבד, ואם אלאריה גם תהיה עדיין בתמונה ונגלה שהיא מאיימת עלינו במלחמה, נדון על זאת אחר כך.

אני הסכמתי עם טארוס, וכך בסופו של דבר אחרי דיונים ושיכנועים החלטנו פה אחד לפי הדעה של טארוס לבצע גיוס נוסף ולהתחיל להגביר את האימונים.

יצאתי מחדר הישיבות והלכתי בשקט לבד לכיוון הגן כדי לשאוף אוויר נקי, כל היום הייתי סגורה בין ארבעה קירות והייתי צריכה קצת להתאוורר, בדיוק כשהתהלכתי על שביל האבנים בין כל הפרחים היפהפיים ותהיתי איפה לוגן נמצא עניתי לשאלה שבראשי.

הוא עמד במרחק כמה מטרים ממני, בגבו אליי, והוא לא לבד.

בחורה שחורת שיער, גבוהה ורזה דיברה איתו אבל מהמרחק לא יכלתי לנחש על מה הם מדברים, רק להרגיש מועקה בחזה משום מה, ואחרי שהתרכזתי מספיק הצלחתי להבין מה אני באמת מרגישה.

קנאה.

בחיים לא הייתי בן אדם קנאי, תמיד גיחכתי במחשבה על בנות שמקנאות כל הזמן לחבר שלהן, אבל הנה. אני רואה את לוגן מדבר עם מישהי אחרי שהתעלם ממני כל היום, ואני מרגישה שהקנאה תוקפת אותי.

אז בגלל זה הוא בזמן האחרון נעלם? ואני חשבתי שאני הפחות אמיתית מבין שנינו. מסתבר שלוגן לא היה גלוי אליי כמו שהאמנתי. אבל אסור להסיק מחשבות מהר מידי.

אולי סתם מיהרתי לחשוב על הגרוע מכל... אבל עדיין הכאיבה לי המחשבה על כך.

לפני שישים לב שהייתי שם מיהרתי להסתובב לאחור ולחזור לארמון, ופתאום הרגשתי שאני נושמת לרווחה.

השומר בלילות (2)Where stories live. Discover now