השומר בלילות (2)

פרק 27- הגיע הזמן

אפשר לומר שהישיבת מועצה ביחד עם בלוורט עזרה לי לחזור למציאות בג'נורה.
אחרי סופ''ש מושלם בכדור הארץ, היה מאוד קשה להיפרד שוב ולחזור לפה. למרות שגם לתחושה שיש כאן בג'נורה התגעגעתי.
יש כאן הרגשה שונה, ברגע שאני כאן יש לי תחושה שאני מישהי אחרת.
פה אני קאיה ולא קייטי. פה אני נסיכה ולא מישהי רגילה.
לטוב ולרע.
האנשי מועצה שישבו סביב השולחן תיכננו את דרכי התקיפה במקרה ואלאריה יתקפו קודם, את כמות החיילים והשמירה, כלכלה, מרגלים וכו'... אי אפשר היה שלא לראות את ההבדל העצום מהישיבה הראשונה הקודמת לישיבה הזאת.
היא הייתה הרבה פחות טעונה משתי הצדדים, אבל היה עדיין איזשהו הבדל מודגש.
אחרי כארבע שעות הישיבה נגמרה ונשארתי לדבר עם טיאנה כשכמעט כולם עזבו את החדר לבתיהם חוץ מכמה בודדים כמוני וכמו טיאנה שנשארנו לדבר קצת. סיפרתי לטיאנה על הביקור אצל משפחת ג'ונסון, והיא סיפרה לי על מה שהפסדתי בזמן שלא הייתי. ולמזלי לא הפסדתי כזה הרבה.
בסופו של דבר טיאנה גם הלכה לישון ונשארתי בחדר ישיבות לעיין על הדפים שהשאירה לי על השמירה בגבולות.
לפני בערך שבוע וחצי טיאנה הציעה לי להתחיל להיות יותר מעורבת במשמר הגבול ולאט לאט להיות בסוף אחראית על הצבא, כשראתה שאני מחפשת דברים לעשות כדי לעזור. אז עכשיו היא מתחילה להכניס אותי יותר לתחום כדי ללמוד אותו לאט לאט.
עוד ועוד אנשים התחילו לצאת מהחדר עד שכמעט נשארתי לבד.
כמעט.
''אם אתה מתכנן לחטוף אותי אז רק תדע שלוגן מחוץ לחדר אז לא הייתי ממליצה לך על זה.'' מלמלתי בציניות לעבר ארתוס שישב מולי במרחק מטרים בודדים והרגשתי את מבטו עליי כשעיניי הביטו במילים הכתובות בדיו אך לא יכלתי להתרכז בהן.
הוא הגיב לדבריי בגיחוך משועשע ושמעתי את הכיסא שישב עליו חורק לאחור בסימן שהוא קם, ''האמת שאני לא מפחד מהשומר שלך, אני יותר מפחד מהמלך שלי. ולא כדי לי להפר את השקט שסוף סוף נוצר בין שתי הממלכות ולהסתבך איתו.''
הוא התיישב בכיסא שיותר קרוב אליי אך עדיין שמר מרחק בטוח, ''אז מה אתה רוצה?" שאלתי כדרך אגב אך לא יכלתי שלא להיות דרוכה מכל תזוזה שלו.
''להצליח סוף סוף לפענח אותך.''
עיניי בבת אחת עברו מהדף אל פניו כשהבילבול בולט בפניי, "סליחה?"
הוא חייך, ''עד לא מזמן הייתי בטוח לחלוטין שכבר קלטתי אותך. אבל את מאוד מבלבלת אותי כל הזמן.
מצד אחד את מסרבת להצעה מאלאריה שהייתה יכולה להציל את כל הממלכה שלך רק בשביל לא להתחתן עם נסיך הכתר של אלאריה, אבל מצד שני הסכמת להצעה שלנו למרות שאני יודע עד כמה את מתאבת את העם שלנו ובמיוחד אותי, ואפילו אם תודי בינך לבין עצמך אז גם מפחדת ממני. ואחרי כל מה שעשינו לך מזה שגרמנו לך לעבור לכדור הארץ והרגנו את כל משפחתך ועד לכך שחטפתי אותך ושנינו יודעים מה היה שם. למרות כל זה לא רק הצבעת בעד להצעה שלנו לשתף פעולה, את גם שיכנעת את כל העם שלך להסכים לשיתוף פעולה.
למה?"
באותו רגע שהוא שאל את זה, הדבר הראשון שעלה לי בראש היה- 'מי היה מאמין שאני אנהל שיחה עם ארתוס?'
הדבר השני שעלה לי היה גיחוך. מהסיטואציה ההזויה הזאת, שארתוס שואל אותי שאלה.
אני לא יודעת למה אבל זה הרגיש כל כך מוזר.
''אתה שואל בעצם למה הסכמתי להצעה שלכם למרות כל מה שעשיתם?" שאלתי כדי לוודא ושתיקתו הייתה אישור לכך, ''כי זאת הייתה האפשרות היחידה להינצל ממלחמה חסרת סיכוי מול אלאריה. אין פה שאלה בכלל.''
''אז למה כשאלאריה הציעו את הנישואים שלך עם יורש העצר תמורת ברית לא הסכמת? למרות שגם זה הייתה אז האפשרות שלכם להינצל ממלחמה נגדנו.''
''אני מניחה שקיוויתי אז כשאלאריה הציעו לי את הנישואין האלו שיהיה לנו עוד סיכוי, עוד אפשרות לפני שאני מקריבה את חיי החופש והאהבה שלי בשביל ג'נורה. ונראה שהתחושת בטן שלי באמת צדקה, אתם הייתם האפשרות האחרונה ועליה לא הסכמתי לוותר. אם כמה שזה קשה, זה הפעם הסיכוי האחרון והיחיד שלנו.''
''ואם לא היינו באים להציע את הברית בין בלוורט לג'נורה?" הוא שאל בעניין והחזרתי את מבטי למילים הכתובות על הדף שבידיי.
''אז הייתי מסכימה להינשא ליורש העצר של אלאריה. אם זו הייתה ההזדמנות האחרונה, אבל למזלי היא לא. אני לא חושבת שאילו זה היה קורה הייתי מסוגלת לשאת אובדן נוסף. בטח שלא את אובדן החופש שלי.'' ואובדן אהבת חיי, הוספתי בליבי.
                     ~•~•~•~°~•~•~•~

אולם האימונים היה מלא בחיילים ואנשים שהתגייסו למלחמה להתאמן לקראת התקפה שעלולה להגיע אם אלאריה יחליטו לתקוף.
לוגן עמד מאחורי קרוב אליי, והביט ביחד איתי באנשים שהתאמנו בכל המרץ בחרבות או בקרב פנים מול פנים... אבל מה שהיה הכי יפה בעיניי- היה שהאולם היה לא רק מלא בג'נורים- אלא גם בבלוורטים שהתאמנו ביחד איתם.
''מעולם לא דמיינו שהאולם הזה יצליח להיות מלא כל כך.'' לוגן אמר מאחוריי והנהנתי בראשי לאות הסכמה תוך כדי שהמשכתי להביט בגברים המזיעים והעייפים.
''מתי אתה חושב שתגיע התקיפה?" שאלתי באנחה, כשאני מתפללת בכל ליבי שהיא לא תגיע לעולם רק מהמחשבה שחלק מהאנשים שפה לא יחזרו ממנה.
''אי אפשר לדעת. זה יכול לקרות בכל רגע, אבל אני מניח שבקרוב מאוד.''
''כמה זה בקרוב?"
''בשבוע הקרוב, לכן כל האנשים צריכים להתאמן כמה שיותר מהר. מזל שכבר העברנו את הצווי גיוס לכולם.''
המלחמה הזאת הייתה חובה בשביל כל גבר מג'נורה שבגיל ובמצב המתאים. וכך גם עשו בבלוורט, והביאו את רוב החיילים לכאן כי לפי המרגלים שבאלאריה ידענו שיש יותר סיכוי שאותנו יבואו לתקוף ראשונים.
וכך באמת היה.
''הוד מעלתך! המלך קורא לך בדחיפות לחדר הישיבות!" אחד מהשומרים שדפק בחדרי בשעה מאוחרת בלילה אמר כשקולו נשמע לחוץ מאוד ואחרי שהנהנתי את ראשי לאישור הוא קד קידה עמוקה והלך.
''את חושבת על מה שאני חושב?" לוגן שעמד מאחוריי שאל והנהנתי שוב את ראשי, נכנסתי לחדר ונעלתי נעליים לפני שהלכתי ביחד עם לוגן לכיוון חדר הישיבות.
לוגן צדק. עברו יומיים מאז שהוא אמר לי מתי לדעתו הם יגיעו, אבל בתוך תוכי לא הצלחתי אז לעכל שהם באמת בסוף יבואו.
'בבקשה שזה לא מה שאני חושבת' אמרתי לעצמי בראשי כשפתחתי את דלת חדר הישיבות ואני ולוגן נכנסו פנימה כששמנו לב שרק מעמד המלוכה שלנו ושל בלוורט עם כמה שומרי מלוכה ובינהם ארתוס נמצאים בחדר ועיניי כולם נראו סוערות וטרודות מתמיד.
''מה קורה?" שאלתי למרות שכבר ידעתי.
טארוס סימן לי לשבת לפני שהסביר לי את המצב, ''אלאריה מתקדמת לעברנו, היא תגיע לגבול בעוד ימים ספורים.
הגיע הזמן.''

המשך יבוא...

סליחה על הפרק קצר(:
חייבת לשתף אתכן!!! ביממה האחרונה כתבתי מעל 5,200 מילים!!! אין לי מושג איך עשיתי את זה! אבל כל זה ביממה אחת! (ב''ה בלי עין הרע)
היה לי פשוט פרץ של מוזה מטורפת ונהנתי מכל רגע ורגע בטירוף!!! זה היה פשוט עונג בלתי פוסק!

עכשיו לעדכון על המשך הספר כי ממש בא לי שתדעו😄🙂⁦❤️⁩-
הספר הולך להסתיים בפרק 30. זה אומר שנותרו לי לפרסם רק עוד 3 פרקים לפני שניפרד לשלום מקאיה ולוגן ועוד כמה דמויות שיהיה לי קשה ממש להיפרד ולא לחזור לכתוב עליהם באופן קבוע.
בינתיים כתבתי את פרקים 28 ו-29 וחלק מפרק 30. אז נשאר לי רק חלק מהסוף.
פרק 28 הוא בערך 1200 מילים, גם לא הרבה כמו הפרק הזה... אבל פרק 29 הוא פיצוי לא קטן של 4,000 מילים (כן, כן את כולו כתבתי היום עד עכשיו בדיוק.) ואת פרק 30 אדע כשאסיים לכתוב אותו אבל בעז''ה גם הוא לא יהיה קצר (חייבים פרידה מספיק טובה לספר שאיתנו כבר שתי עונות😉)
בקיצור נתראה בעוד כמה ימים כשאסיים לכתוב את פרק 30 והאחרון ואז אפרסם את פרק 28 ואעדכן מתי אני אפרסם את שאר הפרקים.
תודה על הסבלנות, ועל זה שאתן קוראות את זה⁦❤️⁩ התגובות שלכן פשוט מעלות לי חייוך בכל פעם מחדש ואני ממש שמחה על הזכות לכתוב לכן!💕
תודה רבה!💕
קאסיה⁦❤️⁩