השומר בלילות (2)

פרק 7- מה שהלב בוחר

למה לפעמים הדבר הכי נכון הוא הדבר הכי כואב?
בתוך תוכי ידעתי שלתת ללוגן את הזמן שהוא צריך זה הדבר הכי טוב בשבילו, למרות שהוא לא הסכים איתי בזה בהתחלה ראיתי שלאט לאט הוא מבין את המשמעות של הזמן.
אולי עדיין לא מסכים, אך כן מבין לפחות.
אבל זה עדיין כאב, המרחק ממנו היה משהו שלא הייתי רגילה אליו וכל פעם מחדש נאבקתי עם עצמי לא לרוץ לתוך זרועותיו.
זה ממש הרגיש כאילו הייתי מכורה אליו יותר מידי.
אחרי לילה ללא שינה קמתי מהמיטה הריקה לעבר המקלחת. קיוויתי שאולי זרם המים ישכיחו ממני את כל אירועי אתמול אבל ההפך הוא הנכון.
הכל חזר אליי באותו קצב בו המים שטפו את גופי, דמעות נוספות ירדו מלחיי והצטרפו אל זרם המקלחת ששטף גם אותן.
אחרי רבע שעה יצאתי מהמקלחת והמשכתי להתארגן עד שאליז נכנסה לחדר.
''בוקר טוב!'' היא אמרה בחייוך וניסיתי להוציא משפתיי חייוך קטן.
''בוקר טוב.''
''בואי, שבי, אעשה לך את התסרוקת שאני הכי אוהבת את נראית במצב רוח לא משהו...''
היא קלעה את שיערי לצמה תוך כדי שלא הפסיקה לדבר על כל נושא שבעולם.
זה היה בשבילי הסחת דעת, והיא ידעה שזה יעזור לי, ''את רוצה שאקרא לשומר שלך? אולי הוא יצליח לעודד אותך...''
התכווצתי בתוכי אבל ניסיתי לשמור על הבעה רגועה, ''לא תודה אליז.''
היא הביטה בי לרגע בחשד קל ואז הנהנה לעצמה בהבנה, ''זה הוא, אה? ממש ריב אוהבים...''
''זה לא ריב... טוב... סוג של...''
''על מה?"
''אני מעדיפה לא לדבר על זה... רוצה אולי במקום לספר לי על סדר היום?"
אליז חייכה והנהנה באישור, ''כן, עוד חצי שעה הארוחת בוקר, טיאנה אמרה לי שיש איזו החלטה שאת צריכה להחזיר עליה תשובה וזה יקרה שם...''
ההחלטה לגבי הנאום! כמעט שכחתי מזה אחרי כל מה שקרה עם לוגן... זכרתי שקיוויתי אחרי שאמרתי להם שאחשוב על זה אז שאתייעץ עם לוגן לגבי מה לענות להם. עכשיו זה כבר פחות אפשרי...
''אחרי זה יש לך שיעור עם גברת רוטרנר, שיעור הגנה עצמית, ואחרי זה אני כבר אעדכן אותך.''
''אוקיי... אני ארד לארוחת בוקר,'' אמרתי כשסיימה עם שיערי, נעלתי את נעלי העקב שכבר התרגלתי אליהן ויצאתי מהחדר.
לא הייתי צריכה להיות מופתעת לראות את לוגן מחוץ לחדר, הוא השומר שלי והגיוני שיהיה קרוב לאזור בו אני נמצאת. אבל עדיין זה גרם ללב שלי לעצור לרגע כשלפתע ראיתי אותו שוב מאז אתמול בערב.
''בוקר טוב.'' אמרתי ונשכתי את שפתי כשתחושה לא נעימה עברה בי.
''בוקר טוב,'' הוא החזיר, סוקר את גופי ואחרי זה מחזיר את מבטו לפניי, ''איך עבר הלילה?"
''בסדר.'' שיקרתי. שקר מוחלט.
''אנחנו צריכים לדבר.'' הוא אמר והנהנתי באישור, יש לי חצי שעה עד ארוחת הבוקר, לוגן סימן לי ללכת אחריו ואחרי כמה קומות שירדנו יצאנו החוצה אל הגן היפייפה של הארמון.
הגן היה מלא בפרחים מכמעט כל צבע אפשרי, ואני ולוגן התהלכנו על שביל האבנים שהוביל אותנו לספסל שהשקיף על כל הגן.
התיישבנו בספסל, האוויר הצח שהכה בנו היה מרענן וגרם לעיניי להיעצם לרגע בעונג.
''מה אני צריך לעשות בשביל שנחזור להיות כמו מקודם?" לוגן שאל ופקחתי את עיניי, חוזרת למציאות.
''תדבר איתו,'' ביקשתי, ''אנחנו לא נצליח לפתור את זה מבלי לדבר עם אבא שלך. אולי יש איזו דרך בה הכל יסתדר.''
עיניו השחורות של לוגן הביטו בי בשאלה, כאילו הסתכל עליי בנסיון לפתור איזו חידה קשה, ''למה כל כך חשוב לך הקשר ביננו? הוא לא רוצה אותך בחיים שלו אז למה את כן?"
''כי אתה חשוב לי לוגן, ואני יודעת כמה המשפחה שלך חשובה לך, אי אפשר להתעלם מזה. אני רוצה שתמצאו פיתרון בינכם במקום להעניש אחד את השני.''
''את חשובה לי יותר,'' הוא העביר את ידיו הגדולות ללחיי ואחז בי קרובה אליו, ''לא אכפת לי לוותר עליהם בשבילך.''
הנדתי את ראשי לשלילה, ''כן אכפת לך, אני מכירה אותך לוגן אני יודעת שמשפחה שלך חשובה לך. אולי בעיניך אני כרגע חשובה יותר אבל זה לא אומר שהם לא.
תדבר איתו?"
''בתנאי אחד,'' הוא ביקש והמתנתי בשקט להמשך דבריו, ''לא משנה מה הוא אומר, זה לא מפריד ביננו.''
''אוקיי,'' אהבתי את התנאי הזה, התחלתי לחוש בעקבותיו הקלה רבה מהעובדה שלוגן הולך לחזור, שלא משנה מה יקרה הוא ישוב חזרה.
''אבל תבטיח לי שאם הוא נשאר בעמדה ש'זה או אני או הם', אל תבחר מייד לוגן. תחשוב טוב לפני שאתה בוחר ותפעל גם לפי השכל ולא רק לפי הרגש. אני לא רוצה שבגלל אהבה תבחר בחירות שגויות שאחר כך תתחרט עליהן. בסדר?"
שפתיו התעלו הצידה לחייוך יפה כשהביט בי, ''ואם גם השכל וגם הרגש אומרים לי לבחור בך?"
''אז כנראה לא חשבת מספיק זמן.''
הוא צחק בקול רם והביט בי הפעם בשעשוע, ''אני לא הולך רק לפי השכל או הרגש קאיה, את הבחירות שלי אני בוחר לפי הדבר הזה.'' הוא העביר את אחת מידיו לצווארי ומשם אל ליבי.
''ומה הלב שלך אומר?" שאלתי והרגשתי את נשימתי נעצרת רק מלראות את ההבעה המלאת רגש בעיניו כשהביט בי.
הוא קירב את שפתיו לשפתיי ונישק אותי נשיקה עמוקה ואוהבת, ''הלב שלי כבר ממזמן בחר בך.''
                     ~•~•~•~°~•~•~•~

''אני מסכימה.'' אמרתי לטיאנה, טארוס וג'ייקוב שישבו בשולחן האוכל והביטו בי בהמתנה לתשובה שלי.
כל אחד מהם חייך בהקלה ואמרו שידברו עם גברת רוטרנר שתעזור לי להתכונן לנאום.
לא ידעתי איך אני הולכת לעשות את זה, אם אני אצליח, אם יצחקו עליי או שזה ישפר את המצב. אבל הגעתי להחלטה שאני אעשה כל מה שאני יכולה בשביל לעזור.
אחרי ארוחת הבוקר הלכתי לחדרה של גברת רוטרנר, דפקתי שלוש פעמים על הדלת לפני שקולה קרא לי להיכנס.
''שמעתי שתושבי ג'נורה שמעו שחזרת.'' היא פתחה כשהתיישבתי מולה והנהנתי קלות לאישור.
''בלי להנהן!"
''סליחה, שכחתי.''
''לפחות את יושבת כמו שצריך... את הדיבור נדע עוד רגע.''
''טיאנה אמרה לי שתלמדי אותי איך לנאום.''
''הנסיכה טיאנה.'' גברת רוטרנר תיקנה אותי.
''אבל היא אחותי.''
''את עדיין צריכה לקרוא לה בתואר,'' נאנחתי בקול רם, ''בלי להיאנח! אז אני מבינה שהסכמת בסוף לנאום. לפחות ירשת תכונה אחת מאבא שלך."
''מה אני צריכה לעשות?"
''על מה את רוצה לדבר?"
כיווצתי את גבותיי בבילבול, ''אני לא יודעת, את לא מי שאמורה לומר לי מה להגיד?"
''לא,'' היא ענתה בפשטות, ''את הנואמת, את מחליטה מה את רוצה להגיד.''
אוי אלוהים. אין לי שמץ של מושג מה אני הולכת לומר מול עשרות אלפי אנשים.
''אבל אני יכולה לעזור לך,'' גברת רוטרנר אמרה והרגשתי שאני נושמת בהקלה, ''מה את רוצה להגיד בנאום שלך?"
''אני באמת לא יודעת, טיאנה ו... סליחה, הנסיכה טיאנה והנסיך ג'ייקוב אמרו שזה אמור להיות על הניצחון במלחמה, להאמין שאפשר לנצח...''
''אז את רוצה לגרום לתושבים לבעור למלחמה?"
באתי להנהן בראשי אבל מיהרתי לעצור את עצמי, "כן.''
''טוב. אז בואי נתחיל לעבוד.''
''על הנאום?"
''לא. על הדיבור שלך, על הנאום תעבדי לבד.''
''אבל אמרת שתעזרי לי...''
''נכון, אם תתקעי באמצע ותצטרכי עזרה במשהו ספציפי אעזור לך. אבל אני לא אבנה את הנאום הזה במקומך. זאת כבר העבודה שלך.''
נאנחתי לעצמי בשקט וכשראיתי את מבטה הכועס מיהרתי למלמל סליחה.
את שאר השיעור העברנו באיך נסיכה מדברת, מה אומרים ובעיקר- מה לא אומרים.
לאחר השיעור של גברת רוטרנר ושיעור ההגנה עצמית עם לוגן העברתי את השעות שעד ארוחת הערב מול דף ועיפרון כשהדבר היחיד שעולה בראשי הוא-
איך אני הולכת לעשות את זה?

המשך יבוא...

אז בתור פיצוי על התקופה הארוכה שלא העליתי פרק אני מעלה עוד אחד עכשיו(: תיהיו גאות בי!

ורציתי לאחל לכולכן חנוכה שמח!!! מקווה שתהנו ותנצלו את החופש (וגם אני אנסה לנצל אותו ולכתוב עוד פרקים)

רק רציתי לשתף אתכן, אני בעקרון תכננתי שאת הספר הזה שהוא הספר השני בסדרה אני אעשה אותו קצר יותר (השאיפה הייתה קצר ולעניין) אבל אני מרגישה כאילו הוא יוצא ספר רגיל (כמו הראשון) ובקיצור לא מצליחה לקצר אז אני ממש מפחדת למרוח אותו טו מאצ', אז רציתי להתייעץ אתכן ולשאול כמה פרקים לדעתכן זה יהיה לא יותר מידי אבל גם לא קצר מידי, אשמח למספרים כדי לסדר קצת יותר טוב את העלילה בראש. תודה רבה מראש לכל אלה שיענו לי! מעריכה את זה מאוד❤ 

קאסיה:)