אמת או חובה

1.5K 105 72
                                    

"גימין בוא רגע" עצר הבכיר את הערפד שהלך עם כיוון הזרם.
"מה קרה הוסי?" שאל הצעיר בחמידות שנעמד למול בן זוגו.

"הדבר הזה שהוקרן במסך.." התחיל הבכיר לומר, ופרצופו של הצעיר השתנה במהירות לפרצוף אטום וחסר רגשות.

"מה איתו?" שאל הצעיר בחוסר התעניינות.
"למה לא סיפרת לי שזה קרה לך?" שאל הבכיר בכאב, התחושה שבן זוגו, הבן אדם שהכי פתוח אליו מכולם, לא סיפר לו דבר כה כואב ואכזרי.

"לא חשבתי שזה נחוץ. זה קרה פעם וזה נגמר" המשיך הערפד לדבר שפרצוף אטום עטף את פניו ועיניו היו חסרות כל רגש.

"גים! ברור שזה נחוץ. אתה הבן זוג שלי, האהוב שלי. אתה צריך להגיד לי דברים כאלה, אתה לא סומך עליי?" החזיק הבכיר במותניו הצרות של הצעיר ומשך את גופו התחתון צמוד אליו.

"ב-ברור שאני סומך. אני פשוט לא חושב שדברים כאלה יעניינו מישהו.." מלמל הערפד שהפנה את ראשו הצידה. לא מסתכל בפניו של האחר.

"גימיני, תקשיב לי ותקשיב לי טוב. תפסיק לחשוב שדברים שעברת או עובר לא מעניינים אותי, כי הם כן. הם הדבר שהכי חשוב לי לדעת ולדבר עליהם בעולם, במיוחד איתך. בבקשה תבין את זה ותתחיל לספר לי מה עברת שהיית לבד, מה גרם לך להיות ערפד אבוד" הבכיר התחנן והרים את ידו, מלטף את לחו הרך של הערפד הסמוק.

"א-אז ככה.." התחיל הערפד לספר.
הבכיר הסתכל על בן זוגו בהקשבה מלאה, מתיישב על הדשא הירוק והנקי ומושיב עליו את כתום השיער.

"תמיד הייתה מלחמה בין אימי לאבי, הם לא אהבו אחד את השני בכלל והם הולידו אותי רק בגלל שאם אתה לא עם בן זוגך אתה תישרף. ושהגיע יום הולדתי ה-5, היה בניהם ריב גדול, אפשר לקרוא לזה אפילו מלחמה. אמא שלי לא יכלה יותר לסבול את זה שאבא שלי עושה דברים מבלי לשאול אותה אז היא פשוט צרחה עליו, ושאבא שלי כועס זה לא טוב אז הוא התחיל להרביץ לה.. הוא הכה אותה מול העיניים שלי עד שכמעט ולא היה בה עוד רוח חיים, הם המשיכו לריב עד הערב אז החלטתי לעלות לראות מה קורה איתם, וברגע שעליתי אליהם ראיתי את אבא שלי עם ידיים מכוסות בדם, שהלב של אימי נמצא בידיו, וחור ענקי בחזה שלה. אני לא אשכח את זה.. זה ה-היה כל כך מ-מזעזע. י-ילד בן חמש רואה את ההורים שלו כ-ככה ביום הולדתו.. זה הרס לי את החיים" בשלב הזה הערפד עצר ויבבה כואבת יצאה מפיו שאותה ליוו גם הדמעות.

הבכיר הסתכל ברחמים ובכאב על בן זוגו, מושך אותו לתוך חזהו שיבכה עליו, שידע שהוא איתו.
"חכה קצת, תנשום" ליטף אדןם השיער את שערו של הערפד שבכה בחוסר אונים.

"אני כל כך מצטער לדעת שדבר כה כואב קרה לך בייבי. אבל אתה איתי עכשיו, אתה לא לבד. אני שלך ואני בחיים לא ילך" לחש הבוגר באהבה, גורם לערפד להרים את ראשו מחזהו, להסתכל בעיניו החמימות של האחר ולהתנפל עליו בנשיקה.

wings|| BtsWhere stories live. Discover now