וונהו- בן זוגו המנוח של יונגי
-
"נ-נאמגון, תעצור" גמגם המלאך שנמשך על ידי הגבוה הזועם.
"תשתוק" פלט הגבוה בכעס ותוקפנות, נכנס לחדרו של המלאך ןמפיל אותו על המיטה בלי שום אכפתיות.
"מ-מה יש לך נ-נאמגון?" שאל המלאך בבהלה שהחזיק בידו בכאב, רואה סימן אדום שנוצר על ידו מהמכה שקיבל מקצה המיטה.
"נהנת להתנשק איתו?" שאל הקנאי והתעלם משאלתו של המלאך.
"נהנת?!" שאל שוב בתקיפות שראה את פרצופו המהסס של המלאך, "ל-לא" גמגם המלאך והשפיל את ראשו, לא מתגאה בכך שנשיקתו הראשונה הייתה עם אדם שלא אהב כלל, שלא נהנה להתנשק עם אותו אדם.
הגבוה התנשף בכבדות והמלאך לא יכל להתעלם מכך, "הכל בסדר נאמגון? למה אתה כל כך זועם?" שאל המלאך בדאגה ואכפתיות, הגבוה הזיע, פניו היו אדומות והוא התנשף בכבדות רבה.
"כואב לי הלב" נאנח הגבוה בכאב והחזיק באיזור ליבו בחוזקה.
"נ-נאמגון!" צעק המלאך בבהלה שהגבוה נפל על ברכיו בזמן שהחזיק בחזהו בכאב.
"נאמגון תסתכל עליי" המלאך נתן לגבוה סטירות קטנות בלחייו, מנסה להעיר אותו מאחר ועיניו מגולגלות לאחור, דמעות עלו לעיניו של המלאך, "נאמגון בבקשה" יבב המלאך בחוסר אונים.
"ת-תיקרא למישהו" לחש הגבוה בקול שכמעט ולא נשמע לאוזניים, ובזאת עצם את עיניו, שוקע לתוך החשכה.
-
"אני חושב שזה הזמן שכולם יחזרו לחדרהם, המשימה נגמרה.." הודיע הבכיר והתרומם מהרצפה הקרה.
כל הבחורים התרוממו מיד לאחר הבכיר, קדים בפניו וצועדים לכיוון הדלת בזמן שמשוחחים בניהם על ההתרחש בחדר לא מזמן.
"גים, חכה לי, נחזור ביחד" עצר הבכיר את הערפד שהתרומם גם הוא לכיוון דלת החדר, מסתובב לאחר שקרא בשמו ומהנהן אליו.
"תודה על המשימה היום הוסוקי, היה אממ כיף.." התקדמו הבלונדיני והקטן לכיוונו של הבוגר, מודים לו על עבודתו הקשה.
"כן.. תהנו לכם היום, תישנו טוב!" חייך הבכיר בחמימות לזוג האוהבים שהחזיקו ידיים.
"אנחנו נישן" הסמיק הקטן, לא יודע אם מילותיו נכונות או לא.
"אנחנו לא" חייך הבלונדיני לשניים ובמהירות משך את אהובו מחדר הצוות, רץ איתו לחדרם.
"ואנחנו נישן?" הרים הערפד את מבטו לאהובו, רואה אותו חושב בין עצמו.
"יש לי הרבה טפסים למלא לקראת מחר.." מלמל הבכיר בעצבות.
חיוך עצוב עלה על פניו של הערפד אך הוא מיד העלה חיוך מזויף והנהן בהבנה, "זה בסדר, יהיה לך ימים אחרים להעניש אותי" ציחקק הערפד במבוכה.
"אני יסיים כמה שיותר מהר את העבודה, במילא עכשיו רק שבע אז יש את כל הלילה" אמר הבכיר בנחישות, מבלגן את שיערו של הערפד הנבוך.
-
"יונגי, בבקשה תסביר לי מה יש לך.." מלמל צאן בלחץ שראה את החצוי מסתובב במעגלים ומושך בשיערותיו, לחייו אדומות ורטובות מזיעה, שיערו מבולגן וגופו רועד כמו משוגע.
"איך יכולת להתנשק איתו?" משך החצוי בשיערותיו ושאל בכאב, צאן הסתכל עליו בבלבול וכעס, "למה לי לא לנשק אותו? שתינו רווקים, לא עשיתי שום דבר רע!" ענה צאן גורם לחצוי להסתובב אליו ולהסתכל עליו בכעס, "אני יודע וזה מה שכואב לי הכי הרבה!" נאנח החצוי בכאב שהחזיק בליבו והמשיך לרעוד ולהפחיד את האחר.
"יונגי" מלמל צאן וקם ממקומו, ניגש אל האחר ומחזיק בלחייו, "תפסיק לרעוד, הכל בסדר, אין לך למה להיות נסער" נסיונותיו של צאן להרגיע את האחר לא עבדו כלל, הכאב בליבו של החצוי גבר והוא לא יכל לסבול את זה יותר.
"כ-כואב לי, למה עשית את זה? למה הכאבת לי ככה?" דמעות טישטשו את ראייתו של החצוי, גופו התחמם מרגע לרגע וכל מה שיכל לעשות זה לבכות ולהאנח בכאב.
"א-אני מצטער יונגי, לא התכוונתי" דמעות עלו לעיניו של צאן, והוא התנצל על משהו שלא ידע מה הוא, אבל הוא לא שאל איך בדיוק הכאיב לו, הוא ראה שזה לא הזמן הנכון לשאלות שרק יגרמו לאחר כאב רב יותר.
"זה לא עוזר עכשיו! אני לא הנשיקה הראשונה שלך, למה זה כואב כל כך? בדיוק כמו מותו של וונהו.." מלמל החצוי בחוסר אונים, בלבול, כאב..
"אל תשווה את המוות של וונהו לזה, זה לא אותו דבר יונגי, אנחנו לא בני זוג.." פלט צאן בכאב, לא מאמין שחברו השווה את היותו למותו של חברו הטוב.
"איך אתה יודע שאנחנו לא בני זוג צאן? הא? אם אנחנו לא, למה זה פאקינג כואב כל כך!!?" צרח החצוי על האחר.
"א-אני לא י-יודע" גמגם צאן בחוסר אונים.
החצוי הסתכל על האחר, מתחיל לראות נקודות שחורות, "ת-תיקרא להוסוק" ביקש החצוי ובזה נפל על הרצפה בחוסר הכרה.
-
"הוסי? אתה פה?" שאל הערפד בחשש שצעד במסדרון החשוך והאפל שלא הכיר כלל.
"הוסי?" לחש הערפד בפחד ששמע רעש רעמה מחדר עם דלת ירוקה, מצד שמאל של המסדרון.
"האאאא" צרחה נשמעה לפתע מהחדר גורמת לערפד לקפוץ בבהלה, להסתובב ולרוץ כל עוד נפשו בו.
"ררר" גירגור נשמע ממולו וצל ענק שהיה נראה כמו זאב הופיע על הקיר, אך מולו לא נראה דבר.
"מ-מי זה?" מלמל הערפד בקול רועד, מפחד להתקדם.
"אוכלל!!" צעקה נשמעה לפתע מבהילה את הערפד, גורמת לדמעותיו לנזול מעיניו היפות.
"ב-בקשה ד-די" התחנן הערפד בחוסר אונים, דמעות זולגות מעיניו, גופו רועד בפחד והוא כיסה את עיניו עם ידיו בפחד, מתפלל שהוסוק יבוא להציל אותו.
נהמות צהלה ושמחה נשמעו ברקע, כאילו ויש קהל שהקשיב לנהמה שנשמעה קודם, שמח ממילותיו.
הערפד עצם את עיניו בפחד מנסה להפסיק לדמוע ולרעוד, אך הצללים לא נתנו לו מנוחה, הצל שהיה נראה כזאב התחיל להתקדם לכיוונו במהירות, שואג ברעב, מלמעלה נשמעו קריאות שימחה מהמופע, הערפד לא הפסיק לרעוד, לא יכל לברוח.
-
"מישהו ראה את גימין?" שאל הבכיר את חבורת הנערים שישבו בגינה בחושך.
"לא" הנהנו החבורה לשלילה גורמים לאחר להנהן בעצב וללכת.
"איפה אתה גים?" מלמל הבכיר לעצמו בחרדה, הוא סיים למלא את טפסיו ממזמן, עבר כבר שעתיים מאז המשימה, גימין לא נראה באופק והלחץ התחיל לגבור בליבו.
"ראיתם את גימין?" שאל שוב הבוגר את השטן והזאב שישבו בחדרהם, "לא, סליחה היונג" ענו השניים והתנצלו שראו את הבעתו הלחוצה של האחר.
"זה בסדר, אבל בבקשה תגידו לי שאתם שומעים ממנו משהו" הנהן הבכיר במהירות, מבקש ויוצא מהחדר, צועד לכל אורך הארמון בחיפוש אחר בן זוגו.
-
"קוקי, בוא רגע" מלמל הבלונדיני ששכב על המיטה הרכה, מוטרד במחשבות.
"קרה משהו טהא?" שאל הקטן שיצא מהמקלחת לבוש רק במכנס ומגבת על ראשו.
"תחבק אותי.." התחנן הבלונדיני, גורם לאחר לראות שהוא זקוק לו מסיבה שאינה ידועה, לכן הוא פשוט צעד לכיוונו ונשכב עליו, מחבק את ביטנו, "קרה משהו טאה?" שאל הקטן שהניח את סנטרו על חזהו החשוף של האחר שהסתכל על התקרה בבלבול.
"אני לא יודע, יש לי הרגשה רעה בלב פתאום.." מלמל הבלונדיני, לא מזיז את מבטו מהתקרה, עסוק בצעקות שנשמעות בראשו, צעקתם של גין, צאן, גימין, הוסוק, יונגי ונאמגון.. הוא לא יודע למה הוא שומע את צעקתם, אבל כולם צועקים הצילו...
_Adi_agassi✌
YOU ARE READING
wings|| Bts
Fanfictionמה קורה ששני העולמות נפגשים? האם יצליחו לגרום לשלום בין שתי העולמות? • על טבעי • דמיוני • קללות • מכיל תכנים מיניים [אזהרה לפניי כל פרק] • סמאטים בהמשך. • מכיל אהבה חד מינית, תגובןת הומופוביות לא כאן • סיפור שלישי. •Vkook •Hopemin •Namjin •Boy×Boy •...
