שיעור אהבה || הושלם

פרק 6

״לא מתוק, הם התבלבלו״ אמרה וחייכה אליו, הוא רץ לחבק אותה, והיא חיבקה אותו גם, הם היו באותו גובה כי לורן התכופפה טיפה, הם היתחבקו עד שהדלת ניפתחה וממנה נכנסה ליה. ״בן?״ שאלה וראתה אותם מתנתקים אחד מהשני ועל פניו דמעות. ״למה אתה בוכה?״ שאלה אותו מודאגת אך הוא לא הגיב. ״בוא לבית חיים שלי״ אמרה ובאה למשוך בידו אך לורן עמדה מולה ומנה מזה לקרות. ״מה את עושה? זוזי״ אמרה בטון רציני. ״מצטערת, אבל את לא בן משפחה, לכן אני לא יכולה לאשר לזה לקרות, רק בני משפחה יכולים לקחת את התלמידים שלי״ אמרה בביטחון עצמי, למרות שרצתה להחטיף לה אחת לפנים, על זה שבגללה עצרו אותה לכמה שעות. ״אני חברה של רזיאל, מותר לי לקחת אותו, עכשיו זוזי לפני שזה יהיה מאוחר מידי״ אמרה עצבנית. ״מצטערת אבל אני לא ישחרר את בן עד שמישהו מהמשפחה שלו לא יבוא״ אמרה שוב. לורן לא סומכת על הלליה הזאת, והיא יודעת שבן שונא אותה.

הדלת לפתע שוב נפתחה וממנה נכנסה מנהלת בית הספר שבמיקרא חברה מאוד טוב של ליה. ״מה קורה פה?״ שאלה. ״שלום לך, הבחורה טוענת שהיא חברה של אח של בן, חוק בית הספר אומר שמשחררים ילדים רק לבני משפחה, רק אם היו מודעים לפני אז כן״ אמרה לורן. ׳יופי המנהלת בית הספר הגיעה, עכשיו היא תראה לה׳ חשבה לעצמה לורן. ״טוב, תני לה את הילד ולכי לבית״ אמרה עייפה. ״מ-מה?״ שאלה מופתעת, היא חשבה שהמנהלת בצד שלה ושל החוקים. ״מה ששמעת, תני לה את הילד, אני מכירה אותה, היא בחורה טוב״ אמרה ושניהם חייכו אחד לשני. ״רגע אבל החוק—״ היא באה להגיד אך המנהלת קטעה אותה ואמרה ״אף אחד גם ככה לא עושה לפי החוקים! תני לה לפני שתעצבני אותי ואני אצטרך לפטר אותך!״ צעקה בסוף המשפט של לורן. ליה והיא תיכננו את זה לפני, הם ידעו שהיא לא תשחרר לה את בן.

״לפטר? אותי על מה? שאני הולכת לפי החוקים?״ שאלה מופתעת ומודאגת, זאת העבודה שלה, ומיזה היא מרוויחה. ״תני לה כבר!״ צעקה המנהלת וגרמה לקטן שמאחורי לורן להיבהל. ״לא יודעת מה יש לך פתאום, חשבתי שאת תיהיה בצד שלי גם אם אתן חברות, אבל מסתבר שלא, גם אם היה בידיים שלך אקדח אני לא יתן לך אותו, תודה רבה לך על הדאגה, להתראות״ אמרה לורן לוקחת את התיק שלה, ויוצאת מהכיתה עם בן. הם יצאו מהבית ספר ונכנסו לרכב שלה. ״ה-המורה... אולי אני אלך עם ליה בכל זאת״ אמר מפוחד טיפה. ״תשכח מזה, אני יביא אותך לבית, האישה הזאת לא טובה״ אמרה והם נסעו.

לאחר חצי שעה של נסיעה הם הגיעו לביתו של בן ורזיאל, הם דפקו בבית ואדם פתח את הדלת. ״שלום.... הבאתי את בן״ אמרה מחייכת ומנסה לראות עם רזיאל בבית כדי לפחות לראות אותו. ״מר רזיאל מתקלח, הוא יצא בקרוב מאוד״ אמר ופתח את הדלת לרווחה, הם נכנסו לבפנים ובן הוריד את התיק והתיישב על הספה עם לורן. לורן חיכתה לרזיאל שירד, רק בשביל לראות את הפרצוף שלו, היא לא ראתה אותו אתמול ומאוד מתגעגעת. הדלת לפתע ניפתחה וממנה שוב נכנסה ליה, היא הייתה מאוד עצבנית וכועסת. ״חתיכת כלבה״ אמרה והתקדמה ללורן, לורן קמה והיא סטרה לפני בחוזקה. ״מה נירא לך שאת הולכת ככה? ונכנסת לבית שלי?!״ צעקה עצבנית. המכה הייתה כואבת, זה שרף מאוד. ״אל תיגעי בה מכוערת!״ צעק תומר ודחף את ליה, כמובן שהוא לא הצליח כי היא גדולה בשבילו, ליה התעצבנה מזה יותר. ״אתה חתיכת כפוי טובה״ אמרה ובאה לסטור לפניו של הקטן אך לורן נעמדה מולה והמכה פגעה בפרצוף שלה שנית.