שיעור אהבה || הושלם

פרק 7

״ש-שלום״ אמרה לבן אדם שישב בכיסא עם הגב אלייה. ״לורן?״ שאל הבן אדם והסתובב, הוא היה נרא מבוגר אבל לא ממש, הוא הזכיר ללורן מישהוא אך היא לא הצליחה להבין למי. ״כן״ ענתה. ״שלום שמי אד, מנהל החברה הזאת, קראתי לך בגלל שאני צריך מזכירה ראשית חדשה״ אמר וקם ממקומו. ״מ-מזכירה ראשית? אני? אני בסך הכל מורה פשוטה, איפה אני ומזכירות״ אמרה מופתעת וציחקקה על עצמה שאין לה ניסוי בשום דבר חוץ מלהיות מורה. ״את לא צריכה לדעת הרבה דברים, חוץ מתמיד להיות לידי, ולעזור לי, כמו להביא לי דפים, או קפה בבוקר ותיהיה לך זכות לנהל את כל העובדים מתחתייך״ אמר וחייך אלייה. לאד היו עיניים ירוקות ושיער שחור, עורו היה בהיר אבל לא כל כך, הוא היה לבוש בחליפה שחורה.

״אל תדאגי משכורת טובה, רק הדבר היחיד שאת צריכה לעשות זה שלא משנה מה אני אומר... את עושה״ אמר והיא בעלה את רוקה. ״אוקי״ אמרה לא בטוחה בעצמה. ״מצויין! שנתחיל כבר מהיום!?״ שאל שמח. ״כן אפשר״ אמרה בחשש. ״יופי! אז בואי!״ אמר ויצא מהחדר עם המזכירה החדשה שלו, לורן. הם ירדו במעלית והיה שקט ביניהם, לורן ניסתה להיזכר למי הוא דומה אך לא הצליחה. ״למה את מסתכלת עליי ככה?״ שאל וחייך אלייה כשם לב שהיא מסתכלת עליו. ״כ-כלום!״ אמרה והסתלכה קדימה. המעלית נפתחה והם יצאו ממנה. השניים יצאו מהמבנה ונכנסו למכונית. ״לאן אנחנו נוסעים?״ שאלה סקרנית לדעת לאן על היום הראשון שלה נוסעים. ״עבודה״ אמר והם נסעו.

לאחר חצי שעה בערך המכונית נעצרה, אד יצא ואחריו לורן, מולם היה בניין נמוך וזרוק, הם נכנסו לבפנים ולורן ראתה קבוצה של אנשים עומדים ושניים יושבים על הריצפה, כשהם התקרבו ממש קרוב היא ראתה שהם קשורים ושהרביצו להם, האנשים שעמוד שהם האנשים של אד, הסתכלו על לורן וחייכו. ׳מה קורה פה? ולמה הם מחייכים ככה?׳ חשבה לעצמה לחוצה. ״תורידו את החיוכים שלכם, לצערכם היא אישה תפוסה, לא ככה?״ שאל וחייך אלייה אך היא לא ענתה לו, אד התכוון שהיא עם בנו רזיאל. ״טוב מה יש לנו פה?.... אתם עקבתם אחרי היום בבוקר לא?״ שאל והם לא ענו לו. ״אתם מלואי? הוא לא נרגע אה? אולי היום כשיהרוג אותכם הוא יבין שלא עושים שטויות כאלה״ אמר והוציא אקדח מהגב שלו, הוא כיוון אותו על אחד מהם. ״מה אתה——״ לורן צעקה אך הקול של הירי קטע אותה. הכדור פגע בחזה של אחד מהם וכתוצאה מכך הוא מת. ״מה אמרת? פשוט לא שמעתי״ אמר והיא מרוב פחד רצתה לברוח מפה, אך כשהסתובבה מולה כבר עמדו שני בחורים גדולים שחסמו את הדרך שלא תברח.

״לאן?״ שאל אד והרים גבה. ״אתה מודא לזה שהרגת אותו? הוא מת!״ אמרה מובהלת. ״כן... אני עושה את זה כל יום״ אמר וגירד בראשה בעזרת האקדח. ״אתם משוגעים! תנו לי ללכת!״ אמרה וניסתה לברוח אך הם תפסו אותה ולא נתנו לה. ״אה! שחכתי להגיד לך.... אנחנו—-״ הוא בא להגיד אך שם לב שהבחור השני שהיה על הריצפה קם במהירות ורצה לתקוף אותו אז הוא הסתובב וירה בו והשני נפל על הרצפה ומת. לורן עוד יותר נבהלה ופחדה, פעם ראשונה שהיא רואה דבר כזה. ״אני שונא שקוטעים אותי... אחר כך אני שוכח מה רציתי להגיד כמו עכשיו....״ אמר וניסה להיזכר על מה הוא דיבר. ״אדוני, דיברת על משהוא ששחכת להגיד לה״ אמר אחד מהאנשים שלו. ״אה נכון! מה ששכחתי להגיד לך זה שאני גם בוס מאפייה, ומאפייה הורגת אנשים, את גם מכירה אחד מהם, ואפילו יותר ממכירה״ אמר וחייך. ״אני רוצה לבית״ לחשה והשפילה את מבטה.