שיעור אהבה || הושלם

פרק 16

׳שטויות נכון? כולה תלמידים שלי שלא ראיתי ארבע שנים, ובן שבטח מאוד עצבני עליי׳ חשבה לעצמה לורן כשהיא הולכת בדרכה לכיתה. היא מאוד מתרגשת לראות את בן ושאר התלמידים, היא גם מאוד מתגעגעת אליו. כשהיא עמדה מול הדלת היא נאנחה ולאט לאט פתחה את הדלת. ״המורה לורן!!״ צעקו התלמידים ורצו לחבק אותה. הילדים מאוד התגעגעו למורה שלהם, המורה הכי טובה. ״איך התגעגעתי אליכם!״ צחקה וחיבקה אותם. היא חיפשה את בן בין התלמידים אך הוא לא היה שם. הילדים כבר דיי בוגרים, הם בני 13-12. לאחר החיבוק הקבוצתי והמרגש הם התיישבו, ולורן הסבירה להם הכל.
״אני בטוחה שאתם הבנתם למה עזבתי, אבל חזרתי, ואנחנו נמשיך להיות ביחד, להיות חצי יום ביחד, לאכול ביחד, והכי חשוב... שאנחנו נלמד ביחד!״ שמחה שחזרה ללמד אותם. ״השיעור הזה אנחנו לא נלמד, כל אחד יספר לי מה הוא עבר ב4 שנים שלא הייתי״ אמרה והדלת לפתע נפתחה, ממנה נכנס בן, הוא מאוד גבה. לורן זוכרת אותו ילד קטן בן 8-7. ״בן... למה איחרת?״ שאלה בנעימות קול. ״ככה״ אמר והתיישב על הכיסא. ׳הוא עצבני עליי!׳ חשבה לעצמה כשהבינה את זה. ״ככה לא עונים למורה שלך, תישאר אחרי השיעור בכיתה״ חייכה אליו.

כל ילד קם וסיפר לכיתה וללורן מה עבר אליו בארבע שנים. הגיע תורו של בן והוא קם. ״שום דבר מעניין, חוץ מיזה שבן אדם מאוד קרוב אליי עזב אותי״ התחיל לספר ולורן הופתעה. ״יום אחד הבן אדם הזה פשוט עזב, בלי להשאיר הודעה או מכתב, בלי להגיד כלום, פשוט עזב, אני שונא את הבן אדם הזה! ועכשיו הוא סתם חזר! הוא בשבילי
כלום!״ אמר והתיישב בחזרה. לורן לא ידעה מה להגיד, היא הרגישה כל כך רע, הוא צודק שהיא עזבה בלי להגיד שום דבר, לורן הייתה בן אדם מאוד חשוב לבן. לפתע נישמע צלצול, כל הילדים קמו והלכו לבית שלהם. בן בא לצאת מהר אך המורה שלו חסמה את הדרך. ״בן?...״ שאלה כי לא ידעה איך להתחיל את השיחה. ״מה את לא הבנת שאני לא רוצה לדבר איתך?״ שאל עצבני. ״תרא אני מבינה שעזבתי בלי להגיד שום דבר, ואולי באמת הייתי בן אדם חשוב בשבילך, אני מצטערת״ אמרה בעצבות. ״היה לי משעמם! אני רציתי לאכול את האוכל שלך! רציתי שתסעי אותי לבית! אבל נעלמת! אני שונא אותך!״ צעק ויצא מהכיתה בריצה, לורן הופתעה אבל מהר מאוד רצה אחריו, היא רוצה להרגיע אותו ולדבר כמו שצריך ושהוא יסלח לה. לורן רצה ויצאה גם מחוץ לבית ספר, כנירא שבן רצה להגיע לבד לבית. ״בן חכה רגע!״ אמרה מתנשפת אך הוא לא הגיב. היא המשיכה לרוץ עד שראתה שבן רץ לכיוון הכביש, ויש רמזור אדום. ״בן! תעצור!״ צעקה אך הוא שוב לא הגיב. בן ירד לכביש כשהמכוניות נוסעות בחופשיות כי מותר להם, אך לפתע בן נעצר כשראה שמכונית לבנה נוסעת לכיוונו, הבן אדם שבתוך המכונית צפר לבן אך בן לא זז מהמקום, יכול להיות שתקף אותו שוק. המכונית כמעט דרסה את בן אך לורן תפסה את ידו ומשכה אלייה, היא חיבקה אותו ממש חזק כי נבהלה. ״אני מצטערת שעזבתי! כן אני טיפשה! כן אני אגואיסטית! תקרא לי איך שבא לך! אבל בבקשה אל תשנא אותי״ אמרה ודמעות ירדו מעינייה.