שיעור אהבה || הושלם

פרק 17

התינשאי לי?״ שאל אותה בחיוך קטן. לורן לא יכלה להגיב היא הייתה בכזה שוק, היא מאוד רצתה שזה יקרה. לפתע ירדו מעינייה דמעות, דמעות של אושר. בלי להסס לורן ענתה לו ״כן״ והוא הלביש את הטבעת על האצבע. שניהם היו מאוד מאושרים, רזיאל חייך אלייה ונשק בעדינות לשפתייה, בנוסף לכך בשמיים הופיעו זיקוקים שרזיאל בכוונה הכין לרגע הזה, ובדיוק בזמן.

לאחר שבוע
״תן לי את זה!״ אמר בן לאורי שלקח לו את המסרק. ״אני צריך את
זה!״ אמר אורי. ״לא אתה לא! יש לך בקושי שער!״ התעצבן בן. ״גם לך אין!״ אמר לו הקטן. ״צודק... טוב אני לא צריך, אני גם ככה חתיך״ אמר בן מסתכל על עצמו במראה. ״מה זה חתיך?״ שאל אורי סקרן. ״זה מישהוא שנירא מאוד מאוד יפה, כמוני״ אמר בן וקרץ לעצמו דרך המראה. ״אמא שלי גם חתיך?״ שאל. ״לא טיפש, חתיך זה רק לבן, לילדה אומרים שהיא יפה״ אמר. ״אמא שלי יפה! הכי יפה!״ צעק בהתלהבות. ״אמא שלך מאוד מאוד יפה!״ אמר לו. ״ילדים? אתם מוכנים?״ שאל שון שהיה מחוץ לחדר. ״כן!״ אמרו כשהם לבושים בחליפות יפות, בן ואורי מאוד התחברו והם מתחרים אחד עם השני בכל דבר. ״יופי! יאללה תצאו!״ אמר והשניים יצאו. ״ואיי ואיי, איזה חתיכים, בטח כל הבנות יתאהבו בכם שם״ אמר שון. ״אני חתיך״ אמר אורי שסידר את שיערו והלך. ״ג-גם אני!״ אמר בן והתקדם עם אורי ושון רק צחק.

״מה אתה חושב? איך אני נירא? מוגזם נכון?״ שאל רזיאל שעל עצבאותיו היו הרבה טבעות ושעונים. ״אני חושב שזה קצת מוגזם, לדעתי אתה צריך לשים רק שעון אחד״ ענה לו אדם ברציניות. ״צודק! רק את הטבעת שלורן תיתן לי אני ישים! שום טבעת אחרת!״ אמר והוריד את כל הטבעות. לפתע נישמעו דפיקות בדלת והיא נפתחה, ממנה נכנסו אד וליאו. ״פשייי.... תיראו איזה חתיך הבן שלי, עוד קצת ואתה תיהיה יותר חתיך ממני״ אמר אד מחייך. ״אני עכשיו יותר חתיך ממך, זה שאתה דומה לי זה לא אומר שאתה יותר״ אמר לו רזיאל. ״רזיאל מזל טוב! אני כל כך שמח! סוף סוף אתם מתחתנים!״ אמר ליאו שמח. ״כן...״ אמר שמח בליבו. ״ואיפה הכלה?״ שאל אד. ״היא מתלבשת, הלאווי ויכולתי ללכת אלייה, אבל אסור לי לראות אותה לפני החופה, אני כל כך רוצה לראות אותה!״ התבאס רזיאל. ״אל תדאג אתה תרא  אותה טוב מאוד, כל יום וכל דקה, אני יחכה לך בחוץ״ אמר אד ויצא עם ליאו, רזיאל נאנח והמשיך להתארגן.

״אני לא יוכלה לעשות את זה!!״ אמרה לורן כשהיא בכלל לא מוכנה ועוד שעה היא מתחתנת סופית. ״גברתי, את חייבת להיתלבש!״ אמרה הסטייליסטית. לפתע הדלת נפתחה וממנה נכנס אד. ״אולי תיהיה לי קריירה עם החיזיון שלי?״ שאל את לורן כי ידע שהיא עוד לא לבושה. ״אני לא יכולה״ אמרה רצינית. ״את אוהבת את רזיאל?״ שאל לפתע. ״מה? כ-כן״ ענתה לו. ״את רוצה לבלות איתו כל דקה מהחיים שלך? לישון באותה מיטה, לאוכל מאותו שולחן?״ אמר. ״כן״ ענתה לו שוב. ״אז את יכולה לעשות את זה, את פשוט מפחדת כי זה פעם ראשונה״ אמר בעייפות. ״מפחדת? אני? ממה?״ שאל מופתעת. ״את מפחדת מזה שהוא לא אוהב אותך, את מפחדת שאם את תצאי והוא יראה אותך הוא ישנה את דעתו ולא יתחתן איתך, את מפחדת שהוא לא ירצה אותך יותר״ אמר בחיוך. ׳למה הוא תמיד צודק...׳ חשבה לעצמה. ״תשאלי את עצמך אם את באמת אוהבת אותו ומוכנה לכל השינויים האלה, אם כן אז תתלבשי מהר, אם לא... אז תברחי״ אמר ויצא מהחדר.