שיעור אהבה || הושלם

פרק 18

״רגע... אז הם לא אחים?״ שאל.

״אני חושב שזה רעיון טוב, ככה שני הצדדים ירוויחו כסף, פלוס גם התושבים״ אמר דין לעובדים שלו ושל רזיאל, רזיאל ישב בראש השולחן והקשיב לו. ״אני מסכים איתו, חוץ מיזה זה תהליך שלוקח מעט זמן, שנה שנתיים״ אמר רזיאל. ״אני שמח שאנחנו מבינים את
אחד השני, עכשיו רק צריך לחתום ויש עסקה״ אמר דין בחיוך מנצח. דין ורזיאל חתמו על טופס שהם משתפים פעולה ביחד וכולם יצאו מהחדר. ״איך אתם?״ שאל דין את רזיאל כשהם עולים במעלית למשרדו של רזיאל. ״אנחנו בסדר... אתה יודע... משפחה וזה...״ חייך לעצמו כשנזכר בשלוש הדברים הכי חשובים לו בעולם, לורן, אורי ובן, כשהם משחקים אחד עם השני וצוחקים ביחד. ״אני שמח לשמוע, בקרוב מאוד אני יבוא לביקור, כרגע אני מאוד מאוד עסוק, אין לי זמן אפילו לשתות קפה״ אמר דין בעייפות. ״מה ציפית, לשבת במשרד ולחכות שדברים יבוא לבד?״ אמר רזיאל ושניהם צחקו. רזיאל פתח את
דלת משרדו ושניהם נכנסו. ״עוד שנייה ונירדמתי...״ לפתע נשמע קול שהפתיע את רזיאל ודין, הקול בא מאיזור השולחן העבודה של רזיאל. ״מי זה?״ שאל רזיאל. הכיסא הסתובב ובו ישב רן, מחייך. ״מה אתה עושה פה?״ שאל רזיאל והוציא את האקדח מגבו, רזיאל כיוון את האקדח אליו. ״ואו ואו! למה אקדח? באתי רק לדבר...״ אמר רן וקם מהכיסא. ״אני לא רוצה לשמוע אותך, ואפילו לא לראות, תעשה לכולנו טובה, צא מפה לפני שאני יורה לך במצח״ אמר רזיאל כועס. ״שמעתי שיש לך כלה... ואפילו ילד...״ אמר רן בחיוך ערמומי. ״שלא תעז לגעת בלורן או אורי! שערה אחת נופלת מראשם ואתה מת״ אמר דין במבט מאיים מאוד. ״אחרי ארבע שנים... הגורל החזיר ביניכם... זה מדהים לא? ואפילו יש לך ילד! זה ממש התאחדות!״ התלהב רן. ״תגיע לפואנטה!״ דרש רזיאל. רן נאנח בעייפות ואמר ״שום פואנטה, רק נותן עצה לחבר מאוד טוב״ אמר רן ותפך בכתפו של רזיאל כשההוא עדיין מכוון אליו את האקדח. ״איזה עצה?״ שאל דין. ״תשמור על מה שהכי חשוב לך, כי דברים חשובים גם נעלמים או נעבדים...״ אמר רן ויצא מהמקום ״בן זונה״ אמר דין עצבני וזרק את עצמו על הספה. ״מה אתה מתכוון לעשות איתו?״ הוסיף בעייפות. ״לא יודע...״ אמר רזיאל מבולבל. ״פעם אחת זה כבר קרה, עכשיו אתה נשוי פלוס ילד, אל תעשה שטויות, זה כבר לא משחקים״ אמר דין.

יום למחרת

״איזה סרט מצחיק היה!״ אמר אורי שמח כשהוא, אימו ובן יוצאים מהבית קולנוע. ״הסרט באמת היה מצחיק למרות שהוא לילדים יותר קטנים ממני״ אמר בן מתבייש. ״שמחה שאהבתם, עכשיו בואו נאוכל גלידה״ אמרה. ״יש!״ התלהבו. הם התיישבו בספסל ואכלו גלידה ביחד. ״איפה אבא?״ שאל אורי כשפניו בשוקולד. ״הוא עוד מעט יבוא לאסוף אותנו״ אמרה והם המשיכו לאכול. לאחר מספר דקות הם סיימו ובן ואורי רצו לשחק בפארק. ״רק תזהרו שם! ולא לעלות למתקנים גבוהים!״ אמרה והם התחילו לשחק אחד עם השני. לפתע הטלפון של לורן צלצל, היא ענתה לרזיאל. ״הלו?״. ״לורני? אני עכשיו מתיישב ברכב ובא לקחת אותכם״ אמר כשהוא בדרך לרכב. ״אוקי אני בפארק הירוק״ אמרה. ״אורי לידך?״ שאל כשהוא מניע את הרכב. ״כן אבל הוא משחק עם בן בפארק״ אמרה. ״לורן בבקשה על תעזבי את אורי לבד״ אמר מודאג. ״מה זאת אומרת? הכל טוב? חוץ מזה הוא עם בן, מה כבר יכול לקרות?״ שאלה בצחקוק כי לא הבינה מה יש לו פתאום. ״לורן, אני מגיע עוד כמה דקות תקראי לבן ואורי שיחכו לידך״ אמר ברציניות. ״אורי! בן!״ קראה להם אך הם לא יצאו מהפארק. ״חכה רגע״ אמרה וקמה, היא התקדמה למשחקים כדי לראות מה עם אורי ובן. ״אורי? בן?״ צעקה אך שום דבר לא קרה. ״לורן!? הכל טוב?״ שאל לחוץ. ״א-אני לא מוצאת אותם״ נלחצה והפילה את הטלפון כי ידה רעדו. ״אורי!! בן!!״ שוב צעקה אך שום מענה. היא החלה לרוץ בכל הפארק ולבדוק כל מתקן אם הם שם, היא חיפשה וחיפשה עד שראתה רגליים של משהוא, היא התקדמה אליהם וראתה את בן שוכב על המגלשה. ״בן!״ צעקה ורצה אליו, היא ראתה מה איתו לשמחתה הוא פשוט ישן. ״בן?״ אמרה כשראתה שהוא מתעורר. ״איפה אורי?״ שאלה לחוצה. ״מה?״ מלמל. ״איפה אורי?״ חזרה על מילותיה שנית. ״מ-מישהוא בא אלינו, ה-הוא לקח את אורי״ התחיל לבכות. ״מ-מי זה היה?! ראית את הפנים שלו?״ אמרה מזיעה ולחוצה. בנה נעלם והיא כרגע לחוצה עד לעננים. ״לא״ אמר כשהוא בוכה. ״פאק!״ התעצבנה והחלה להמשיך לחפש אותו. בדרך היא הרימה את הטלפון שלה והתקשרה למשטרה. ״הלו?!״ אמרה. ״כן בבקשה״ אמרה השוטרת. ״הבן שלי נעלם, אני ישבתי בספסל ואחרי 10 דקות הוא לא היה שם, הילד שהיה איתו אמר שמישהוא חטף אותו! בבקשה תמצאו אותו!״ אמרה ודמעות החלו לרדת מעינייה. ״קודם כל תרגעי גברת! שנית, איפה את נמצאת?״ שאלה. ״חטפו את הבן שלי! איך את רוצה שאני ירגע! תשלחו לפארק הירוק מייד ניידות ותמצאו את הילד שלי!״ צעקה ולפתע רזיאל שהגיע וסיבב אותה אליו.

״מה קרה!?״ שאל לחוץ. ״או-או-אורי.... אני ל-לא מוצאת... א-ותו״ אמרה מופתעת, שיערה היה מפוזר, פניה היו רטובות מהדמעות. ״מה?״ שאל גם מופתע. ״חייבים למצוא אותו! יש לך קשרים! תשלח את
האנשים שלך למצוא אותו! בבקשה! אני... אני... לא רוצה לאבד אותו״ בכתה אל תוך הכתף שלו, רזיאל לקח ממנה את הטלפון ואמר לשוטרת ״זה רזיאל, תשלחו לפה ניידות״ וניתק. ״אנחנו נצא אותו״ חיבק אותה וטפך בראשה.

לאחר כמה שעות
״את חייבת לשתות״ אמר ליאו ללורן שישבה בספה והתנשפה חזק, היא גם זזה כל שניה כי ממש רצתה לחפש את אורי. ״איך אני יכולה לשבת פה כ-כשאורי לא לידי״ אמרה ודמעות החלו לרדת מעינייה. ״רזיאל ימצא אותו, זה רק עניין של זמן״ ניסה להרגיע אותה. ״ידעתי שמהשוא כזה יקרה... למה דווקה הוא?! שיקחו אותי!״ התעצבנה. ״אני בטוח שרזיאל מאוד קרוב למצוא אותו״ אמר ליאו בביטחון. ״תגידי... זה אולי לא בזמן.... אבל אני חייב לשאול, עד כמה את מכירה את דין?״ שאל סקרן. ״מה? מה זאת אומרת? מאז שנולדתי, הוא אח שלי״ אמרה מופתעת. ״תחשבי רגע״ אמר. ״נו... מגיל 6 כזה, כנירא שאני פשוט לא זוכרת אותו״ אמרה. ״טוב״ אמר.

לילה
לורן ישבה בחדרה, רזיאל עדיין בחיפושים, היא כל כך דואגת לבן שלה, מחשבות רעות עולות לה בראש, כמו האם הוא אכל, איפה הוא ישן עכשיו, כואב לו איפה שהוא?. לפתע הטלפון שלה צלצל, היא בעייפות הרימה אותו וענתה. ״הלו....״ אמרה. ״אמא״ נשמע קולו של אורי מהטלפון. ״אורי!?״ הופתעה וקמה במהירות. ״אמא!״ התחיל לבכות. ״מתוק, אל תבכה, אני יבוא לקחת אותך! בבקשה אל תבכה״ אמרה ודמעות ירדו מעינייה, היא לא אוהבת לשמוע את בנה בוכה. ״לורנוש....״ נשמע קולו של רן. ״בן של זונה תחזיר לי את הבן שלי!״ התעצבנה. ״אי אי... למה ישר לקלל?״ אמר. ״חטפת את הבן שלי! איך אתה מעז חתיכת אפס! תחזיר לי אותו!״ אמרה עם דמעות בעיניים. ״אל תדאגי, הוא בסדר גמור, הוא אכל וכרגע שוכב במיטה סופר נוחה, אבל עזבי את זה שנייה, מה תעשי בשביל הבן שלך?״ שאל ולורן יכלה להרגיש את החיוך הערמומי שלו.

המשך יבוא❤️