שיעור אהבה || הושלם

פרק 20

הכדור היה אמור לפגוע ברזיאל אך לורן דחפה אותו והכדור פגע בה. לורן קיבלה על עצמה את הכדור, בחזה ונפלה על הרצפה. ״לורן!״ צעק רזיאל ותפס אותה. ״לא לא לא!״ הוסיף בצעקה וניסה להעיר אותה. ״בן זונה!״ צעק וירה ברן כתוצאה מכך הוא מת. ״אמא! מה קרה? למה היא יושנת? תתעוררי!״ בכה אורי. ״מה קורה פה?״ שאל שוטר שהגיע. ״תקחו את הילד מפה ותזמינו אמבולנס! מייד!״ צעק עצבני. השוטר לקח את אורי והכניס לרכב. האמבולנס הגיע ממש מהר, החובשים הכניסו אותה לבפנים ומהר נסעו לבית חולים. ״מה יעשו לה?״ שאל רזיאל לחוץ. ״ניתוח, הכדור פגע לה ממש עמוק, חייבים להוציא אותו! אם לא, אנחנו נעבד אותה״ אמר החובש בזמן שעזר לה לנשום עם משכה. ״בבקשה... תחזיקי מעמד עוד קצת״ התפלל רזיאל שהכל יהיה טוב.

״תכינו את חדר 88 לניתוח! מייד!״ צעק הרופא. ״תצילו אותה! בבקשה!״ התחנן רזיאל. ״אנחנו נעשה הכל כדי שהיא תחייה, אתה חייב להישאר פה!״ אמר וכמה רופאים תפסו אותו כדי שלא יכנס לחדר הניתוח. ׳בבקשה ממך... אני מתחנן... לורני׳ חשב לעצמו.

לאחר חמש שעות
״איפה לורן?״ שאל דין שהגיע מזיע אחרי שהיה בכלל בעיר אחרת. ״היא בניתוח כבר כמה שעות״ אמר רזיאל בעודו יושב על הספסל ומחכה לתשובות מהרופאים. ״תגיד את מה שאתה רוצה להגיד״ הוסיף רזיאל בעייפות. ״אתה לבד יודע מה אני רוצה להגיד, אבל אני לא יגיד, כי זאת הבחירה של לורן״ אמר ודלת חדר הניתוח לפתע נפתחה. רזיאל קם במהירות ואמר ״דוקטור! מה איתה?״ שאל לחוץ. ״אני מצטער...״ אמר הרופא. ״מה? מה? יש?״ שאל דין גם לחוץ. ״היא לא מתה... אבל היא מחוברת למכשיר נשימה...״ אמר בצער. ״לפחות היא חייה״ אמר רזיאל ונאנח בכבדות רבה. ״מכונת נשימה? זה אומר שהיא לא יכול לנשום לבד? ואם ננתק את זה היא תמות״ אמר דין. ״בדיוק, מה שנשאר לעשות זה לחכות, עד שהיא לבד תתעורר״ אמר הרופא. ״תודה דוקטור״ הודה רזיאל. ״אין על מה, אתם יכולים להיכנס אלייה״ חייך והלך. רזיאל ודין נכנסו לתוך החדר וראו בדיוק כפי שדוקטור אמר, לורן שכבה במיטת חולים וצינור נשימה היא מחובר לפיה, צינור זה הדבר היחד שאיפשר לה לנשום. ״מה נעשה עכשיו?״ שאל דין.

לאחר חמש חודשים
״וזהו אמא, הרכיבה על סוסים זה נורא כיף!״ התלהב אורי כשהוא יושב ליד אימו שישנה. ״אמא... מתי תתעוררי? את יושנת יותר מידי זמן... אני רוצה לרכב איתך על הסוס״ אמר ודמעות החלו לרדת מעיניו.
אורי הסתכל עלייה ולפתע שם לב לתזוזה קטנה בראשה. ״אמא?
אמא!״ צעק שמח. הרופאים נכנסו במהירות כי נבהלו שמשהוא קרה עם לורן. ״מה קרה ילד!?״ שאלה האחות לחוצה. ״היא זזה!״ צעק שמח. הרופאים התסלכו על לורן ובאמת ראו שאצבעותיה זזים טיפה.

לאחר כמה שעות אחרי בדיקות ארוכות וטיפולים במשך חמש חודשים הרופאים נתקו את המכשיר באישור של רזיאל, רזיאל ואורי עמדו לידה וחיכו לרגע שהיא תפתח את עינייה. לורן לאט לאט החלה לפקוח את העיניים, אור חזק סינוור אותה והיה לה קשה לפקוח אותם אבל היא פתחה לבסוף. ״לורן?״ לפתע נשמע ללורן קול מאוד מקור ומחמם. היא הסתכלה לצד וראתה את רזיאל ואורי מחייכים אלייה. ״ר...רזי...אל, או....רי...״ אמרה מופתעת וטיפה קשה היה לה לדבר. ״אנחנו כל כך התגעגענו אלייך... סוף סוף חזרת״ אמר רזיאל ודמעה ירדה מעיניו. ״אמא!״ שמח אורי. לורן לא יכלה לדבר לכן רק חייכה אליהם והם חיבקו אותה.

לאחר שבוע
״אני לא נכה!״ אמרה לורן כשרזיאל סוחב אותה על כיסא גלגלים. ״נכון, רק ישנת חמש חודשים והעצמות שלך עוד לא התעוררו, עוד מעט נמשיך את התעמלות שלנו לחיזוק השרירים״ אמר שמח. ״היי״ אמר דין שנכנס לבית. ״דין!״ שמחה לורן לראות את אחיה. ״מה קורה? הבאתי אוכל״ אמר בעודו מחזיק שקיות אוכל. ״תודה״ חייכה אליו. ״בואו נאוכל״ אמר ושלושתם התיישבו בשולחן.

״לורני אני מאוד שמח שחזרת אלינו״ אמר דין שמח בליבו. ״אני גם מאוד שמחה״ אמרה ולפתע נזכרה באותו דף שהיה רשום בו שהיא מאומצת. ״דין... אני ישאל ישירות... אנחנו לא קטנים כדי להסתיר אחד מהשני דברים, זה נכון שההורים שלך אימצו אותי?״ שאלה וכולם עצרו מלאכול. דין כל כך לא רצה לדבר על זה אבל אין לו ברירה. דין נאנח ואמר ״כן... ההורים שלך עזבו מייד שנולדת, אין לי מושג מי הם, או למה הם עשו את זה, וגם לא אכפת לי״ אמר בחיוך קטן. ״שלא תחשבי לרגע שאנחנו לא אחים! דאגנו אחד לשני כמו אחים אמיתיים! למרות שאנחנו לא קרובים בדם אבל את עדיין אחותי הקטנה! לא משנה מה!״ אמר עצוב. ״אתה צודק אח גדול, אנחנו משפחה״ חייכה אליו. ״אי אי! אתם אוכלים בלעדינו?״ שאל שון שנכנס לבית ביחד עם ליאו. ״או או תיראו מי חזר אחרי חופשה!״ אמר רזיאל. ״כן כן, זה אנחנו, לא צריך למחאו כפיים״ אמר שון שהחזיק לליאו את היד והפוך. ״שבו שבו, יש עוד מלא אוכל״ אמר דין והם התיישבו. ״אמא!״ צעק אורי שנכנס גם לבית. ״לורן!״ צעק בן שגם נכנס בריצה מייד אחריו. ״והינה החופרים הגיעו!״ אמר שון. ״אמא הוא קרה לי חופר״ אמר אורי שהתיישב ליד ליאו. ״את תתייחס בנינו... שון הכי חופר שיש״ לחש ליאו לאורי והשני צחק. ״אורי הכי חופר מכולם!״ אמר בן וצחק. ״לא לא! אבא הכי חופר!״ צחק אורי בקוך ורזיאל הסתכל מבולבל, רזיאל הכי שקט מכולם. כולם החלו לצחוק ביחד ולאכול. ״שכל יום נצחק ונהנה, כי אנחנו משפחה אחת״ אמרה לורן וכולם חייכו אחד לשני.

סוף❤️

היי רק רציתי להודות לכם על התמיכה! הצבעות! ותגובות! אתם נתתם לי מוטיבציה להמשיך לכתוב את הספר!. תודה❤️

❤️ love you guys❤️