אוף, הוא כל כך יפה, ונחמד ואדיב, נשכתי את קצה העט והצמדתי את המחברת לחזי, זאת הפעם השלישית היום שאני בוהה בו מבעד ללוקרים, נזהרת שלא יגלו אותי.
הוא בדיוק לקח ספר היסטוריה והכניס אותו לתיק הצד שלו, כריסטן התקרבה אליו וליטפה את זרועו השרירית, שנאתי אותה, היא כזאת גבוהה ובלונדינית, ומנוסה.
כולם אוהבים אותה, היא מעודדת את נבחרת הכדורסל ותמיד יש לה מקום בקפיטריה בזמן שאנחנו האחרים צריכים להילחם על זה.
הלוואי והייתי היא, ואז אספן היה מסתכל עליי, ואולי אפילו מתאהב בי.
"על מה אנחנו מסתכלות?" קפצתי בבהלה וראיתי את ליילה, אני אוהבת להחשיב את ליילה כחברה הכי טובה שלי אבל שתינו יודעות שזה לא באמת המצב והיא מבלה איתי רק כשהיא מרגישה לבד.
עיניה הסתובבו למקום שבהיתי וראתה את אספן, "שוב את בוהה בו? לא דיברנו על זה כבר?"
הבטתי בה מבולבלת, "אם את רוצה אותו את פשוט צריכה ללכת להגיד לו את זה" אמרה כמובן מאליו.
"את יודעת שזה לא כזה פשוט" מילמלתי משחקת בשולי חולצתי.
"ולמה לא בדיוק?" היא פתחה את הלוקר שלה בוחנת את עצמה במראה הקטנה שדבוקה על הדלת, הלוקר שלה כל כך מבולגן, מחברות נדחסות בין ספרים וכלי איפור מפוזרים שם.
"מתי תסדרי את הלוקר שלך כבר?" שיניתי את נושא השיחה, וידעתי שהיא תזרום איתי כמו תמיד, בלי לשים לב תמיד שמשנים נושא שיחה ליילה זורמת עם זה גם אם זה הדבר הכי חשוב שיש.
"מחר"
"אמרת את זה אתמול" מילמלתי, "ושלשום" סגרתי את את הרוכסן בתיק העמוס שלי, "ויום לפני שלשום"
"בסדר שמעתי" היא סגרה את הלוקר שלה בחוזקה, "אני אסדר אותו מחר, רוצה לעזור לי?"
אני לא יכולה, יש לי מבחן בביולוגיה מחר ועבודה בהיסטוריה, ולסדר את הבית כי האורחים של אבא מגיעים, רציתי להגיד את כל זה אבל רק מילה אחת בודדה יצאה מפי.
"בטח"
היא חייכה ואז מילמלה משהו על זה שהיא מאחרת לשיעור שלה והלכה.
ואני שוב כעסתי על עצמי, למה אני פשוט לא מסוגלת להגיד לא? למה אני חייבת להסכים לכל דבר? כי אז היא הייתה כועסת עלייך ואז הבן אדם היחיד שעוד מדבר איתך היה הולך, מחשבה מעצבנת עלתה למוחי.
תמיד תהיתי אם ל-ליילה תמיד היה את הביטחון הזה, עם הגובה של מטר 78 ושיער שחור שתמיד מפוזר עד אמצע גבה, לסת משורטטת ואף סולד לכולם היה ביטחון כזה, שלא לדבר על העיני חתול המרשימות שלה, ירוקות עם פסים כתומים עדינים, היא יכולה להפנט עם העיניים האלה, ולרוב זה מה שהיא עושה לבנים פה.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום הקבוע שלי, בשורה הראשונה בדיוק מול המורה, כשהיא נכנסה לכיתה היא חייכה אלינו כמו תמיד.
ΔΙΑΒΑΖΕΙΣ
עסקה מוזרה
Ρομαντικήאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
