•אז אני לא טובה בהקדמות אבל ננסה•
קוראים לי בר אני בת יחידה בין 7 בנים מגוננים מאוד כן כן אני יודעת (פרצוף מיואש) זה קצת קשה אבל אני שרופה עליהם,אני בת 17 ויש לי 3 חברות שהם איתי באש ובמים אני חייתי חיים רגילים ונורמליים עד כמה שאפשר לקרוא להם ככה כ...
נ.מ בר התעוררתי בהרגשה מוזרה. פאק? הרגשתי שמישהו מלקק אותי בלחי? קמתי מייד, במחשבה שזה אחד האחים שלי (כן יש להם קטעים כאלה) אבל לא,זה היה הכלב שלי רין ציחקקתי לעברו והסתכלתי בשעון. שעה 6, יופי חשבתי לעצמי, אנחנו מתחילים היום ללמוד ב8 וחצי. ככה שיש לי שעה לצאת לריצה, וישאר לי זמן לאכול ולהתארגן. מילמלתי תודה לרין על שהעיר אותי בול בזמן, זרקתי הבטחה קטנה לחטיף בהמשך היום והלכתי לתארגן לריצה. היום זה היום הראשון שלי בבית ספר החדש. עברתי לבית ספר של אחים שלי כי הם רצו לשמור עלי יותר אחרי שההורים שלי נסעו והחברות המהממות שלי עברו איתי. חוץ משירה שכבר למדה שם. סיימתי להתארגן, לבשתי את זה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
קשרתי לרין רצועה ויצאנו בשקט מהחדר כדי לא להעיר את כולם. איך שעברתי בסלון רין התחיל לנבוח בהתלהבות. השתקתי אותו אבל כנראה שזה היה מאוחר מידי כי שמעתי נהמה מעוצבנת מהסלון. ראיתי את איתי חבר של אביאור רוטן בעייפות ונופל על הרצפה, צחקתי כל כך חזק שהתקפלתי על הרצפה איתי הסתכל עלי צוחקת ובשניות, משהו שלא הייתי מצפה ממישהו שהרגע התעורר, הוא היה לידי ואמר "עשית את זה בכוונה?" "לא" אמרתי עדיין כשאני מצחקקת אבל עם פרצוף שגובל בין רצינות לשעשוע. "זה מצחיק אותך?" שאל במרמור. "לא" עיניתי ומייד פרצתי בצחוק מפרצופו העגום הוא הרים אותי על כתפו וזרק אותי על הספה. "אתה משוגע" צרחתי צוחקת יותר חזק. הוא צחק והתחיל לדגדג אותי צחקתי כל כך חזק שלא הצלחתי לנשום וניסיתי לברוח ממנו. "תבקשי סליחה" הוא אמר "סליחה,סליחה" צווחתי מתנשפת. "עכשיו לכי תכיני לי קפה" אמר ושיחרר אותי. בזמן שצעדתי לכיוון המטבח שמעתי אותו ממלמל לעצמו "גם כן זאתי הרסה לי את השינה" "מגיע לך" צעקתי ורצתי לרין. תפסתי ברצועה שלו ורצתי לבחוץ בזמן שאני שומעת אותו צועק "בר! אבל מה עם הקפה???" צחקתי איזה כמה דקות טובות עד שנרגעתי והתחלתי לעשות מתיחות. איתי ואני גדלנו ביחד הכרתי אותו עוד לפני שהכרתי את הבנות. הוא החבר הכי טוב שלי ושל אביאור. תמיד חושבים שאנחנו זוג אבל זה רק בגלל שאנחנו ממש קרובים ויש ביננו כימיה טובה. אתמול הם עשו "ישיבה" כמו שהם קוראים לזה. ערסים 🙄 והוא נשאר לישון אצלנו מה שקורה הרבה. שמתי שירים והתחלתי לרוץ עם רין לאחר כמה זמן שמתי לב שדי התרחקתי מהבית הסתכלתי בשעון. ופאק השעה הייתה עשרה לשבע. זה אומר שאני חייבת לטוס הביתה ולהעיר את כולם, ניסיתי להתקשר לאיתי אבל הוא לא ענה, כנראה חזר לישון . רצתי בלי לראות בעיניים לא רציתי שכולנו נאחר על היום הראשון, בזמן שאני רצה פתאום נתקלתי במישהו, "תסתכלי לאן את רצה פוסטמה" הוא צעק עליי בכעס. אוו הוא לא אמר את זה עכשיו חתיכת דביל. חשבתי לעצמי. "תגיד לי מי אתה חושב שאתה? יחתיכת ערס בשקל טוס מפה לפני שאני מפנצ'רת לך ת'ביצים שאין לך" צעקתי עליו בחזרה בלא פחות עצבים. הוא הסתכל עלי המום כנראה לא חשב שאני אענה. הסתכלתי לו בעיניים ומלמלתי "ולחשוב שרציתי לבקש סליחה, איכס איזה אנשים יש היום" לפני שהוא הספיק לענות מישהו התקשר אליי עניתי מייד בלי להעיף בבחור עוד מבט. הסתכלתי מי התקשר וראיתי שזה דניאל.
