סיפור אהבה טיפוסי

פרק 41

נ.מ כללית
לוקאס קם עם כאב ראש נוראי
הוא פקח את עיניו לאט וקם מהמיטה משפשף את ראשו,
הוא עצם את עיניו כשאירועי אתמול עברו בראשו "פאק" מילמל
וקם מתנודד הוא הלך למקלחת וצחצח שיניים כשסיים הוא ירד למטה ולקח אקמול אחרי שהכאב ראש עבר הוא הסתכל בבלבול על הבית
למה שקט פה? איפה בר? חשב
הוא עלה לחדר שלה והיא לא הייתה במיטה אחרי חיפוש קצר הוא הבין שהיא בכלל לא בבית הקטנים היו במיטה שלהם עדיין ישנים והחבורה היתה זרוקה בסלון ובחדר אורחים "אביאור" אמר לוקאס והעיר את אביאור בנידנוד מהיר "מה יבן זונה כואב לי הראש" נאנק אביאור לוקאס הביא לאביאור כדור וחיכה כמה דקות כדי שהוא ישפיע
"מה?" שאל אביאור אחרי שהוא התאושש "בר לא פה והקטנים מאחרים לבית ספר" אמר לוקאס אביאור קפץ מהמיטה ונראה מבולבל "מה זאת אומרת לא פה?" שאל בלחץ "לא פה זה לא פה ,לא נראה לי שהיא חזרה אתמול" אמרתי "פאק היא יצאה בוכה מהבית..נכון" הוא מילמל ושיפשף את מצחו "אתה יודע למה?" שאל לוקאס סיפר לו מה קרה אתמול והוא גנח בתסכול "אבל למה למה להיות חרא מזדיין" הוא קרא בכעס וחטף את הטלפון שלו מהשידה אחרי כמה שיחות עם חברות של בר הם הבינו שהיא לא שם הם התקשרו למשפחה שלהם והיא לא הייתה בשום מקום "פאק פאק פאק" צעק אביאור והטיח את אגרופו בקיר הבנים רצו לחדר בלחץ מחזיקים את ראשם "מה קרה?" שאל דניאל אביאור סיפר לו מה קרה ופניו הפכו למודאגות "זה רע" מילמל איתי "אתם חושבים שקרה לה משהו?" שאל דור וידיו התעסקו בשולי חולצתו בלחץ ברור
"די בטוח" ענה אביאור והטיל את ראשו בידיו צלצול טלפון קטע את השיחה העגומה שלהם "כן?" שאל לוקאס וסימן לבנים בלי קול שזה מספר חסוי 'שים על רמקול' אמר איתן בלי קול
"ל..לוקאס" מילמלה בר וקולה נשבר ביחד עם ליבו

נ.מ בר
אחרי נסיעה די ארוכה הגענו לבית די גדול אך יפה אני חשבתי שיקחו אותי לבית נטוש כמו בסרטים מזל שזה לא קרה אחרת זה היה מוסיף לי יותר פחד ממה שכבר יש לי "מה אתם רוצים ממני?" שאלתי "ממך כלום אנחנו רק רוצים את אדם" אמר עיניים ירוקות "אני זוכרת אותך זה אתה שעקבת אחרי עם האוטו וזה שהיה אצלי במסעדה" אמרתי והוא חייך "איזה כבוד שאת זוכרת אותי" אמר גילגלתי את עיני והוא חבט בעדינות בראשי עם קת האקדח "אל תגלגלי לי עיניים" אמר באדישות וקור נעצתי את מבטי בבית והוא נאנח "זה מראה על חוסר כבוד משהו שאני לא יכול לסבול" הוא אמר רציני "איזה כבוד אתה רוצה כשאתה חוטף אותי?" שאלתי בסרקזם
"בר בבקשה אל תעצבני אותי" הוא אמר שתקתי כמה דקות והוא לא אמר לי לצאת אז לא יצאתי השתיקה לא הייתה אופיינית לי אבל המטורף הזה לא יכול לנהל שיחה נורמלית אז מי אני שאנסה "הטלפון שלך" אמר הבאתי לו אותו בחוסר רצון מובהק והחנתי איפה שאמר לי יצאנו מהמכונית והעפתי מבטים לצדדים אבל לפני שהספקתי לעשות צעד הוא הצמיד את אקדחו לגבי והטעין אותו "אל תעשי שטויות הוא טעון ולא היינו רוצים שיקרה מקרה מצער של פליטת כדור נכון?" שאל הנהנתי בנוקשות והוא הכניס אותי לבית ולקח אותי לחדר קטן אך נעים הוא זרק אותי פנימה לא הכי בעדינות מה שבטוח ישאיר סימן והלך
על המיטה היו בגדים מקופלים יפה והחדר היה ריק חוץ משידה עם ספרים ודלת שמובילה למקלחת נכנסתי להתקלח ולבשתי את הבגדים שהשאירו לי היה שם מכנס טרנינג וגופיה ניגוד יפה למקרה שיהיה לי קר או חם התיישבתי על הרצפה והנחתי את ראשי על המיטה וחשבתי מה הולך לקרות לי אדם אמר שאסור להם לגעת בי
אבל זה לא נראה שמפריע להם החוק הזה עם המשפחות
לנסות לברוח לא בא בחשבון כי אני לא חושבת שהם יהססו להרוג אותי אני סתם עוד בן אדם בשבילם נאנחתי וידיי התחילו לרעוד אני רוצה ללכת לבית ללוקאס ואביאור
לוקאס לא אמרתי לו שסלחתי לו אני לא רוצה שירגיש אשם פאק הם בטח ידאגו לי מחר נאנחתי ונרדמתי על הרצפה קמתי בבוקר לקול של מישהו קורא לי הסתכלתי למעלה וזה היה מי שעקב אחרי ברכבת שיפשפתי את קורי השינה מעיני וקמתי מהרצפה "למה ישנת על הרצפה" שאל וקימט את מצחו בבלבול משכתי בכתפי והלכתי למקלחת מצחצחת שיניים כשהוא עומד בכניסה ונשען על המשקוף "מה השעה?" שאלתי עם המברשת בפה ולקח לו כמה שניות להבין מה אמרתי "תשע" אמר ראשי ניטר אליו בפחד עצמתי את עיני ונשענתי על הכיור הנה זה מתחיל סליחה אביאור בטח הייתה מעדיף להמשיך לישון מאשר לראות שנעלמתי, שטפתי את פי ואת פני ויצאתי אחרי הנער "איך קוראים לך?" שאלתי הוא חשב לרגע ואז משך בכתפיו ואמר "לאון" הנהנתי בהבנה והוא הוביל אותי לסלון
בסלון ישבו כמה אנשים.
עיניים ירוקות, מישהו בשנות ה30 לחייו, מישהי כבת 50,וילד קטן בערך בגיל של טום
לאון הושיב אותי בינו לבין עיניים ירוקות, והאיש כבן ה30 התחיל לדבר "אני מרטין את בוודאי בר" אמר גילגלתי את עיני ונחרתי בבוז כאילו שהוא לא יודע אחרי מי הוא עקב עד עכשיו, עיניים ירוקות נעץ בי את מרפקו ונאנקתי בכאב העפתי אותו ממני והתקרבתי קצת לאון "בכל אופן אני מצטער שהיינו צריכים להגיע למצב כזה ואני מקווה שאוריה לא היה רע מידי" אמר
"מי זה אוריה?" שאלתי ולאון צחקק
"אני" סינן עיניים ירוקות "טוב לדעת" מילמלתי "אסור לכם לחטוף אותי שכחתם את החוק אסור לגעת במשפחה ונשים" אמרתי בכעס "אתם עוד תגרמו למלחמה ואז הלך עליכם" אמרתי עם חיוך מהוסס בזמן שאוריה דפק לי מבטים מפחידים "אנחנו מודעים להשלכות אבל רוב הסיכויים שלא יקרה לנו כלום כי מצאנו פירצה בחוק הזה שלך" הוא אמר ונשען אחורה בכיסאו בן זונה "את מבינה לפני שאת אחות של אדם את אזרחית ו..טוב חטפנו אותך מה שאומר שאנחנו יכולים לבקש כופר מהמדינה וגם לקבל את אדם הישר לידיים שלנו" הוא אמר "זה תירוץ כל כך דפוק נראה לכם שזה יעבוד על שאר הכנופיות? כשהם יראו שאתם חטפתם אישה ועוד אחות של חייל אתם מחוקים הם לא יעשו איתכם עסקאות וינסו לכבוש את השטחים שלכם" אמרתי בוא נגיד שחירטטתי, את רוב הדברים שאמרתי שמעתי מאדם ואני מקווה שהבנתי את המשמעות שלהם נכון ושאר הדברים שהם לא מאדם הם מסרטים אבל לא נראה שמרטין צוחק עלי להפך פניו הילבינו "את די בקיעה יחסית למישהי שלא קשורה לעולם שלנו" הוא אמר בנינוחות כמעט צחקתי לו בפנים הוא אפילו לא מבין כמה אני יודעת
בתור האקרית די טובה אני יודעת הרבה מאוד דברים על האויבים של אח שלי מהסיבה הפשוטה שלפעמים הוא היה מבקש ממני עזרה ואני הייתי עושה קצת יותר ממה שביקש "לא ממש" עניתי באדישות "טוב אז אני מניח שסיימנו פה" אמר וקם "חכה" קראתי בתסכול וקמתי גם אוריה משך אותי בחזרה לספה אבל התנערתי ממנו וקמתי שוב "מה אתם רוצים מאדם?" שאלתי הוא בחן אותי לרגע ואז אמר "אדם עזר לעובדת שלנו לברוח" אמר בפשטות למה היא היית צריכה לברוח? באתי לשאול את זה אבל לאון הניד את ראשו קלות "אז אתה רוצה את האישה בחזרה?" שאלתי במקום "לא ממש אני פשוט צריך לנקום" אמר באדישות שונאת אתכם מאפיונרים שחצנים בשביל גאווה מטומטמת אתם הורסים הורגים אנשים? "חרא" מילמלתי לעצמי והוא בחן אותי בעיניים מצומצמות "בוא נעשה עסקה" אמרתי כשהוא פנה ללכת "מה את כבר יכולה להציע לי?" שאל בחיוך מתנשא גילגלתי את עיני "אני אביא לך מידע במשך יומיים ואתה תשחרר אותי ותעזוב את אדם והאישה הזאת" אמרתי "איזה מידע את יכולה להביא לי" שאל בפיקפוק וחוסר סבלנות "אתה מרטין בלאק,לא?" שאלתי והוא הנהן "יש לך מפקדה סודית מתחת למשרדי הממשלה  שאפילו הם לא מודעים אליו" אמרתי והוא נחנק לאון נפל מהספה ואוריה הסתכל עלי באי אמון מרטין שלף את האקדח וטען אותו "מאיפה את יודעת את זה?" שאל "קודם כל תוריד את האקדח אתה לא מאיים על אף אחד" אמרתי בזלזול והעפתי מבט לילד הקטן הוא היה נראה כאילו הוא רגיל לזה והצטערתי בשבילו ידיו של מרטין רעדו בכעס אבל הוא הוריד את האקדח כולם ידעו שלחטוף ולפגוע זה שני דברים שונים ואם הוא יפצע אותי ואני יהיה במצב בלתי הפיך הוא קובר לעצמו קבר
"אני נתקלתי בכמה מה..תקיות של מישהו ,אויב שלך אולי..לא יודעת לא ראיתי שמות אבל אני יכולה למצוא אותו" אמרתי מנסה למתוח אותו ככל שהוא ירצה לדעת יותר ככה יש יותר סיכויים שהוא יסכים לעסקה שלי "את לא יודעת מי זה?" שאל בדחיפות משכתי בכתפי במסתוריות והוא צימצם את עיניו "בסדר אני מסכים" הוא אמר וחיוך גדול התפרס על שפתי "אבל את נשארת פה שבוע" אמר באתי להתווכח אבל האישה המבוגרת שישבה לצד הילד הנידה בראשה "טוב" מילמלתי בביאוס "אבל אתם מחזירים לי את הטלפון שלי" אמרתי הוא נאנח וסימן לאוריה
,אוריה הסתכל עליו נדהם "בוס אי אפשר להביא לה את הטלפון שלה היא יכולה להלשין" קרא בכעס "היי אני לא אלשין אל תשכח שמדובר באח שלי פה" אמרתי בכעס והוא נחר בבוז "אם היה לו כל כל אכפת ממך הוא היה דואג שלא תחטפי" אמר בבוז הבטתי בו בהלם ולפני ששמתי לב נתתי לו סטירה מצלצלת "אין לך שום זכות להעביר ביקורת על אח שלי חתיכת שמוק מזדיין" צעקתי עליו וקמתי בכעס מהספה "את מתה" אמר ועיניו התכהו בכעס "אתה לא תגע בי, וחוץ מזה אני רק החזרתי לך" אמרתי "למה היית צריכה להחזיר לו" שאל לאון "כי הדפוק הזה פשוט זרק אותי לחדר אתמול ובגללו יש לי סימנים כחולים בגוף" אמרתי בכעס ואוריה גלגל את עיניו "מה את מגזימה לא הרבצתי לך" אמר "סתום" אמר לאון ואוריה הסתכל עליו מופתע "תראי לי" אמר לאון "לא צריך זה יעבור תוך שבוע" אמרתי "את תראי לי אח"כ" קבע והושיב אותי בחזרה "את לא קמה באמצע שאת מדברת עם הבוס" אמר לי "למה מה תעשה תחטוף אותי? או אולי תזרוק אותי לתוך חדר?" שאלתי בתמימות "פשוט תסתמי כבר" התפרץ עלי אוריה שתקתי ולא עניתי לו זה סתם היה גורר עוד צעקות וריבים "מה את יודעת לעשות?" שאל מרטין והתעלם מכל מה שקרה "אני אקרית אז אני יכולה לפרוץ לכל מקום שתרצה אלא אם זה משהו שיפגע באנשים אחרת אתה יכול לשכוח ממני" אמרתי הוא הנהן והיה נראה כאילו כבר מתחיל לתכנן תוכנית "לאון" אמרתי כשמרטין שקע במחשבות "ממ?" שאל "אני יכולה שיחה מהטלפון שלך עד שהדפוק העונה לשם אוריה יביא לי את שלי" אמרתי ולאון נאנח והביא לי את הטלפון שלו אחרי שהתעסק בו כמה שניות "אולי תיהי יותר נחמדה" לחש "כשהוא יפסיק להיות מגעיל" אמרתי והוא מלמל "תינוקות"
התקשרתי ללוקאס ואחרי כמה צלצולים הוא ענה "כן?" שאל ודמעות עלו בעיני ניסיתי להשאר חזקה עד עכשיו אבל הכל עלה לי "ל..לוקאס" מילמלתי בקול רועד "בר" הוא צעק בהקלה "את בסדר?איפה את?" שאל בפחד "אמ..שניה" מילמלתי והסתכלתי על מרטין הוא הנהן במשיכת כתפיים וחזרתי ללוקאס "לוק אממ..יכול להיות שבמקרה..חטפו אותי ו-" צעקה קטעה אותי "-מה?" צעק לוקאס ושמעתי את הבנים שואלים מה קרה והוא עונה להם "בר" צעק אביאור ואז נשמע הקול איתי דור דניאל בקיצור של כולם "אולי תסתמו" צעקתי ביאוש והם שתקו בזמן שכולם בסלון הסתכלו עלי "אני בסדר והם לא יעשו לי כלום אז שלא תעזו להגיד כלום לאדם" אמרתי ושמעתי קללות עפות באוויר "תתקשרי מווידאו" אמר לוקאס "לוק אני לא יכולה" אמרתי "בר תתקשרי מפאקינג ווידיאו" צעק דניאל וניתק נאנחתי והנחתי את ידי על עיני "אתה יכול להתקשר מווידאו?" שאלתי אוריה נעמד לידי ולא שמתי לב בכלל שהוא הלך והביא לי את הטלפון שלי "תודה" מילמלתי ומיהרתי להתקשר אליהם "בר" קרא לוקאס בהקלה כשראה אותי הבנים רבו בינהם והטלפון עבר מיד ליד עושה לי סחרחורת "אולי תפסיקו להזיז את הטלפון?" שאלתי הם הניחו אותו רחוק מהם ככה שראיתי את כולם "בר מה הם רוצים?" שאל דור "אני אממ..אני אעזור להם במשך שבוע ואז הם יעזבו אותנו בשקט" אמרתי ואביאור מלמל קללות "הי אבי אני יהיה בסדר טוב? תרגע" אמרתי בקול עדין "אני יודע רק תשמרי על עצמך" הוא אמר וקולו רעד מכעס "אל תדאג לי הטלפון שלי יהיה אצלי אז תוכלו לדבר איתי מתי שתרצו" אמרתי והם נשפו בהקלה פתאום הבנות התפרצו לחדר והעיפו את הבנים מטלפון "בר" קראה אלה וחן ניגבה את הדמעות שלה בזמן ששירה התייפחה "תרגעו אני בסדר" אמרתי "הבנים..ה..ה..מטומטמים האלה לא סיפרו לנו שנעלמת רק שאלו אותנו אם את איתנו והם נזכרו להגיד לנו רק מקודם שנעלמת" צעקה שירה "מי אלה?" צעקה חן "אני יזיין אותם" צעקה אלה החנקתי צחקוק "בנות הבנים יסבירו לכן טוב?" אמרתי והן צעקו לי לשמור על עצמי וניתקתי "אחלה חברות יש לך" אמר אוריה "סתום" אמרתי והסמקתי לוקאס שלח לי הודעה שאתקשר אליו דחוף כשאוכל אז חיכיתי למתי שאני אלך לחדר "מה את צריכה" שאל מרטין "מחשב עם אינטרנט מהיר נשנושים כל חצי שעה ושיזכירו לי לאכול" אמרתי לאון הסתכל עלי מוזר ומשכתי בכתפיי "לפרוץ למחשבים של מאפיונרים זה קשה ואסור להפסיק באמצע אחרת הם עולים עלייך או משתילים לך וירוסים" אמרתי ומרטין הנהן מרוצה וקם "אני שמח שחטפנו אותך" אמר ודפקתי לו מבט הוא הרים את ידיו כחף מפשע וצחק חייכתי חיוך קטן והוא הלך נראה שכולם שחררו נשימה כשהלך הוא לא הבוס שלהם? למה הם כל כך מפחדים ממנו? "לאון למה לא רצית שאני אשאל אותו על האישה?" שאלתי
"כי היא הבת שלו" ענה בעייפות