סיפור אהבה טיפוסי

פרק 37

נתתי ללוקאס נשיקה ואמרתי ביי לבנים יצאתי ועליתי לאוטובוס נסענו רבע שעה עד שהגענו לרכבת והייתי צריכה לרדת ,בדקו לי את התיק בכניסה לתחנת הרכבת מחפשים משהו שלא קיים ונותנים לי להיכנס עשיתי חופשי יומי וחיכיתי לרכבת שלי לסבא שלי קוראים נחום הוא בסביבות גיל ה60 ולא ראיתי אותו מהחופש הגדול שזה חצי שנה בערך, כל כך התגעגעתי אליו הוא גר 3 שעות נסיעה מהבית שלנו ובן דוד שלי סוג של גר איתו קוראים לו אביאל והוא בן 17 ההורים שלו בתהליך גירושים אז הוא בנתיים גר אצל סבא עד שהוא יחליט באיזה מהבתים הוא ירצה להיות אביאל הוא נער בעל שיער שטני חלק הוא ענק כמו כל המשפחה שלנו אני בהלם שאף אחד במשפחה לא לוקח אסטרואידים כי הם כולם מנופחים וענקיים, הוא 1.90 והוא למד בבית ספר שלנו עד שהוא עבר לבית של סבא שלי עליתי לרכבת והתכתבתי עם החבורה אמרתי להם שאני הולכת לישון ושקעתי במחשבות על שירה אני מקווה שנשלים אולי היא באמת מרגישה שאני שקועה בעצמי ובריבים שלי עם הבנים? היא נפגעה ממני? גם אני נפגעתי ממנה... הבנות התקשרו אלי אבל סיננתי אותם כי לא רציתי להפריע לאנשים ברכבת אז התכתבתי איתן סיפרתי להן שרבתי עם שירה והן אמרו שהן ידברו איתה וינסו להבין מה קרה נרדמתי וקמתי לקול צעקות של ילדים ראיתי שאני צריכה לרדת בתחנה הבאה והודתי להם בליבי על שהעירו אותי אחרת הייתי מפספסת אותו ירדתי אחרי שבדקתי שלא שכחתי כלום וקניתי xl במכונת שתייה קלה , עליתי על אוטובוס צפוף והייתי צריכה לעמוד מישהו מבוגר פנה אלי "בואי מתוקה תשבי" אמר והתכוון לקום "מה פתאום" אמרתי בבהלה "תשב אני גם ככה עוד מעט יורדת" אמרתי והנחתי יד על כתפו נער שישב לידו לחש לו משהו וקם הוא נעמד מאחורי מסמן לי לשבת "אני בסדר תשב" אמרתי עם חיוך חמוד "שבי" הוא אמר באדישות "זה בסדר" אמרתי מתחילה להתעצבן למה הוא כזה קר "תשבי אחרת הוא יקום" לחש לי הנער והסתכל על הבן אדם המבוגר שרצה לקום בשבילי נאנחתי והתיישבתי לידו מחייכת אליו הוא התחיל לדבר איתי ושאל מאיפה אני עניתי לו שבאתי לכאן לבקר את סבא שלי "אחח הלוואי שהנכדים שלי היו באים לבקר מידי פעם חוץ ממנו" אמר והסתכל על הנער האדיש "כולם שכחו ממני" הוא אמר בכאב הנחתי יד על כתפו וחייכתי אליו חיוך מעודד "רק שתדע גם סבא שלי בטח מרגיש ככה אבל הוא לא יודע שהוא זה שמאזן את המשפחה שלנו גם אם אנחנו לא פוגשים אותו כמה חודשים אנחנו אף פעם לא מפסיקים לחשוב עליו וזה נכון לגבי כל הסבים והסבתות שלנו אז אני אומרת לך מניסיון שאני בטוחה שאתה האדם שהכי חשוב להם בעולם פשוט הם לא מבינים שאתה זקוק להם לא רק בעזרה בכסף או שיחה מידי פעם" אמרתי והוא משך אותי לחיבוק חם נאנקתי בהפתעה אבל החזרתי חיבוק הנער בחן אותי במבט חושד אבל ראיתי ניצוץ של רגש בעיניו חייכתי אליו והוא גילגל את עיניו והסיט את מבטו "אל תתייחסי אליו הוא ככה אל כולם" לחש לי האיש המבוגר "מה השם שלך ילדתי" אמר "בר ואתה?" שאלתי בנימוס "ברוך" ענה וחייך "אני צריכה לרדת" אמרתי בהתנצלות והוא הנהן "אבל הייתי רוצה את המספר טלפון שלך" אמרתי "שלי למה?" שאל ברוך "אולי אני אפגיש בינך ובין סבא שלי וחוץ מזה הייתי רוצה לבקר אותך כשאני אבוא לסבי שוב" אמרתי והסתכלתי עליו בציפייה "אני אשמח אבל אין לי טלפון" הוא אמר בהתנצלות "אין לך טלפון?" שאלתי בהפתעה "כן יש לי טלפון בית אבל הוא התקלקל ואני לא בטוח שיש עדיין אנשים שמתקנים טלפונים ישנים כאלה אז אני צריך לקנות חדש" הוא אמר והרגשתי תחושה של פספוס הוא היה מתחבר מהר לסבא שלי חשבתי לעצמי בבאסה "את יכולה להתקשר אלי" אמר פתאום הנער הרמתי אליו את מבטי וכמעט נתפס לי הצוואר מרוב שהוא גבוה הוא שם לב לזה וגיחח "באמת חמוד תודה לך" אמר ברוך בשמחה בחנתי את הנער בחיוך אז הוא לא כל כך מעצבן אם הוא עוזר לסבא שלו "תרשום את המספר שלי" אמרתי והוא הוציא את הטלפון שלו ורשם קמתי נושקת ללחייו של ברוך ושולחת חיוך לנער "ביי היה נעים להכיר נדבר ברוך" אמרתי בשמחה וירדתי נופפתי לברוך והנער הרים את ידו אלי מפתיע אותי הוא עשה לי שלום? מה נסגר עם הפיצול אישיות שלו צחקקתי לעצמי והלכתי לכיוון ביתו של סבא תיקתקתי בדלת העץ כבדה ואביאל בן דודי פתח את הדלת "בר" קרא בהפתעה וחיבק אותי "אלי" אמרתי וחיבקתי אותו בחזרה "מה את עושה פה?" שאל בחיוך הסתכלתי עליו במבט לא מאמין וגילגלתי את עיני "אביאל אמרתי לך שאני באה לבקר אתכם, איך שכחת?" שאלתי הוא גירד בעורפו וניסה להיזכר "אמ..אני זוכר שאמרת שתבואי ביום שישי" הוא אמר מאמץ את מוחו "תזהר שלא תשרוף את המוח האיטי שלך" אמרתי בשעשוע והוא הניח את ידו על ראשי נשען עלי "זוז" אמרתי והעפתי את ידו בזעף בגלל שאני נמוכה כל הזמן שמים עלי ידיים כאילו אני משענת הוא ציחקק וליטף את ראשי "וחכמולוג היום יום שישי" אמרתי והוא הנהן בהיסח דעת "איך נותנים לך לטפל בסבא?" שאלתי באי אמון "סתמי הוא נהנה איתי" הוא אמר הלכנו לסלון וחיפשתי את סבא "הוא ישן" הסביר אביאל כשלא מצאתי אותו הנהנתי בהבנה וצלצול טלפון רועש בקע מהטלפון שלי מיהרתי לענות כדי לא להעיר את סבא לוקאס התקשר אלי מווידאו "היי" אמרתי ונופפתי לו "היי" החזיר וסרק אותי במבטו "את בסדר הגעת?" שאל "כן כן הכל בסדר הגעתי" אמרתי ממהרת להרגיע אותו "למה התקשרת מווידאו? " שאלתי "רציתי לראות שאת בסדר יש לך נטייה לשקר כשקורה משהו רע" הוא אמר ונחרתי בזעף יודעת שהוא צודק "עם מי את מדברת?" שאל אביאל וחזר מהמטבח עם כוס מים בשבילי "תודה" אמרתי ושתיתי ממנה הוא הציץ לטלפון נותן ללוקאס לראות אותו "מי זה?" שאלו ביחד חייכתי לעצמי ועשיתי בינהם הכירות "שיחקת אותה ברבור מצאת לך חתיך אהה?" אמר אביאל בשעשוע דחפתי אותו ממני וחזרתי לדבר עם לוקאס "מתי תחזרי?" שאל בדאגה "8-9 כזה" אמרתי "בר זה ממש מאוחר" הצטעק לוקאס "זה לא מאוחר" אמרתי ברטינה "אל תדאג אחי אני אלווה אותה עד התחנה" אמר אביאל נאנחתי מחליטה שאריב איתו על זה אח"כ לא מול לוקאס "בסדר" מילמל לוקאס בתבוסה "אבל אל תשכחי לדבר איתי כשאת עולה לרכבת" אמר רציני והנהנתי "תדבר עם הבנים שלא יחפרו לי טוב?" שאלתי והוא הנהן ניתקתי אחרי שאמרתי ביי והורדתי ממני את התיק "אז מה נעשה עד שסבא יתעורר?" שאל אביאל חייכתי חיוך ממזרי "נרכל ונכין אוכל" אמרתי והוא שמע אוכל וישר קפץ "נו קדימה למה את מחכה אני מספק לך רכילות ואת אוכל" אמר גורם לי לצחקק ודוחף אותי בעדינות למטבח הכנתי להם אוכל לשבת שיהיה להם כי אין חנויות פתוחות ואביאל בקושי יודע להכין חביתה והכנתי פסטה ושניצל לעכשיו התיישבנו בסלון וראינו סרט פיניתי את השולחן כשסיימנו לאכול ונשכבנו ביחד על הספה "הבטחת לי רכילות" אמרתי בהרמת גבה "מה? סיפרתי לך את כל מה שאני יודע" הוא אמר "לא סיפרת לי מה החלטת" אמרתי בעדינות הוא נאנח וקולו הפך לנוקשה ורציני "אני אעבור לגור עם אבא שלי" הוא אמר בקור ליטפתי את ראשו מנסה להרגיע אותו "למה?" שאלתי ברוך "היא בגדה בו" הוא לחש "מי?" שאלתי בלחש "אמא שלי" הוא אמר בזלזול השתנקתי בהפתעה בגלל זה הם מתגרשים חשבתי לעצמי הפסקתי ללטף אותו קופאת מהפתעה אבל הם היו משפחה כל כך חמה מה קרה לה? הוא תפס את ידי בעדינות "תמשיכי" אמר בקול רועד המשכתי ללטף אותו בעדינות ואומרת לו מילות עידוד "שמעתי אותם רבים על זה עוד לפני שהחליטו להתגרש, למה היא עשתה את זה?" הוא שאל ולא ידעת מה לענות "אביאלי היא כנראה טיפשה אם היא בחרה בדרך הזאתי היא מפסידה בעל אוהב וילד מהמם" אמרתי באהבה והוא חיבק אותי שכבנו ככה שאני עליו מלטפת את פניו ושיערו וידיו כרוכות על גבי "אני שונא אותה" לחש "גם אני" אמרתי בכעס אחרי כמה דקות ידיו התרפו והבנתי שהוא נרדם קמתי ממנו בזהירות מתיישבת על הספה בהלם למה שהיא תעשה את זה אני באמת לא מבינה הרמתי את מבטי וראיתי את סבא נשען על המשקוף ומביט בי הוא סימן לי לבוא בשקט ויצא למרפסת ישר כשיצאתי הוא תקף אותי בחיבוק חם "ילדה שלי, אח כמה שהתגעגעתי" אמר בחום "גם אני" אמרתי והתנתקנו מהחיבוק הוא התיישב על הספה שהייתה במרפסת ומשך אותי לידו הוא לקח את ידי והניח אותה על רגלו מלטף אותה "ברי הבנתי ששמעת מה סיבת הגירושים של בני ושרה" אמר בעייפות שרה זאת אישתו של דוד שלי "כן" לחשתי והשפלתי מבט "הוא צריך אותך יותר מתמיד" אמר סבא מתכוון לאביאל והניח יד חמימה על לחיי הנהנתי במרץ יודעת את זה והוא חייך אלי "אני מתכוון לבקש ממנו לעבור אליכם עד שהם יסדרו את הכל" הוא אמר "מה פתאום אתה צריך אותו" אמרתי בהלם "יותר ממה שאני צריך אותו הוא צריך אתכם אני רואה אותו הוא משתעמם פה וכל היום מנסה לעזור לי כדי להתחמק ממחשבות על אימו הוא צריך אתכם המשפחה שלו נערים בגילו הוא כמעט ולא יוצא מהבית" הוא אמר וראיתי כאב בעיניו "סבא" מילמלתי בעצב "מי יהיה איתך?" שאלתי "אני לא כל כך זקן שאני צריך שיהיו איתי כל היום אני אחזיר את שירי והיא תעזור לי בניקיון ובאוכל יותר מזה אני לא צריך" הוא הסביר הנהנתי לחיוב מהססת מעט "אתה מבטיח שאם תצטרך אותנו או שתרגיש בודד ישר תתקשר אליי?" שאלתי הוא הנהן "אני תמיד אשמח לשמוע את קולך לא רק כשאצטרך משהו" הוא אמר גורם לי לחייך חיוך גדול ואוהב "עכשיו כשסיימנו את זה ספרי לי מה שלום כולם בבית" הוא אמר וסיפרתי לו שיש לי חבר והוא ביקש לראות אותו אז אמרתי לו שפעם הבאה שאבוא לבקר אביא אותו איתי וסיפרתי לו על מעללי אביאור ודניאל הוא צחק מהמעשים הטיפשיים שלהם ואמר לי כמה שהוא מתגעגע אליהם אמרתי לו שגם הם והוא חייך אלי בחום "סבא הכרתי מישהו בסביבות גילך והוא כל כך הזכיר לי אותך תרצה להיפגש איתו מתישהו?" שאלתי "חומד כמוני יש רק אחד" הוא אמר בגאווה גורם לי לצחוק "כן כן אבל תרצה?" שאלתי כשנרגעתי מהצחוק "כן אני אשמח" הוא אמר "יופי אז נחכה שהוא יקנה טלפון ואז אפגיש בינכם" אמרתי מסופקת והוא הנהן "בר אני חושב שכדאי שתלכי יש לך נסיעה ארוכה" הוא אמר והנהנתי כבר היה חשוך ושיערתי שכבר 9 "מתי אביאל יבוא אלינו?" שאלתי "אני מקווה שעד השבוע הבא הוא כבר יהיה אצלכם" הוא אמר חיבקתי אותו והזכרתי לו לשים את האוכל במקרר אחרי שהוא ואביאל יאכלו הוא אמר לי שאין לי ממה לדאוג וחיבק אותי שוב "שמחתי לראות אותך" אמרתי ונשקתי ללחייו "גם אני מותק גם אני" הוא אמר נכנסתי לבית ולקחתי את התיק שלי בשקט מנסה לא להעיר את אביאל אבל הוא פלט גיחוח מניסיוני הכושל וקם מהספה "מה השעה?" שאל בקול צרוד "9:50" עניתי "פאק אביאור יהרוג אותי" הוא גנח וקם מהספה לוקח טלפון ומפתחות וממהר החוצה רצתי אחריו משועשעת מהלחץ שלו "תרגע" אמרתי כשהוא חגר מהר והתניע את האוטו "איך אני יכול להירגע כשאני יודע שאביאור ימלוק לי את הראש" הוא ענה בלחץ גורם לי לפרוץ בצחוק חיוך קטן התפרס על שפתיו והוא נאנח "מתי יש לך רכבת?" שאל הסתכלתי בלוח זמנים "אמ..עוד 10 דק?" אמרתי והוא פער את עיניו ונתן גז "אביאל ימשוגע תאט" צעקתי עליו "מה עדיף שתפספסי" שאל "מה עדיף שנמות?" צעקתי אליו "תרגעי 5 דק אנחנו מגיעים" אמר "אפשר שנגיע בחיים?" שאלתי הוא נחר "סתמי" מילמל אחרי 5 דק הגענו נתתי לו נשיקה ומיהרתי לצאת "ביי" הוא צעק מבעד לחלון נופפתי לו בלי להסתובב
ורצתי לרכבת פקח ניסה לעזור לי להספיק בכך שוויתר לי על הבדיקת תיקים הודתי לו ורצתי לתוך הרכבת מספיקה אותה התיישבתי מתנשפת
מנסה להסדיר את הנשימה שלי בן אדם התיישב כמה כיסאות מולי והוא גם התנשף כנראה ניסה להספיק את הרכבת כמוני הוא נעץ בי מבטים מעוצבנים ולא הבנתי מה עשיתי לו אז התעלמתי ממנו והתקשרתי לאביאור הרשתי לעצמי לעשות קצת רעש כי לא היו הרבה אנשים איתי בקרון
שיחה
"הלו" אמרתי