אז עברו שבועיים מאז ששוחררתי ממרטין וכל מה שקשור אליו ,
אדם עדיין לא חזר אלינו וכנראה שהוא לא ראה את כל ההודעות ששלחתי לו
אני קצת דואגת אבל אני בטוחה ומקווה שהכל יסתדר, חזרנו לשגרה והכל אותו הדבר חוץ מלוקאס
משהו בו השתנה בשבועות האלו אני לא מצליחה להניח על זה את האצבע אבל הוא שונה בזה אין ספק אני מניחה שגם אני השתנתי אני יותר חשדנית למרות שאין סיבה אני כבר לא בעולם הזה יותר ולא אחזור אליו בחיים אבל לא יודעת זה משהו במוח שלי טוב לא משנה
אני עכשיו חזרתי מהבית ספר לא דיברתי עם לוקאס כבר כמה ימים וזה מרגיש לי ממש מוזר אני מקווה שלא עשיתי שום דבר רע,
שמתי את התיק בחדר ולקחתי תיק קטן יותר מכניסה לתוכו כסף נייר פדים ומפתחות ויצאתי מהבית נכנסתי לרכב שלי ונסעתי לקניון לפנק את עצמי קצת,
אביאור יוציא את הקטנים מהגן והבית ספר ודניאל...טוב לא יודעת איפה הוא אבל אני סומכת עליו שלא יעשה שטויות אני מרגישה כל כך זקנה שאני אומרת את זה,
הגעתי לקניון ואחרי סיבוב קניות ארוך שיצאתי ממנו עם הרבה בגדים לי ולקטנים הנחתי את השקיות באוטו וחזרתי לקניון החלטתי לאכול במסעדה שעבדתי בה עד עכשיו למרות שאני כבר לא עובדת בה כן התפטרתי יותר נכון אביאור אמר להם שהתפטרתי כי חטפו אותי וזה...,אני לא עצובה כי גם ככה עבדתי שם רק בשביל תחושת העצמאות שלי וכדי להראות לעצמי שאני יכולה נכנסתי לשם פוגשת את הלל היא ישר חיבקה אותי וכעסה עלי על זה שהשארתי אותה למלצר ערסים לבד צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה "אז מה? כבר התפטרת ובא לך שאני אשרת אותך?" שאלה וצחקה "ברור מי לא ירצה שתשרתי אתו?" שאלתי נזכרת בערס שהיא דפקה לו עוגה בפרצוף בגלל שסטר לה בתחת , "את כל כך עדינה" אמרתי ממשיכה עם ההצגה "אוח סתמי" היא אמרה וליוותה אותי לשולחן פנוי "ככה את מדברת ללקוחה שלך?אני אתלונן עליך" אמרתי משחקת אותה נפגעת היא נחרה בבוז והלכה להביא לי תפריט ואז חזרה כשהיא מסמיקה "שכחתי שאת זוכרת את התפריט בעל פה" אמרה וצחקתי "אפשר פסטה ברוטב עגבניות וקולה?" שאלתי היא הנהנה והלכה הוצאתי את הטלפון מהתיק והתכתבתי עם כולם התחיל להיות לי חם וכאבי ראש בלתי נסבלים תקפו אותי "את בסדר?" שאלה הלל מקפיצה אותי "אה כן הבהלת אותי" אמרתי וצחקקתי מסתירה את החולשה שתקפה אותי ביחד עם הכאב ראש "הנה הקולה עוד מעט הפסטה תיהיה מוכנה" אמרה ומיהרה לשולחן אחר שקראו לה הנחתי את ראשי בידי ולא הבנתי מה קרוה לי אני הרגשתי טוב עד עכשיו מה יש לי? הלל הביאה לי את הפסטה אכלתי בכוח למרות שהיה לי להקיא כי לא רציתי להדאיג אותה שילמתי והבטחתי לדבר איתה בהמשך השבוע הלכתי לרכב שלי ונכנסתי נוסעת הביתה שמתי שירים מרגיעים וייכלתי להרגיש יותר טוב כשאגיעה הביתה למיטה הרכה שלי לוקאס התקשר אלי קוטע את השיר בעיצומו מוזר...הוא לא בא לבית ספר וענה רק לחלק מההודעות שלי ואמר רק שהוא בסדר ושפשוט אין לו כוח לבוא
עניתי לו וקולו הציף את הרכב
"בר?" שאל וקולו גרם לחיוך לעלות על פני ולשכוח לרגע את הכאב שלא יירפה לרגע
"לוק?" החזרתי מחייכת
"מה שלומך יפה?" שאל ודמיינתי אותי מחייך ומתרווח במיטה
"בסדר מה איתך?לא דיברנו הרבה בזמן האחרון" מילמלתי
"כן סליחה יפה שלי היו לי כמה עניינים לטפל בהם" אמר מתנצל
"זה בסדר העיקר שאתה בסדר" אמרתי והוא צחק
"כמה בסדר?איפה את?" שאל
"בדרך הביתה הייתי בקניון" אמרתי
"לבד?" שאל בקול מוזר
"כן לוקי ולא קרה כלום אז אין לך ממה לדאוג" אמרתי לפני שיפצח בחקירה
"כמה זמן את בבית?" שאל
5 למה?" שאלתי
"טוב אני מחכה לך" אמר
ניתקנו את השיחה וחזרתי לשירים שלי אחרי 5 דק כמעט הגעתי הביתה הטלפון שלי שוב צלצל אבל הפעם זה היה מספר מוזר עניתי בלי לחשוב יותר מידי והמשכתי לנהוג
"כן?" שאלתי
"בר מזרחי?" שאלה אישה בקול לחוץ
"כן?"אמרתי וקמט נוצר בין הגבות שלי
"אחנו רואים לפי המיקום שלך שאת נעה את עם אנשים?" שאלה האישה וכמעט עשיתי תאונה מההלם
"סליחה מי את חושבת שאת?" שאלתי בכעס
"את לבד?" היא התעקשה
"כן אני פאקינג לבד את יכולה להתחיל לדבר?" שאלתי בכעס ודאגה
"איך את הולכת?" שאלה מתעלמת משאלותי החלטתי לענות לה ואח"כ לשאול
"אני באוטו שלי ועוד שניה מגיעה הביתה" אמרתי באנחה
"אסור לך לצאת מהאוטו" אמרה בלחץ
"למה נראה לך-"
השיחה התנתקה הבטתי בטלפון שלי בבלבול כמעט עושה שוב תאונה
ראיתי את לוקאס מחוץ לבית עם כולם הם כנראה חיכו לי או משהו באתי להיכנס לחניה אבל ניידות התקרבו אלי בשיא המהירות חשבתי שהם יעברו אותו אבל הם חסמו את הגישה שלי לחניה והקיפו אותי "מה לעזאזל?" לחשתי לוקאס הסתכל עליהם בזעם וכך גם כולם אמבולנס עצר בחריקה רמה קפצו ממנו פרמדיקים שהיו מכוסים מכף רגל ועד ראש בחליפה מיוחדת כמו החליפות האלה בסרטים שמגינות מפני כימיקלים
הם הוציאו מיטה מהאמבולנס ונבהלתי מה קרה?מי חולה? יצאתי מהאוטו בבהלה ואחד מהם תפס בידי "מ..מה?" שאלתי הוא הניף אותי באוויר ותוך שניות מצאתי את עצמי על המיטה "ה..הי מה אתם עושים?" שאלתי בעוד השוטרים מכתרים את לוקאס וכולם "בר" צעק אביאור והעיף ממנו שוטר אבל זה לא עזר שוטר אחר מיהר החליף את מקומו וריסן את אביאור "אני בסדר" צעקתי אליהם בתקווה שלא יעשו בלאגן הכניסו אותי לאמבולנס וקשרו אותי למיטה "סליחה מישהו יכול להגיד לי מה קורה?" אמרתי מגמגמת הם החליפו מבטים ושתקו "תגידו מה פאקינג קרה אני אתבע אתכם אסור לכם לעשות את זה" צעקתי הם דיברו בלחש ואני המשכתי לצעוק אליהם ניסיתי להשתחרר מהקשירה אבל אחד מהם דחף אותי למיטה בעוד אחר הזריק לי משהו ותוך שניות כבר לא היו בי כוחות להתנגד הרגשתי כאילו אני פה אבל לא פה האורות סנוורו את עיני ומצאתי את זה משעשע התחלתי לצחקק ובסוף ממש לצחוק צחוק מטורף "מה הזרקת לה?" שאל אחד מהם בקול זועף ודואג וגם בו מצאתי משהו מצחיק והתחלתי לצחקק "אממ.." אמר זה שהזריק לי וניסיתי למקד את מבטי בו
הוא חיטט ובסוף הוציא מבחנה וקרא את מה שכתוב עליה "פ..פאק"
הוא אמר והראה להם מה רשום הם פערו את עיניהם וקיללו
YOU ARE READING
סיפור אהבה טיפוסי
Romance•אז אני לא טובה בהקדמות אבל ננסה• קוראים לי בר אני בת יחידה בין 7 בנים מגוננים מאוד כן כן אני יודעת (פרצוף מיואש) זה קצת קשה אבל אני שרופה עליהם,אני בת 17 ויש לי 3 חברות שהם איתי באש ובמים אני חייתי חיים רגילים ונורמליים עד כמה שאפשר לקרוא להם ככה כ...
