סיפור אהבה טיפוסי

פרק 42

"מה?" צעקתי וקמתי מהספה מתחילה להתהלך בסלון מחשבותי רצו בתוך ראשי "אז אדם" מילמלתי והמשכתי ללכת "הבריח את הבת של מרטין" המשכתי למלמל לעצמי וחיוך גדול התפרס על שפתי "מה את שמחה?" שאל אוריה בארסיות כל כך התאפקתי לא להגיב לו ,
"זה כל כך חמוד בבקשה שהם יהיו ביחד" מילמלתי באושר "למה את כל כך בטוחה שהוא עזר לה כי הוא אוהב אותה?" שאלה האישה חייכתי אליה חיוך קטן "כי אדם לא היה מסכן את המשפחה שלנו אם זה לא היה באמת חשוב לו" אמרתי ונעצרתי כשמחשבה מטרידה התגנבה למוחי "למה מרטין לא רצה להחזיר אותה אליו?" שאלתי והחשדות כבר ניקרו במוחי "כי היא לא באמת הבת שלו" אמר אוריה
מה יש להם שיחליטו לאון שם לב שלא הבנתי אז המשיך את אוריה ואמר "אישתו בגדה בו והוא הרג אותה ואת מי שבגד איתה אבל מיה כבר נולדה אז הוא לקח אותה תחת חסותו וגידל אותה, עד לפני כמה חודשים היא לא ידעה על זה אבל איך שהוא היא גילתה שהוא רצח את ההורים האמיתיים שלה וניסתה להתעמת איתו
הוא כלא אותה והתעלל בה בטענה שהיא כפוית טובה ואדם גילה את זה כשבא לעשות עסקים עם מרטין הוא שיחרר אותה ומאז מרטין רודף אחריו אבל לא אחריה כי לא אכפת לו ממנה יותר אם בכלל היה לו אכפת עד עכשיו" סיכם לאון התיישבתי על הספה באנחה
וואו היא עברה הרבה אני רוצה להכיר אותה הסתכלתי על הילד והאישה והרגשתי בושה שלא הצגתי את עצמי "אני בר" אמרתי וקמתי מתקופפת לעבר הילד "אני אביה" מילמל בקול חמוד גורם לליבי להינמס "שלום לך קטן אתה יודע שיש לי אחים בערך בגילך" אמרתי והוא חייך חיוך גדול "באמת? אני לא רואה ילדים אחרים אז אין לי הרבה חברים" מילמל בשקט "בטח שיש לך חברים" אמרתי והוא הרים את ראשו אלי במבט לא מבין "אני חברה שלך וגם אוריה ולאון ו.." הסתכלתי על האישה שישיבה לידו היא לחשה לי את שמה ומיהרתי להגיד "גם מילי חברה שלך תראה כמה חברים יש לך, יש לך יותר ממה שיש לי" אמרתי והוא חייך חיוך גדול איך הם יכולים לכלוא אותו בבית? "באמת את חברה שלי?" שאל "בטח שכן" אמרתי והוא קפץ עלי בחיבוק גורם לי למעוד מעט ולהתייצב מהר "מילי יש לי עוד חברה" אמר מאושר ניגבתי לו דמעות קטנות שירדו מעיניו ונישקתי את הלחי שלו "עכשיו יש לי מלא חברים" הוא אמר שמח וירד ממני "לך לשחק ועוד מעט תבוא לאכול" אמרה מילי והוא הנהן ורץ למעלה הסתכלתי עליו מדלג במדרגות והרגשתי שאני עומדת לבכות הוא כל כך חמוד ומזכיר לי את הקטנים רק המחשבה עליהם נעולים ככה גורמת לי לרצות לבכות "הוא כל כך חמוד למה אתם נועלים אותו פה?" שאלתי אוריה גנח בזעם "אולי תפסיקי לשאול שאלות ולדחוף את האף שלך למקומות שלא קשורים אלייך" אמר בגסות ונעץ בי מבט "אולי תפסיק להיות כזה מגעיל ורשע" החזרתי הוא קם והתנשא מעלי "תירגעו שניכם" אמר לאון ודחף את אוריה לישיבה "אביה הוא הבן של מרטין מאישה אחרת ואסור לנו להוציא אותו מהבית כי הרבה אנשים שאין להם אלוקים ולא אכפת להם מהחוקים של העולם התחתון היו רוצים להניח את ידיהם עליו" אמר לאון זה לא פייר לא מגיע לו לחיות חיים כאלה שקעתי במחשבות ואוריה בחן אותי בעיניים מצומצמות הוא בא להגיד משהו אבל צלצול קטע אותו הסתכלתי בטלפון שלי
שצלצל ומיהרתי לענות ברור שדווקא עכשיו אמא שלי תתקשר עד עכשיו היינו מדברות כמעט כל יום אבל בזמן האחרון השיחות פחתו והיא בטח מרגישה רע ומנסה לפצות על זה