סיפור אהבה טיפוסי

פרק 48

נ.מ כללית
"היא התעלפה" צעק אחד הפרמדיקים המזויפים או בשמו האמיתי לאון"בטח שהיא תתעלף הוא הזריק לה חומר שאנחנו מביאים למשוגעים" צעק אוריה "אולי תעזרו לי במקום להאשים אותי" סינן השלישי ופתח לבר עין אחת הוא האיר את העין בפנס וראה שהאישון גדל "הגענו צריך לקחת אותה למרטין" אמר אוריה בלחץ "אנחנו יודעים" אמר החבר שלו, לאון שיחרר את בר מהקשירות והרים אותה בעדינות הם הלכו מהר לתוך הבית ונכנסו ,
לאון השכיב אותה על הספה בעוד מילי ומרטין מביטים בה מופתעים "מה לעזאזל עשיתם לה" סינן וקם בוחן את גופה הרפוי "אשר הזריק לה חומר למשוגעים" אמר אוריה באשמה "מה לעזאזל?" סינן מרטין גופה של בר התעוות והיא התחילה להקיא "קחו אותה מכאן" אמר מרטין לאון מיהר להרים אותה לחדר הישן שלה כשאוריה ואשר מלווים אותו הוא הכניס אותה למקלחת והוריד לה את כל הבגדים חוץ מההלבשה תחתונה
לאון הסמיק והתאפק לא לבחון את גופה בזמן ששטף אותה.
אשר בחן את גופה ללא בושה וחיוך קטן נוצר בזווית פיו "דפוק" רטן אוריה והכה בעורפו של אשר חברו הותיק גורם לו להסתכל עליו "תעיף את העיניים" סינן "בסדר בסדר אתה חבר שלה או משהו?" שאל מקניט אותו אוריה נעץ בו מבט והוא פלט גיחוח והשתתק "תביאו לה בגדים" אמר לאון בחוסר סבלנות ושטף מגופה את הקיא
אחרי שסיים הוא כרך סביבה מגבת והרים אותה למיטה רואה את אוריה ואשר נשענים על הקיר ומחכים לו "טוב תצאו" אמר להם והניח את בר על המיטה "אתה לא מלביש אותה?"שאל אשר "לא מילי תלביש אותה" אמר לאון וכיסה את גופה הם ירדו למטה ומילי עלתה לבר עם פנים חיוורות
"בוס" אמר אשר כשהם נעמדו מול מרטין "שכחתי שאתם ילדים אתם יותר לא תצאו למשימות חשובות" אמר ונאנח אוריה התקשח והחליף מבטים עם לאון "בוס לא שמתי לב חשבתי שזה סם הרגעה מי שם חומר למשוגעים באמבולנס" רטן אשר "עזבו את זה עכשיו איך היא?" שאל מרטין "היא בסדר" אמר לאון אחרי שתיקה מביכה "אבל בוס למה הבאנו אותה לפה?" שאל אשר "אני לא חייב לכם הסברים אם אתם רוצים כשהיא תקום אתם תוכלו להישאר ולשמוע" אמר ובזה הסתיימה השיחה

נ.מ בר
קמתי במיטה שלא שלי וראשי התפוצף גררתי את עצמי לישיבה וזהיתי את החדר הערום והמשעמם נאנחתי בכעס ויאוש והלכתי למקלחת שוטפת את העייפות מפני ומצחצחת שיניים הכאב ראש פחת וקרסתי על המיטה מנסה להבין למה אני פה שוב, זה מה ששווה המילה של מרטין? הוא הבטיח שהוא לא יפגע בי יותר,
בחור ענק דע חתיך עם פנים של שדון וחיוך ממזרי נכנס לחדר ובחן אותי "התעוררת" קבע "באמת?" שאלתי בסרקזם והוא החניק חיוך "קדימה בואי ניקח אותך לבוס" אמר ויצא
יצאתי אחריו נאנחת והוא התקדם כשהטלפון בידו והוא מתכתב עם מישהו ירדנו לסלון וכולם היו שם
אביה רץ אלי וחיבק אותי כמעט גורם לי ליפול אני עדיין די חלשה אבל התעלמתי מהחולשה והרמתי אותו מחבקת אותו חזק "מה שלומך קטנצ'יק? " שאלתי והנחתי אותו
" בסדר" קרא וצחק חייכתי אליו והתיישבתי מול מרטין
בין לאון לאשר לא הסתכלתי על אף אחד חוץ ממרטין כל כך כעסתי על כולם הוא הבטיח ולמה הם עשו את זה ככה? שישלחו הודעה מה הם חוטפים אותי כמו משוגעים,
"אז מה?" שאלתי אחרי שאף אחד לא הפר את השקט "מה?" שאל מרטין וראו שהוא מתגרה בי אוף אני שונאת אותו "למה הבאת אותי לפה?שוב" אמרתי והוא חייך אלי "אני צריך את העזרה שלך" אמר ונחרתי בבוז "למה שאני אעזור לך?" שאלתי בכעס "כי ביקשתי" אמר בקול מסוכן זה לא פייר זה כמו לאיים והוא הבטיח שהוא יעזוב אותי בשקט לאון הניח את ידו על רגלי בבקשה שאוותר נאנחתי בכעס ואמרתי "מה אתה צריך?" הוא חייך בהתנשאות ונשען אחורה "אני צריך שתפרצי למשרדי הממשלה" אמר הסתכלתי עליו בשוק וקיוויתי שהוא צוחק "אני לא עושה את זה" קבעתי "זה עברה על החוק אני יכולה להיכנס לכלא" אמרתי בכעס "לא את לא,את מתחת לגיל 18" אמר כאילו זה משנה "אז ישלחו אותי למוסד ויפתחו לי תיק שלא נדבר על זה שיכולים לתבוע אותי אני ממש לא עושה את זה" אמרתי הסבלנות שלו התחילה להיגמר והוא הביט בי בכעס "חשבתי שחברים שלך חשובים לך" אמר מה הקשר? אהה הוא מאיים עלי בן זונה,
כולם הסתכלו עלי מחכים לתגובה ואני רק רציתי לבכות אני פשוט שונאת אותו "אתה חתיכת בן זונה אמיתי" אמרתי אוריה נאנח ביאוש והבחור זה שהביא אותי מהחדר נעץ בי מבט מופתע וחיכה שמרטין ישלוף את אקדחו "תודה" אמר מרטין והגיש לי את המחשב המוכר שלי לקחתי אותו ממנו בחוסר רצון ואחרי שהוא הסביר לי בדיוק מה הוא צריך התחלתי לעבוד לקחתי את כל הכריות מהספות ושמתי אותם בערמה על הרצפה מול השולחן התיישבתי עליהן והתחלתי לעבוד אני רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר מרטין בהה בי בשעה הראשונה ביחד עם כולם ועקב אחרי פעולותי ולבסוף הוא התייאש והלך הסלון לאט לאט התרוקן ואני הגעתי לדילמה אני יכולה לדווח עליו מאנונימי ואז הוא ימרר לי את החיים מהכלא או שאני יכולה להמשיך ולסכן את חיי אומנם לא פיזית אבל זה יכול להרוס לי את החיים נאנחתי ופשוט עשיתי מה שביקש כשסיימתי סגרתי את המחשב והלכתי לחפש את המשרד של מרטין כשמצאתי אותו שמעתי דיבורים אז נשענתי על הדלת והקשבתי
"בוס אתה הבטחת לה שתעזוב אותה" אמר לאון בעדינות "ו..?" שאל מרטין בקור "והפרת את ההבטחה זה מראה שאי אפשר לסמוך על המילה שלך" אמר בכעס דפיקה חזקה הקפיצה אותי בבהלה "לאון אל תשכח את מקומך ואל תגיד לי מה לעשות" צעק מרטין לאון ענה משהו אבל לא שמעתי אותו כי קול מאחורי הקפיץ אותי "זה לא יפה לצוטט לאחרים" אמר זה שהביא אותי מהחדר או לפי מה ששמעתי מאוריה קוראים לו אשר "אני לא מצוטטת באתי להגיד למרטין שסיימתי" אמרתי בקול בוטח "אהה כן?" שאל ונשען על הקיר לידי "כן" עניתי ולפני שהספיק להגיד עוד משהו מיהרתי להגיד "אז זה אתה מי שכמעט הרג אותי?" שאלתי ועל פניו על מבט מובך "זה..כ..סליחה" אמר לבסוף "חשבתי שזה סתם סם הרגעה מי שם באמבולנס דברים כאלה" רטן גלגלתי את עיני וגיחחתי זה אמבולנס מה הוא מצפה ומי מזריק למישהו משהו לפני שהוא בודק בכלל מה זה
"איך בכלל יש לכם אמבולנס?" שאלתי והוא משך בכתפיו "חבר של מרטין" אמר "והשוטרים?" שאלתי שוב "גם" ענה האיש הזה באמת מסוכן חשבתי לעצמי נשענתי על דלת משרדו של מרטין ורציתי לבכות איך הסתבכתי עם מישהו כמוהו? הוא יסנג'ר אותי לעשות מה שבא לו "הי את בסדר?" שאל אשר "עדיין יש לך את החומר הזה בדם" אמר והתקרב אלי "אני בסדר אבל באמת קצת חלשה אני אלך הביתה" אמרתי והוא הנהן הדלת נפתחה בהפתעה גורמת לי ליפול אחורה אשר החניק צחקוק ואני מצאתי את עצמי מסתכלת על מרטין מלמטה מיהרתי לקום והוא עיקם את פרצופו בזעף "סיימתי" אמרתי והוא הנהן והתיישב בכיסאו,
משרדו היה גדול אבל די ריק
"אני יכולה ללכת?" שאלתי הוא הנהן בחוסר סבלנות וגילגלתי את עיני הוא חוטף אותי שוב ומתייחס אלי כאילו הוא עושה לי טובה? "תגיד" אמרתי והתיישבתי ליד לאון בלי הזמנה "זה יהיה ככה כך הזמן? אתה תחטוף אותי אני אעשה מה שתגיד לי כדי שלא תפגע בחברים שלי?" שאלתי והוא נשם עמוק "זה היה חד פעמי ואל תחמיאי לעצמך האקרים שלי יכלו לעשות  את זה גם אבל אם יעלו עלייך אני לא יהיה קשור לזה" אמר והייתי בהלם "אם תופסים אותי אתה נופל ביחד איתי " אמרתי והוא התחיל להתעצבן "אם תצייצי למשטרה או למישהו על מה שעשית את תצטערי על זה אני מבטיח לך" אמר ועיניו חוררו את עיני "עכשיו לכי אני לא רוצה לראות אותך יותר" אמר ונופף לי בידו בחוסר סבלנות מגרש אותי ממשרדו "גם אני" אמרתי ויצאתי בסערה ממשרדו מתעלמת מאשר ואוריה שדיברו במסדרון והולכת לחניה מחכה לנס

קוראים מהממים שלי סליחה שהפרק ממש התעכב וגם היה קצר היה לי מחסום מטורף ופשוט לא ידעתי איך להמשיך משם אבל עכשיו הכל בסדר תודה על הסבלנות וההבנה