בדיוק כשפתחתי את המחשב אביאור התקשר אלי
"הלו?" אמרתי
"בר את בסדר??" שאל אביאור בדאגה
"כן אבי אל תדאג" אמרתי באנחה
"סליחה ש..שלא יכולתי להגן עלייך" מילמל בשקט
"אוי אבי אמרתי כבר ללוקאס ,אל תרגיש אשם זה היה קורה לא משנה מה ואני דווקא שמחה שזה קרה כי ככה אוכל להגן עליכם אתם יותר חשובים לי ממני" אמרתי ולא יכולתי שלא לחשוב שאביאור חמוד
"ברבור אני אוהב אותך סליחה" מילמל
"גם אני אוהבת אותך ותוציא כבר מהראש שלך שזאת אשמתך לא היה לך שום דבר לעשות,טוב??" שאלתי
הוא המהם בהבנה
"בר דיברתי עם אמא ואמרתי לה את התירוץ שלך שדרך אגב היה מעפן" אמר בתוכחה
"תסתום הייתי בלחץ" מילמלתי והוא צחק
"לא סיפרתם לאדם נכון?" שאלתי
"בר -" צעקות רמות קטעו אותו
"זאת בר? ברבור!! בר!?" שמעתי קולות בכי
"אביאור אלו הקטנים?למה הם בוכים?
תביא לי אותם" אמרתי בלחץ
"רגע..תפסיקו למשוך..שניה..אוח קחו"
מלמל אביאור בעצבים
"בר זאת את?בר?" צעקו הקטנים
"כן זאת אני מה קרה?" שאלתי
"כולם השתגעו..ואמרו שחטפו אותך-" אמר טום ובן קטע אותו
"ואז אביאור התחיל להשתגע ושבר דברים" אמר טום ובכה
"די די אני בסדר לא קרה כלום" אמרתי
שמעתי את אביאור צועק להם "מלשנים"
גורם לי לצחקק ולהעביר לקטנים את הבכי כשראו שאני בסדר
"מתי את באה?" שאל בן בהתלהבות
"אמ..אני..טסתי..כן טסתי ל..לבקר את ירון למשך שבוע" אמרתי
"מ..מה..למה?" שאל בן והתחיל לבכות שמעתי את טום מנסה להרגיע אותו ואת בן נרגע במהירות
"חמודים שלי אני אחזור עוד שבוע ואתם תראו שהשבוע יעבור מהר טוב?" שאלתי והם המהמו בעצב
"טוב קטנים אני אדבר אתכם תגידו לאביאור שידבר איתי אח"כ" אמרתי
"ביי ברבור תשמרי על עצמך" אמר טום בבגרות וניתק
נשכבתי על המיטה נאנחת ירון הוא הבן דוד שלי אני מניחה שלא יהיה להם איך לדבר איתו אז הם לא יעלו על השקר נאנחתי בכעס כאב לי לשקר להם אבל לא הייתה לי ממש ברירה קמתי והתמתחתי מתכוננת להתחיל ,
אחרי חצי שעה שאני כבר בתוך המחשב של המטרה הראשונה שלי להיום אני שומעת קולות נפץ חזקים מלמטה אני ממהרת להחזיר את ההגנות שלו כדי שלא ישים לב ומכבה את המחשב.
ירדתי למטה מעט חוששת בכל זאת אני פה יום אחד ואין לי מושג אם יש פה עוד אנשים שלא אכפת להם לפגוע בי ,
הצצתי לסלון רואה את אוריה עומד מעל מסגרת של תמונה שבורה ולידו עומד לאון ומביט בו בהפתעה אביה עמד בצד רועד בפינה אבל הם לא שמו לב אליו "מה אתה עושה?" שאל לאון "נמאס לי ממך" סינן אוריה והטיח את אגרופו כל הקיר טיפות דם התחילו לרדת מידו אבל הוא כאילו לא שם לב אליהם והמשיך להטיח את ידיו בקיר "למה פאקינג סיפרת לה?" צעק גורם לי להירתע אני שונאת שצועקים גם אם זה לא עלי וכל המצב הזה עשה אותי יותר רגישה, הם מדברים עלי נכון?
"אני אמרתי לה רק עלי לא עלייך אז תפסיק להשתגע!" צעק לאון "מה אכפת לי ממני עכשיו? אני מדבר עלייך אתה רוצה למות??"שאל אוריה בכעס ברור ובעט במסגרת "אני לא מבין למה זה משנה לך אם לא סיפרתי עלייך" אמר לאון ביאוש ודחף את אוריה לקיר כדי שלא יפגע בעצמו יותר "כי אתה פאקינג אח שלי ומילה אחת שלה ואתה מת" אמר אוריה והעיף ממנו את לאון "הייתי חייב לספר לה אתה מפחיד אותה והיא לא הייתה בוטחת בנו" אמר לאון "היא לא צריכה לבטוח בנו אנחנו יכולים לשמור עליה גם מרחוק" אמר אוריה "טוב עכשיו מאוחר מידי" לחש לאון ואוריה קבר את ידיו בשיערו "א..אני לא מתכוונת לספר לאף אחד" אמרתי גורמת להם להסתכל עלי אחד בהפתעה והשני בשנאה יוקדת עאלק לא שונא אותי חשבתי לעצמי
הלכתי מהר לאביה הקטן שדמעות ירדו מעיניו "וזה בתקווה שאתם מדברים עלי" מילמלתי וחיבקתי את אביה "אל פאקינג תתערבי" סינן אוריה וצעד אלי בזעם התיישרתי והעברתי את אביה למאחורי "מה אתה רוצה ממני? ולמה לעזאזל אתם רבים ככה כשאביה עומד פה ורועד כמו לא יודעת מה??" שאלתי בכעס "תשים לב למי שאתה פוגע בו" אמרתי "את פה יום אחד ואת חושבת שאת יכולה לשנות פה משהו?" אמר אוריה בזלזול וחייך חיוך קר "אתה חתיכת סדיסט מטורף על כל השכל, אתה מוכן להניח לי ולשים לב למה שקורה מסביבך במקום להיות שקועה בתחת של עצמך?" אמרתי באומץ מזויף ובפנים הלב שלי רטט בפחד
"חתיכת בת זונה" מילמל והתקרב אלי לאון ניסה למשוך אותו אחורה אבל אוריה התנער ממנו ונעמד מולי מתנשא מעלי "תקשיבי לי חתיכת זונה כדאי לך לסתום את הפה המזוין שלך לפני שאני לא אשלוט בעצמי את חיה רק בגלל האח הדפוק שלך ולאון אז תעשי את העבודה שלך ותעופי לי מהעיניים" הוא שאג גורם לי להרתע בפחד ולבלוע דמעות שאיימו לפרוץ מעיני "בשמחה" אמרתי בשלווה ששיגעה אותו והסתובבתי מרימה את אביה " אתה רוצה לבוא לחדר שלי?" שאלתי אותו וניגבתי לו את הדמעות הוא הנהן וריסנתי את הרעד שעבר בי כשעברתי ליד אוריה לאון ניסה להגיד לי משהו אבל התעלמתי ממנו ועליתי למעלה ברגע שנכנסתי לחדר ניסיתי לשמור את הדמעות בפנים אבל הם התפרצו הלכתי למקלחת ושטפתי פנים ואביה עמד בכניסה ולא ידע מה לעשות "ברבור למה את בוכה?" שאל בתמימות וחיבק אותי"קצת נעלבתי ממה שאוריה אמר" מילמלתי בשקט ואביה חיבק אותי "גם אני לפעמים נעלב ממה שאבא אומר לי אבל את יודעת? לאוני אמר לי שהוא אף פעם לא מתכוון למה שהוא אומר והוא פשוט לחוץ" אמר אביה בבגרות תמימה "אתה צודק" אמרתי והוא הנהן ובא ללכת "לאן?" שאלתי "אבא אמר לא להפריע לך כי את צריכה לעבוד" ענה אביה "אתה אף פעם לא מפריע" אמרתי והוא חייך חיוך גדול צחקתי והוא רץ וחיבק אותי נשכבו על המיטה וסיפרתי לו סיפורים עד שהוא נרדם ואני חזרתי לעבוד במחשב אחרי כמה שעות סיימתי עם עוד מישהו והתמתחתי מוציאה קליקים מגופי הכואב מילי הביאה לי נשנושים כל כמה שעות אבל לא אכלתי מהבוקר אז אני גובעת קמתי מהמיטה באנקה הרגליים שלי נרדמו והרגשתי כאילו מליוני נמלים זוחלות לי על הרגליים ניערתי אותן עד שהכאב חלף וירדתי למטה מעיפה מבטים לצדדים מחפשת את לאון או אוריה כשלא ראיתי אותם מיהרתי למטבח רואה סירים עם פסטה וקופסאות עם שניצל רק מחכות שאני אוכל אותם העמסתי על צלחת ועליתי בחזרה לחדר שלי אוריה בדיוק יצא מהחדר שלי כשאביה בזרועותיו הוא העיף בי מבט ואני מיהרתי להוריד את שלי לריצפה הוא התעלם ממני והלך נכנסתי לחדר באנחה ואכלתי את האוכל בחוסר חשק דיברתי עם הבנות על מה שקרה והן קיללו את אוריה בשלל קללות וניסו לשפר את המצב רוח שלי אחרי כמה שעות לוקאס התקשר אלי סגרתי את המחשב אחרי ששלחתי למרטין את המידע שהשגתי ועניתי ללוקאס דיברנו עד 2 בלילה ובסופו של דבר נרדמתי כשהטלפון עדיין מחובר לשיחה
YOU ARE READING
סיפור אהבה טיפוסי
Romance•אז אני לא טובה בהקדמות אבל ננסה• קוראים לי בר אני בת יחידה בין 7 בנים מגוננים מאוד כן כן אני יודעת (פרצוף מיואש) זה קצת קשה אבל אני שרופה עליהם,אני בת 17 ויש לי 3 חברות שהם איתי באש ובמים אני חייתי חיים רגילים ונורמליים עד כמה שאפשר לקרוא להם ככה כ...
