לא העזתי לומר דבר, פחדתי שהוא יעשה לי מה שהוא עשה לה...
״אל תדאג טהיונגי, אני לא באתי כדי להפוך אותך לכמוני. אני נוקם בדרכים קשות יותר...״ הוא התיישב מולי והביט לתוך עיניי שלא זזו ממנו. ״אז...מה...מה אתה רוצה?״ שאלתי בגמגום, אני פשוט פחדן! הוא חייך, אני אפילו לא יודע את שמו, מה שעוד יותר מלחיץ.
״אני פה כדי להוציא אותך״ הוא זרק את המילים באוויר כאילו זה מובן מאליו. הוא קם והפנה את גבו אליי. הסתכלתי עליו המום, איך הוא יוציא אותי מכאן? הוא נורמלי? אף אחד לא הצליח לברוח מכאן, זהו מתקן הכליאה הכי שמור שיש!
״אז מה שהוא הכי שמור שיש. וכן, אני נורמלי לחלוטין״ הוא ענה לשאלות ששאלתי את עצמי. שיט. איך שכחתי, הוא קורא מחשבות. ״נכון. איך שכחת שערפדים יכולים לקרא מחשבות? דביל״ הוא צחקק בהתנשאות.
הוא התיישב שוב מולי, והפעם הסתכל עמוק יותר, וחודר יותר. ״את הנקמה שלי אני אקבל. אני אשחרר אותך מכאן. אל דאגה יש לי קשרים. אבל תאמין לי, שאתה תעדיף להישאר כאן אחרי מה שאעשה לך. קים טאהיונג״ הוא קם והתקדם לכיוון היציאה.
״איפה גא-ראם?!״ שאלתי לפתע, והוא נעצר. הוא הסתובב אליי, חיוך סתמי נראה על פניו. ״היא במקום שהיא צריכה להיות, אל דאגה!״ והוא יצא משם.
האמת, שהפגישה איתו הייתה ארוכה יחסית למה שנותנים בדרך כלל. אני בטוח שזה קשור ל׳קשרים׳ האלה שלו. הוא בטח גם הפנט אותם, אני בטוח! אבל למה הוא לא עושה לי כלום? הוא לא הפנט אותי או מצץ ממני דם. כלום. הוא רק דיבר, מה שלא אופייני לו, אני מכיר אותו.
חזרתי לתא. נשכבתי על המיטה הקשה והחורקת, נמאס לי כבר. אין כוח יותר. אני גמור ומותש, אני עייף מכל זה כבר. למה אני לא יכול לחיות חיים נורמליים כמו כולם?! אוליי בגלל שאני פשוט, לא נורמלי בעצמי?
כל אותו היום לא דיברתי עם אף אחד. הייתי שקוע במחשבות ששיגעו אותי. הו-סוק ניסה גם לדבר איתי, אבל לא התייחסתי אליו. לא היה לי כוח לכלום.
בסוף היום שכבתי במיטה כשאני לא מצליח להירדם. הסתכלתי על הקפיצים של המיטה שמעליי והקשבתי לקול החריקות בכל פעם שהיסונג הסתובב לצד השני. ואז דלת התא נפתחה, אוי נו...לא שוב!
הסוהר קרא את מספרי בקול. קמתי והושטתי ידיים ביאוש ועל סף בכי, אני גמור!
הדלת נפתחה בפניי, נזרקתי פנימה על ברכיי, הפעם לא הייתי הקורבן היחיד שם, ישבה לידי מישהי, והיא נראתה מוכרת. שנינו לא זזנו, הסתכלנו על הרצפה כשאנחנו יושבים על הברכיים כמעט שעה, ואף אחד עדיין לא הגיע.
אחרי שעתיים, נפתחה הדלת והמנהל נכנס. שיט. הוא נעמד מעלינו ושרק בהנאה. ״איך אני אוהב לראות את העכברושים שלי ככה״ הוא שאג בסיפוק ומשך לה בשיער. ״קומי!״ הוא פקד כשהוא מושך אותה למעלה. לא הצלחתי לראות את פניה בבירור, אבל שמעתי ממנה גניחת כאב חרישית, הקול שלה היה מוכר...
ESTÁS LEYENDO
Lived and died-חי ומת
Vampiro״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
