עבר עוד חודש. אני כבר חודשיים כאן. נשארו עוד ארבעה עד לבקשה שלי, עד להצלה של משפחתי. כל החצי שנה הזאת, היא לא רק כדי לקנות את אמונו של יונגי, אלא גם לחשוב איך לצאת מכאן. הוא הרי יהיה חייב לפתוח את התפרים הקפואים ולהקשיב לבקשתי, וברגע שאני לא אהיה כבול תחת חוטי הברזל המייסרים, אוכל לבקש את בקשתי ולברוח... לברוח למקום שהוא לא ימצא אותי לעולם, ולא יוכל להוציא אותי משם...
הוא מעולם לא יוכל להוציא אותי מהמוות...אלא אם כן...
אני מסדר את מיטתו הענקית, טופח על הסדינים ופורש שמיכה יקרה ולבנה ממשי. השומר בוהה בי באכזריות כרגיל, מחכה לרגע שאעשה טעות והוא יוכל להכות אותי, זה הכיף שלהם. בכל פעם שאני רואה אותם מוצצים את דמם של העבדים האחרים, הם בוהים בי ברעב, הם רוצים שגם אני אמזוג את דמי אל כוס יין מהודרת מקריסטל. אבל אסור להם, למה? כי הוד מעלתו ציווה שכל מי שיגע בדמי, יקבל עונש חמור. מזל שלי שהדם שלי כנראה רעיל...
״הלורד סו-בין. שמעת שהלורד ורנון התפורר? הוא עדיין אפילו לא קיבל את עונשו על זה ששתה מעבד של הממשלה. שמעתי שהוא פשוט התפורר בחדרו, ולא נראו סימני התאבדות או משהו כזה״ דיווח יונגי לחברו כשהוא נראה דיי מחיוך למרות המצב המדובר. הקשבתי לכל מילה שלהם כשאני מגיש את הצלחות הבוהקות, מלאות בכל טוב.
״הוא בטח שתה רעל או משהו כזה. לא נראה לי שהוא היה טיפש כדי להחביא את מה שיכול לפורר אותו״ ענה לו סו-בין בקור רוח כשהוא לוגם מיין הדם שאחד העבדים מזג לו מזרועו, כמו בקבוק נייד של דם. הוא הסתכל עליי באותו מבט שהוא הסתכל על כל העבדים, אבל לא מש את עיניו מעליי. הוא סימן לעבד המוזג ללכת וקרא לי באצבעו לגשת אליו.
נעמדתי ליד כסאו, קד קידה עמוקה ולא זז עד להוראתו. הוא הביט בי, שפוף ומושפל מספר דקות. ״מה השם שלו?״ הוא שאל לפתע את יונגי, ניחשתי שהוא מופתע לשאלה. אדונים או אורחים ערפדים מעולם לא מיחסים חשיבות לעבדים אנושיים, במיוחד לא לילדים, כמוני.
יונגי לא ענה.
״הלורד מין יונגי היקר. מה שמו של העבד הזה?״ חזר שוב על שאלתו. קים טאהיונג!!!!!! רציתי לצרוח, אבל בכל פעם שאני מנסה לפתוח את פי, החוטים צורבים בעורי וחודרים עמוק יותר לבשר בקיפאון.
״קים טאהיונג״ אמר יונגי ביובש. ״להרים ראש!״ הורה לי סו-בין ומיד הזדקפתי, כשאני מסתכל ארצה. הוא שלח את כף ידו לעברי ונגע בפניי ברכות.״קים טאהיונג...הוא לא העבד שהלורד ורנון היה צריך להענש בגללו?״ תהה, מסתכל בפניי. ״מעניין למה שליט הערפדים אסר את דמו?״ ויונגי כחכך בגרונו כאילו הוא יודע משהו.
״הוא מזכיר לי מישהי״ הוא אמר באגביות, קולו היה מפוזר ממחשבות.
״אתה בוודאי מכיר אותה הלורד יונגי. אתה מכיר את קים גא-ראם, נכון?״ הוא שאל ויונגי שוב כחכך בגרונו. סו-בין המשיך ללטף את לי את הלחי, התחלתי לרעוד מכעס, הם עושים לי את זה בכוונה!
״היא אחת הלוחמות הכי טובות שלנו. והיא גם אחת היפות...״ הוא דיבר באיטיות שנשמע כמעט מאוהבת, הוא התרכז בפניי ונגע בהם ברכות, כאילו הוא מדמיין שאני משהי בכלל. כאילו אני גא-ראם.
YOU ARE READING
Lived and died-חי ומת
Vampire״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
