לאחר שהתאוששתי קצת, ג'נקוק התיישב לידי, כולו מתלהב מהמצב החדש.
"אני יכול להצית אש. ממש מהידיים!!" הוא נשמע עליז כל כך, מרוצה סוף סוף.
"תראה לי מה כבר למדת" ניסיתי לשתף פעולה, להראות לו שאני שמח בשבילו. הוא חייך חיוך ערמומי ומאושר, "היונג, אתה ביקשת את זה" , ואני חייכתי אליו בכאב, כנראה לעולם לא אוכל לחייך שוב.
הוא הרים את כף ידו באוויר, נשם שלוש נשימות עמוקות והתרכז בידו המורמת. הוא קימט את מצחו ולאחר חמש שניות, ניצוץ של אש בקע מכף ידו. הוא חייך בסיפוק.
"ראית?! ראית את האש?!!" הוא צרח בהתלהבות, מנער את ידו, והאש נעלמה. "היונג. ראית?!!" הוא צעק בהתלהבות ואני הנהנתי. "וואוו! מטורף!" הסכמתי איתו.
"כן! הוא פשוט כשרוני. אף אחד לא הצליח להצית אש כבר ביומו הראשון כשליט יסוד. יש לך אח מיוחד. מאוד" נאמג'ון התקרב אלינו בחיוך מסופק. ג'ונקוק נראה בעננים, "תודה היונגים" ונאמג'ון פרע את שיערו השחור והפטרייתי.
ישבתי שם, על רצפת המרתף, מסתכל על ג'נקוק המאושר ועל הו-סוק ההמום, אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה להיות שליט הארבעה, אני לא רוצה שהם יסבלו בגללי, אני לא רוצה לחיות בעולם הזה, נמאס לי!
אחרי כמה שעות שבהם מידי פעם נתקפתי בקוצר נשימה וכאבים ולחצים בחזה, האישה המבוגרת הגיעה. "קים טאהיונג, עכשיו תורך" לא קמתי, ולא התיחסתי אליה.
"טאה!" קרא ג'ין. אבל אני רק הסתכלתי עליהם, כמו משוגע. "טאה מה יש?" ניגש אליי ג'ין, עצמתי את עיניי והשענתי את ראשי על הקיר.
הוא התכופף אלי, נגע בפניי.
"אני לא רוצה את זה" אני לא לוחש לו בלי כוחות.
״אין לך כל כך ברירה, נערי״ הודיעה האישה המבוגרת וג׳ין סימן לה שהוא צריך להיות איתי רגע לבד.
״מה קורה? אתה לא נראה טוב״ ג׳ין החל לדאוג, יש לו מה.
״אני...לא...רוצה...להיות...״ התחלתי להתנשף, היה לי קשה לנשום מתחת לאדמה, וכל זה רק החמיר את מצבי.
״טאה...תקשיב לי רגע״ ביקש ג׳ין.
״אני יודע שזה קשה. אני יודע שאתה עובר תקופה קשה ומטורפת. אבל זה מה שיציל אותך. זה יעזור לך להחלים קצת, לתת לך כוח לקום על הרגליים. בבקשה טאה. אתה חייב לשרוד. למעני ולמען האחים שלך, תחשוב על ג׳ונקוק. מה הוא יעשה בלעדיך, בבקשה...״ הוא התחנן אליי. הוא צודק, זה יכול לשפר מעט את מצבי, אני אוכל ללכת כמו שצריך ולהתפרע קצת. אפילו שזה לא יהיה החלמה משמעותית, אני חייב להגן על ג׳ונקוק!
קמתי מהרצפה, נתמך בג׳ין. התקדמנו לעבר הקערות הכסופות שהונחו על הרצפה. יסוד האוויר לא קיבל קערה, הוא לא באמת צריך... נעמדתי באפיסת כוחות מול הקערות. עצמתי את עיניי בריכוז. משום מה, הרגשתי שאני יודע מה אני עושה, כאילו אני עושה את זה כל בוקר, מיד כשאני מתעורר.
נשמתי עמוק. אחד. שתיים. שלוש. ארבע.
״אאיייייי״ צרחתי.
כל הגוף שלי בער, כאילו אני מלא כווית. כל טיפת דם הזורמת בעורקיי הורגשה, ועם זה החלו רעידות מתחת לרגליי לכל הגוף. ראיתי שחור, וגלגלתי עיניי בעייפות ולאחר שלוש שניות שנדמו כנצח, התעלפתי.
DU LIEST GERADE
Lived and died-חי ומת
Vampirgeschichten״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
