Lived and died-חי ומת

פרק 20🌌

״אתה תצא מזה״ הוא אמר בשקט. אבל אני לא האמנתי לו, ממש לא. ״מה שתגיד״ עניתי בלי להביט בו, מזדקף לישיבה על הרצפה ונשען על הקיר, הייתי מיואש, גמור ומלא בכעס. ״טאה...זה לא אשמתך שזה מה שעברת״ הוא ניסה לעודד אותי, אבל זה רק החמיר את המצב. ״היונג. אני רוצה להיות קצת לבד עכשיו״ ביקשתי שיעזוב אותי אבל הוא לא הרפה. הוא קם והושיט לי יד, ״קום״ הוא הורה.

היססתי, רציתי לשבת לבד, זהו. מה הוא רוצה ממני עכשיו. ״נווו. אתה חייב להתאמן, אם אתה רוצה להישאר חי״ הוא פקד עליי ומשך אותי מהרצפה. נתקפתי סחרחורת לכמה רגעים והתייצבתי, ״יופי״. הוא חייך והוביל אותי אל האחרים שבקצה החדר.

האימונים היו לי קשים מאוד. אפילו שאלו היו תרגילים בסיסיים, הייתי חלש, לא היה לי כוח להחזיק את עצמי אפילו. ״עוד קצת להרים את הרגל. ככה״ הדגים לי נאמג׳ון והרים את רגלו באוויר בצורה מושלמת המכוונת אל חזי. ״אוקיי?״ הוא בירר אם הבנתי, אישרתי בהנהון ועשיתי כמוהו, ״מצוין!״ הוא קרא בחיוך.

אם זה לא הספיק, הגיעה אלינו אחר כך האישה המבוגרת והושיבה אותנו במעגל. פניה היו חמורי סבר, היא הסתכלה עלינו בעיניים קשות. ״כפי שאתם הבנתם, אתם בסכנת חיים כרגע. אסור לכם לצאת מכאן! זהו המקום השמור ביותר מפניהם, כאן מתכנסים בארועי חירום. רק אני ועוד בודדים יודעים על המקום הזה.״ היא פתחה בהסבר קצר וכבד.

״עכשיו. אני מחדשת לכם משהו, או לפחות לאחד מכם.״ היא הסתכלה עליי, פניה הרצינו עוד יותר ופיה התכווץ ונמתח לפס דק ולחוץ. ״בוודאי אתם יודעים שגם לבני האדם יש יכולת על טבעית כלשהי, דווקא יכולת חזקה מאוד, אמנם לא לכל בני האדם, אבל בהחלט יש כאלו, כיום, בודדים ממש. אחרי מלחמה קשה שהייתה לפני שבע עשרה שנה, בה נהרגו רוב האנשים האלו, שיכלו לשלוט באחת מארבעת היסודות של הטבע״. היא נעצרה בלהיטות.

״את זה אתם בטח יודעים היות ואתם נאלצתם לברוח מפני אלו שניצחו במלחמה. אבל לא כולם נהרגו, בעצם, יש כאן שישה בני אדם שיש בהם את היכולת הזאת. אלו אתם ילדָי, ולכן אתם בסכנה. במיוחד אתה״ היא נעצה בי מבט חד כל כך, ומפחיד כל כך.

שתקתי. לא ידעתי מה למר, לא האמנתי לכל זה. איזה שטויות. שולטי היסודות נכדו מזמן. כולם נהרגו. ואני לא צאצא של שולט יסודות, ממש ממש לא! ״אתה ילד. לא סתם שולט באחד מהם. יש בך אנרגיה עצומה. אנרגיה שלאף קוסם, מכשפה או ערפד יש. אתה שליט הארבעה ילד״ היא דיברה באיטיות, מנסה לאתר סימן חיים כל שהוא, אבל לשווא. ״את משקרת״ הוצאתי מפי בגסות, והו-סוק דחף לי מרפק חזק בצלעות.

״רגע. אמרת שיש כאן שישה שולטי יסוד. אבל אנחנו שבעה״ הכריז ג׳ימין, והאישה המבוגרת חייכה. ״פארק אי-סו, את רוצה לשתף?״ שאלה את אי-סו שנראתה נבוכה מעט. ״אני קשתית״ היא הכריזה. קשתים. אלו הקוסמים הכי מסוכנים שקיימים עלי אדמות. הם יכולים להרוג מישהו מקילומטרים מבלי שיראו מהיכן החץ הקסום הגיע, הוא מסתתרים בין הצללים, ואף אחד לא יודע מתי יהיה סופו בזכותם. וכמובן, אף אחד לא יודע אם הוא על הכוונת שלהם או לא, והם נורא אסטרטגיים. בא נגיד שלא כדאי לעצבן אותם.