פרק 29🌌

18 2 0
                                    

החלפנו רכב בצידי כביש ראשי.

נסענו במשך שלוש שעות לפחות. גא-ראם נהגה ברכב הג׳יפ בעל פגוש פתוח מאחור שהיה בו מקום לעוד חמישה אנשים נוספים לפחות. גא-ראם, הו-סוק, האן סול ואי-סו ישבו מקדימה כשאני, קאי וג׳ונקוק ישבנו מאחור, באוויר הפתוח. ״זה כזה מגניב!!״ קרא קאי כשהוא פורש את ידיו לצדדים ועוצם עיניים כשהרוח משחקת בשיערו ומעיפה אותו לכל עבר.

לקראת הערב חנינו באזור יער קטן ושקט. חנינו ליד מקום מלא עצים והתכוננו לארוחת ערב. המכונית צוידה כבר בשמיכות חמות, גרזן, אורז, ועוד כל מיני דברים בסיסיים ונחוצים, זה הרגיש ממש קמפ עם חברים.

״אני אשמור ראשון. מי רוצה אחריי?״ שאל הו-סוק כשעיניו מבחינות בידי המורמת. כולם הסתכלו בדממה והו-סוק היסס. נראה שהוא דואג לי יותר מידי כשהוא מסתכל על גא-ראם שרק הנהנה בחיוך.

״בסדר״ הוא ענה בחיוך בחזרה. ״אני אהיה ראשון.״ הסכמתי בשתיקה והתחלנו להתכונן ללילה.

אספנו עצים למדורה, סידרנו מקום לישון לכל אחד, גא-ראם ואי-סו הכינו אוכל, והאן-סול השגיח בנתיים על הסביבה.

״תראו. תפסתי דג!״ קרא ג׳ונקוק כשהוא מתקרב עם מכנסיים מקופלים עד הברך ושרוולי חולצתו מורמים. ״יש כאן נהר בהמשך, ממש חמש דקות הליכה. נוכל לצלות את הדג. אפשר למלא מים וגם נתרחץ קצת״ הוא חייך כיאה לג׳ון ג׳ונקוק ההרפתקן. הוא תמיד ילך לחקור מקומות שנהיה בהם. ימצא נהרות, בתי עץ, חיות בר, או כל דבר שיכול להוביל לסכנה או להרפתקה. הוא תמיד יחפש מה לעשות מעניין, וישעשע את עצמו.

כן. זה בהחלט הוא. לא משנה מה נעשה.

גא-ראם חייכה אליו וקאי התחיל לצחוק בקול. הסתכלתי עליהם נהנים כל כך, שוכחים לרגע אחד לשם מה אנחנו כאן בכלל. האמת, אני מקנא בהם, מאוד. אני לא יכול לשכוח זאת, אני לא יכול להינות ולצחוק, גם אם אנסה, זה יכאב ויזכיר לי עברי על ידי צלקות חוטי הברזל שחדרו אל בשרי ולא נותנים לי מנוחה.

צלינו את הדג שהיה מעדן ממש וישבנו מול האש החמימה כשקאי וג׳ונקוק משעשעים את כולם בבדיחות ובויכוחים ביניהם.

״היונג!!! תפסיק כבר!״ התבכיין קאי שג׳ונקוק לא הפסיק לשחק באש המדורה כשהוא מגביר ומנמיך אותה לפי רצונו, עד שקאי התלונן שהוא מתעלל באש ובו.

בעוד שכולם עסוקים בילדים המתווכחים, הרגשתי לפתע איך ראשי נהיה כבד. אני הולך ונחנק והאוויר מתחיל לאזול אבל אני מתגבר על זה.

פתאום אני שומע קול. הוא חזק, מהדהד בתוך אוזניי. אותו קול ששמעתי כשישבתי בפינת המרתף בפנימייה. ״אני אהרוג אותך...אתה תהפוך לאפר...לא מגיע לך לחיות...״

Lived and died-חי ומתWhere stories live. Discover now