״תודה שהסכמתם להכניס אותי. אני קים טא...״ אבל לא הצלחתי לסיים את המשפט היות והבחור חסם לי את הפה. ״אחד: אל תאמר את שמך. שתיים: אסור לדבר עכשיו, נדבר בבוקר״ הוא לחש כשידו חוסמת את פי והלך לישון.
בבוקר גם נשמעה צפירה. תוך רגע אחד כולם קמו והתארגנו. ״בא. יש מסדר נוכחות ואז חלוקת אוכל״ אמר הבחור שהיה רזה וגבוה, ממש כמו עמוד חשמל, אבל הפנים שלו היו מתוקות ודואגות. בדרך למסדר הזה, הוא הסביר לי כמה דברים כמו, ״אסור לומר את השם שלך, רק מספר. אנחנו מקבלים מצרכים לאוכל ומכינים אותו בעצמנו. אחרי ארוחת הבוקר אנחנו עובדים בבתי הערפדים או בכל דבר אחר שמקצים לנו לעשות. אה..ותיזהר, המקום הזה מסוכן. הוא מלא בטיפוסים שכבר לא אכפת להם מכלום...״ הגענו, ונעמדו בשורות כשידינו מאחורי הגב.
מסדר רגיל. לא משהו מיוחד הייתי אומר, לפחות נפטרתי מהערפד ההוא, אבל עכשיו אני מוקף בכל כך הרבה כאלו! לקחנו את המצרכים וחזרנו לבקתה. הבחור הכין לנו ארוחת בוקר משלושה מצרכים בלבד. הייתי בשוק. פעם ראשונה שאכלתי אוכל חם, חבל שזה בנסיבות כאלו.
אכלנו, ואז כל אחר התפזר לעבודתו. אני לא עשיתי כלום, בערך. ניקיתי וסידרתי את הבקתה עד ששמעתי דפיקות רמות בדלת, פתחתי אותה. למולי עמד שומר שהורה לי לצאת. צייתי ומתוך הרגל הושטתי את ידיי, השומר הסתכל עליי באופן מוזר ומיד החזרתי אותן לצדי גופי, אה..נכון, אני כבר לא במתקן הכליאה...
הוא הוביל אותי אל קצה הרחוב, שם חיכתה לי משאית קטנה. עליתי.
תוך רבע שעה בערך נעצרה המשאית. השומר הוציא אותי ממנה וגרר אותי מול בית ענק ומפואר. הוא דחף אותי לכיוון השער וצלצל בפעמון, השער נפתח ונכנסו פנימה. לפני שהשומר הספיק לצלצל בפעמון הדלת, היא נפתחה. ״הוא מחכה בפנים״ אמר המשרת שפתח את הדלת. נכנסו לטרקלין, בקושי נתנו לי לראות את המקום, אבל ממה שכן ספקתי לראות, זה היה בית מפואר כל כך ויפה כל כך.
הגענו לטרקלין המטופח והיפה. על הכורסא מעור השחורה והמרווחת התיישב אציל או גביר צעיר ונאה. הייתה לו פטרייה חומה וחלקה, פניו נראו כל כך שלוות ורגועות. ״תושיב אותו!״ הורה האציל, והשומר הושיב אותי על ברכיי שננעצו בריצפה המצוחצחת. ״היי. קים טאהיונג. שמעתי עליך הרבה לאחרונה״ הוא קרא בשמי בגאווה, אבל חשבתי שזה אסור, או שלערפדים זה בסדר?
״מהיום, אתה שלי! אתה תעשה כל מה שאומר לך, גם אם זה לקפוץ מהגג! כשארצה, אתה תתרום לי את דמך, ברור?!״ הוא שאל בקול רם, הנהנתי בשקט. ״אה, ואני ורנון בקיצור. אבל אתה קורא לי אדוני!״
״אני חושב שהדם שלו נאס....״ אבל לורנון לא היה אכפת למה שיש לשומר לומר. ״אם כך, נתחיל בזה שתלך לאחראי על העבדים והוא יקצה לך מה לעשות״ הוא קרא לאיש שפתח לנו את הדלת.
״אני רוצה שהוא יהיה קרוב אליי כל הזמן. שלא יזוז יותר מארבע מטר מהסביבה שלי, זה ברור?!״ הוא הורה לו בקשיחות והמשרת הנהנן.
YOU ARE READING
Lived and died-חי ומת
Upíri״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
