לקראת הערב כבר היינו דיי קרובים ליעד הלא ידוע שלנו: משפחת האש. אין לי מושג מה זה אומר. רק יכלתי לנחש שזה קשור ליסוד האש שיאכלס אותנו עכשיו. וכמובן שצדקתי. הפעם זאת הייתה עירה קטנה ונטושה. היו שם בסך הכל שלושים משפחות, המקום נראה מחריד. היה שם חם, האנשים לבשו בגדים מרוטים. הבתים היו קטנים ומוזנחים, הייתי בהלם. זה מה שהמלחמה הזאת עוללה לשולטי היסוד. הרס וחורבן. מוות ופחד.
ירדנו מהסוסים שרצו בדממה חזרה אל מקומם והתקדמנו אל מרכז הכפר. כמה ילדים לבושים בסמרטוטים שיחקו להם ברצפה החולית. הו-סוק פנה אליהם, ״שלום לכם. אתם יודעים אוליי איפה אני יכול למצא את משפחת צ׳וי?״ אני לא מבין, איך הוא יודע את מה ומי לחפש, אבל מעדיף לשתוק.
הילדים הצביעו על בית רעוע בקצה הכפר. הו-סוק הודה לילדים והוביל אותנו לשם. הוא דפק על דלת העץ הרקובה. נער מצומק בעל פטרייה ארוכה שכיסתה את פניו פתח את הדלת. ״היי. אתה במקרה צ׳וי האן-סול?״ שאל הו-סוק בחיוך.
הנער הנהנן במבוכה ופתח לנו את הדלת.
הבית היה רק חדר אחד ושרותים. בקצה החדר עמדה מיטת ברזל ולידה שולחן עם כיסא מעץ רקוב. על המיטה ישבה ילדה קטנה ואיש מבוגר שהשתעל בחוזקה. ״קח את התרופה שלך כבר אבא״ צווחה הילדה הקטנה ודחפה לפיו של אביה גלולה לבנה.
״אני מצטער על הבלאגן. בואו. שבו בבקשה״ אמר האיש המבוגר והשתעל שוב. הנער רץ להביא לו כוס מים ופינה לנו מקום לשבת. ״אני מצטער שאין לנו מה לתת לכם לאכול, חוץ מכמה עלי חסה...״ שוב הצטער האיש והשתעל שוב.
״זה בסדר. אנחנו לא רעבים. תודה״ אמר הו-סוק למרות שהיינו מורעבים, כרגיל. אבל אנחנו יודעים מה זה להיות רעבים. כך, שזה לא הפריע לנו כבר.
ישנו על הרצפה יחד עם הנער. ללא שמיכה או כרית, אבל גם לזה אנחנו כבר רגילים. הילדה ישנה עם אביה במיטה, והאן-סול שכב לידי עם עיניים פקוחות. ״א...אנ...אני מצ...מצטער ש...שאת...שאתם צריכ...צריכים לישון על...הר....הרצפה״ הוא אמר בקול שקט ממש, בקושי שמעתי אותו. הוא מגמגם. זאת הסיבה שהוא לא אמר היום מילה, ונראה עצוב כל כך. טוב, מי שמדבר עליי....
״זה בסדר...״ לחשתי לו. ״אני רגיל לזה״ ניחמתי אותו בעובדה שלא רק הוא חי בעוני מחפיר. ניתן היה לראות גם בחושך שהוא מחייך ברוגע, כאילו הוא יכול לישון עכשיו בשקט. אבל הוא לא ישן.
כשקמתי בבוקר ראיתי אותו באותה תנוחה עם עיניים פקוחות. לא מזיז עפעף. מה יש לו למה הוא לא ישן? הוא היה ככה כל הלילה??
כולם עדיין ישנו והשמש רק התחילה לזרוח. ראיתי שהוא קם וניגש החוצה. לאחר כמה רגעים הוא חזר עם קנקני מים כבדים והכין ארוחת בוקר בדממה. נרדמתי שוב תוך כדי צפייה בו מכין את ארוחת הבוקר, וכשג׳ונקוק העיר אותי בבעיטות הוא כבר לא היה שם.
YOU ARE READING
Lived and died-חי ומת
Vampire״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
