פרק 32🌌

32 3 3
                                    

הבוקר עלה ואנחנו התעוררנו אחד אחרי השני כדי להתכונן לעוד יום ארוך של בריחה.

״אין מצב הוסוקה, אנחנו לא עושים את זה!״ זה היה קולה של גא-ראם שהתרעם בכעס מצידו השני של הרכב כשאני עולה על הפגש בדממה ומצוטט לשיחה שהתקיימה צמוד אל אחד הדפנות.

״נונה. הוא נתן לי את המיקום הנוכחי. הוא כתב לי שנוכל להגיע לשם כבר בתאריך הזה. זה יוצא מחר עם שחר. אנחנו סוף סוף נוכל להיפגש ולברר מה קורה!״

״לא יקרה. תחשוב על טאה. זה יהיה יותר מידי בשבילו, לחזור לשם. וגם ג׳ונקוק. הם חוו שם דברים קשים״ היא לא הסכימה לדבר שהוא הציע. לאן הם רוצים שנלך? את מי נפגוש? הייתי חייב לדעת!

״ואנחנו. לא חווינו שם דברים קשים נונה? אבל אני חייב לעשות את זה. דווקא בשבילם. אנחנו חייבים להפסיק את המלחמה הארורה הזאת! ואת יודעת מי היחיד ש...״

״אני יודעת!! אבל הוא עוד לא מוכן! הוא עדיין ילד. וגם אתה וכולכם פה, רק י-ל-ד-י-ם! תפנים אתה זה הוסוק!״ היא נשמעה כועסת, מאוד.

״את לא תוכלי להגן עליו כל חייך. הוא מלא בכוח מטורף ראית והרגשות בעצמך למה הוא מסוגל. חייבים לנסוע לשם, נונה...בבקשה״ אבל לפני שהיא הספיקה לענות אני תוך רגע קפצתי מעל דפנות הפגש הפתוח ישר בניהם.

״אני רוצה לנסוע!״ תבעתי, כבר הבנתי לבד בערך לאן אנחנו אמורים לנסוע, אין ברירה.

״טאה...מה?...״ הם שאלו פה אחד.

״אני מצטער, אני יודע שתענישו אותי על כך שהקשבתי לכם, אבל איפה שזה לא יהיה, אם זה יעזור אנחנו חייבים לנסוע״ דיברתי בנחישות והוסוק היונג הסתכל על גא-ראם.

״גם אני חושב כך״ זה היה ג׳ונקוק, שכמובן כנראה הקשיב גם הוא לחלק מהשיחה כשהוא מופיע מהמושב הקידמי ברכב. ״ואני יודע שגם אני אענש על ההתערבות היונגים״ הוא הוריד את ראשו ברכות ובהכנעה.

״שניכם! אתם לא יודעים לאן...״ גא-ראם התחילה לומר אבל נחנקה מעוצמת הלחץ רק על מחשבה שכזאת.

״לבית שנולדתם בו״ אמר פתאום הוסוק, ובאותו רגע שאוזנינו שמעו את המשפט, בבת אחת, צנחנו אני וג׳ונקוק על האדמה כשאנחנו מוכי הלם.

״טאה...ג׳ונקוקשי...״ גא-ראם מיהרה אלינו וניסתה להסדיר את נישמתנו.

שיערתי שזהו המקום, אבל כשהוסוק הכריז אותו בכל רם, אני לא הצלחתי להחזיק את עצמי, וגם לא אחי הצעיר ממני שעבר איתי כל כך הרבה. ״אתה רואה?!! אמרתי לך!״ התיפחה גא-ראם, אבל אני עדיין הייתי נחוש, חייבים לעשות את זה ויהי מה!
- - -
עלינו על הרכב והתחלנו בנסיעה.

הרוח הצליפה בשיערי השחור והחלק שהספיק כבר להאריך. עדיין לא חזרתי למצב יציב כל כך, וג׳ונקוק בכלל לא הרגיש את גופו מהלם, ובצדק. מה שעברנו שם היה נורא, בלתי נסבל, ולא עולה על הדעת.

Lived and died-חי ומתWhere stories live. Discover now