חסר רגשות [1]

פרק 5

מצאתי את עצמי בתוך מקום חנוק שהיה נראה כמו תא מטען, נזכרתי במה שקרה מקודם והפחד התחיל לחלחל בי.

עברתי למצב ישיבה וניסיתי בחוזקה לדחוף את הדלת כדי לברוח, דמעות התחילו לזלוג מעיניי כשהבנתי שאני לא הולכת להצליח.

המכונית נעצרה לאחר דקות ארוכות, מיהרתי למחות את דמעותיי והעמדתי פנים שאני עדיין מעולפת, עצמתי את עיניי ונשכבתי על המשטח.

שמעתי את דלת המטען נפתחת ומיד לאחר מכן, ידיים הרימו אותי ולקחו אותי אל עבר מקום לא ידוע. לא הרשיתי לעצמי אפילו לנשום, כי פחד זאת מילה קטנה לעומת מה שבאמת הרגשתי.

הכניסו אותי לאיזשהו חדר, פקחתי את עיניי במעט כדי לראות איפה אני נמצאת, זה היה מחסן נטוש. עצמתי את עיניי שוב עד שהידיים הניחו אותי, או ליתר דיוק, זרקו אותי בחוזקה אל הרצפה כאילו הייתי חפץ. ולמרות הכאב הכרחתי את עצמי להמשיך עם ההצגה ולא לזוז.

״מה זה? מי זאת? מה קרה?״ שמעתי קול גברי ולא מוכר.

״זאת הכלבה שהעזה לפגוע בי, אתה הולך לשמור עליה הלילה וכשהיא תתעורר תעיר אותי, אני הולך להתקלח עכשיו ולהעיף את כל היום הנוראי הזה ממני.״ הקול המאיים של הבחור המפחיד נשמע, זה היה אותו הבחור שהצמיד לי סכין לצוואר.

״למה אני?! אמרתי לך שיש לי מבחן סימסטר ממש חשוב מחר-״ האיש השני התחיל לדבר.

״זה פאקינג לא מעניין אותי, אייזק!״ הבחור המפחיד הרים את קולו ושקט השתרר באוויר, לרגע הייתי בטוחה ששומעים את דפיקות ליבי החזקות עד שהבחור המפחיד שוב דיבר, ״אתה יודע לאן אתה יכול לדחוף את המבחנים האלו, אם בפעם הבאה אתה תעז שוב לדבר על זה אני נשבע לך שזה הסוף שלך.״ הוא הוסיף בנוקשות.

״בסדר, תירגע.״ אייזק נאנח והרגשתי את עיניו מופנות אליי, ״אני אשגיח עליה, אתה יכול ללכת.״ הוא אמר בטון חלוש.

הנחתי שהבחור המפחיד עזב את המקום והרשיתי לעצמי לנשום לרווחה. פקחתי את עיניי שנתקלו בפניו של בחור זר, הוא התעסק במחשב שלו ולמען האמת, הוא לא היה נראה כמו בן אדם רע.

העפתי מבט חטוף אל דלת היציאה שנשארה מעט פתוחה ותכננתי את הבריחה שלי, אם אני אלך ממש בזהירות ובשקט מאחורי כל הארגזים האלו, הוא לא יראה אותי ואני אוכל לברוח, הבעיה היא שלא הצלחתי לחשוב על השלב הבא.

אם אני אגיע לבחוץ, אז מה יקרה? מה אם מחכים שם אנשים שיכולים לפגוע בי? אני חייבת לחשוב על תוכנית אחרת.

״בן זונה.״ אייזק אמר לפתע ואני עצמתי את עיניי בבהלה ושוב העמדתי פני מעולפת, ״יש לו מאות חיליים, אבל העיקר לסנג׳ר אותי, לסנג׳ר את האפס הראשי של המשפחה.״ הוא מלמל לעצמו ברוגז.

דפיקות ליבי הואצו, מה זאת אומרת יש לו מאות חיילים? מי הוא?

״תקומי כבר!״ שמעתי לפתע וליבי קפץ, ידיו ניערו את גופי באגרסיביות ואני נאלצתי לפקוח את עיניי בחוסר ברירה, ״וואו, זה היה קל.״ אייזק צחקק כשראה שהתעוררתי.