חסר רגשות [1]

פרק 42

נקודת מבט סקיילר

״תן לי לצאת, אייזק!״ צעקתי בעודי מטיחה את אגרופיי על הדלת בחוסר אונים. אני נעולה בחדר הזה כבר שעות, אייזק כלא אותי כאן. המשפט שאייזק אמר לי עדיין התנגן במוחי ׳אם אני לא אהיה איתך אף אחד לא יהיה איתך׳.
הבן אדם הזה משוגע, הוא אובססיבי כלפיי והוא לא מוכן לקבל את העובדה שזה לא הדדי.

התיישבתי על המיטה ביאוש, מבינה שאני הולכת להישאר כאן עוד הרבה זמן. לקאי לא אכפת ממני, מצידו שאני אמות.

נקודת מבט קאי

״אתה בא למכונית, קאי?״ שמעתי את ג׳ונתן שואל מאחוריי.

המשכתי לנעוץ את מבטי בשתי המצבות של הוריי, ״תלכו, אני אמצא דרך לחזור.״ אמרתי לו בנוקשות ואז שמעתי את צעדיו מתרחקים ממני.

התיישבתי מול המצבות, מביט במילים שעליהן.
׳אליזבת׳ סביאנו, 1970-2016׳
׳רובי סביאנו, 1965-2016׳
הרגשתי את הדמעות עולות בעיניי.

״אז היי אמא, היי אבא.״ לקחתי נשימה עמוקה ונאבקתי בדמעות שאיימו להתפרץ, ״מאז שהלכתם, לפני שש שנים, החיים של כולנו הפכו להיות קשים, היינו צריכים להילחם כמו שתמיד לימדתם אותנו ו- ואפילו לבנות חומות, כי אתם לימדתם אותנו שמותר לנו לסמוך רק אחד על השני. ולמרות שאני כבר בוגר ועצמאי, אין יום שאני לא חושב עליכם ועל כמה שאני צריך אתכם כאן איתי.״ ליבי פעם במהירות והשפלתי את ראשי מטה, הדמעות נוחתות על האדמה. ״בקרוב מאוד הנקמה תצא לפועל ואתם תוכלו להיות בנחת.״ הודעתי להם כאילו הם כאן מולי, ״יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לכם, אבל אין לי זמן. אני צריך למצוא את סקיילר.״ אמרתי וחיוך קטן צץ על פניי שנזכרתי בבחורה הזאת, ״חבל שאתם לא תוכלו להכיר את סקיילר, היא מדהימה, היא רגישה ומכילה אותי למרות כל הפגמים שלי והיא גרמה לי להרגיש מה זה אהבה.״

-

אחד מהחיילים שלי הסיע אותי.

״יש חדש לגבי הבחורה שלי?״ שאלתי בחוסר סבלנות.

החייל הניד בראשו, ״אנחנו הדלקנו מצלמות אבטחה בבר ההוא, כל מה שהצלחנו לראות זה אדם עם מסיכה שמסמם אותה ואז גורר אותה, לא היה סימן כלשהו שיעזור לנו לזהות אותו.״

הרגשתי את הזעם מתפרץ בי, הבן זונה הזה הולך לשלם על זה.
מספיק שאני אראה שיש לה שריטה אחת על היד ואני אכרות לבן זונה את כל היד.

״תראה לי את הסרטון.״ ציוויתי על החייל.

החייל הושיט לעברי פלאפון והחזיר את מבטו אל הכביש. נעצתי את מבטי בפלאפון קולט את סקיילר יושבת על כורסה, היא נראתה יפייפיה, גורמת לי לצמרמורות שנעלמו מהר מאוד כשקלטתי את הבן אדם מתקרב אל כיוונה באיטיות ואז מצמיד את פיה לבד, מסמם את הבחורה שלי.

״אני לא מאמין.״ מלמלתי לעצמי בשקט.
אני חי עם האחים שלי מאז שנולדתי, אני איתם 24/7, אני מכיר אותם יותר טוב אפילו מאת עצמי בשביל לדעת שהבן אדם הזה היה לא אחר מאייזק.

וזה גרם לזעם שלי להתעצם, כי אז הבנתי דבר אחד.
אני מוכן לרצוח אותו בשבילה.
אני מוכן לעשות בשבילה כל דבר.

״עכשיו אנחנו בודקים עוד כמה מצלמות אבטחה, לפחות שנדע מה המספר רישוי של המכונית.״ החייל קטע את מחשבותיי.

״זה אייזק.״ מלמלתי באכזבה והחייל הביט בי עם הבעה המומה, ״תעשו הכל בשביל למצוא את המטומטם הזה ואל תפחדו לפגוע בו, אבל הדבר החשוב יותר זה שתביאו לי אותו חי, אני רוצה שהוא יסתכל לי בעיניים בזמן שאני אתקע לו את הסכין בלב.״ אמרתי בשנאה כל כך חזקה.

—————————-

הפרק הבא יעלה עוד מעט והוא יהיה יותר ארוך❤️