חסר רגשות [1]

פרק 44

נקודת מבט קאי

חזרתי אל האולם, מתעלם מכל הצרחות והאנשים המתים שנפלו מול העיניים שלי.
אני די בטוח שאייזק כבר מת, כיוונתי את האקדח שלי ישר אל הלב שלו בגלל כל הזעם שמילא אותי. לא התכוונתי להרוג אותו כל כך מהר, רציתי קודם ללמד אותו כמה לקחים על כל הדברים שהוא עשה, אבל כנראה שזה מאוחר מידי.

התקדמתי אל עבר הבמה, דוחף כמה אנשים שעמדו לי בדרך.
גופי התקשח כשקלטתי על הרצפה רק שלולית של דם.
אייזק לא היה שם.
הוא ברח.

-

הגעתי בחזרה אל בית המלון, הרגנו את כל החיילים הבוגדים, אבל הייתי מאוכזב מעצמי שאייזק מסתובב כרגע חופשי, אותו בן אדם שהעז לגעת בסקיילר.
בנסיעה נזכרתי בה, איך היא הייתה מפוחדת ומבוהלת כשהיא כמעט התחתנה עם הבן אדם המזדיין הזה.

״קאי? קאי סביאנו?״ התנערתי ממחשבותיי והסתכלתי על החיילים שלי, ״הגענו.״ אחד מהם אמר ואני הפניתי את ראשי, קולט שאנחנו מול בית המלון.

יצאתי משם מהר והתחלתי להתקדם בצעדים זריזים אל עבר המעלית, לחצתי על מספר הקומה שלה ואז רצתי אל כיוון חדרה. נקשתי על הדלת בחוסר סבלנות עד שהיא פתחה לי, לבושה בפיג׳מה ורודה, שיערה השטני היה כרגע קלוע אל תוך צמה והיא הייתה נראית עייפה ותשושה.

״סקיילר.״ פלטתי משפתיי.

היא הביטה בי במבט שלא הצלחתי להבין ואז שילבה את ידיה, ״אז אני מבינה שחזרת לעצמך.״ היא מלמלה ורגשות האשם התחילו לפעפע בי.

״אני יודע שהתנהגתי כמו אידיוט.״ אמרתי לה בכעס כלפי עצמי. ״אבל לא שלטתי בעצמי. מאז שהם עינו אותי, הרעיבו והכו אותי למוות אני פשוט איבדתי כל רגש, התנהגתי מגעיל לכולם, אבל הרגשות שלי חזרו וזה היה בעיקר בזכותך ובזכות הזכרונות שיש לנו זה עם זה.״ אמרתי לה, חייך קטן הופיע על פניי וגם על פניה.

״אני שמחה לשמוע, קאי.״ היא הנהנה בראשה אך עדיין נראתה קשוחה, ״אני חייבת לספר לך משהו על עצמי, אני בן אדם מאוד סלחן בדרך כלל ואני מפזרת אהבה במיוחד על אנשים שאני מעריכה.״ עיני הדבש שלה חדרו אל תוך עיניי וגרמו לי לתחושות שלא הכרתי, ״וזה למה לא ויתרתי עליך גם כשדיברת אליי מגעיל, אני פשוט- לא מסוגלת להכאיב למישהו שאני-״ היא נעצרה ואז הנידה בראשה, ״לא משנה.״

״שאת מה?״ שאלתי כלא מבין, מניח את ידי על כתפה הרכה.

היא השפילה את ראשה, ״זה לא משנה, קאי. אני רוצה להיות לבד כרגע, נמאס לי להיפגע.״ היא הרימה את ראשה אליי ואני קלטתי דמעות עולות בעיניה, ״אני יודעת שזה לא אשמתך, אבל אני לא מסוגלת יותר לחיות כאילו אני שק החבטות של כולם, אני לא יכולה לעזור לכולם, לפעמים גם אני- אני צריכה עזרה.״ הדמעות זלגו מעיניה.

לא ידעתי מה לעשות בסיטואציה כזאת, כשאנשים שהם לא משפחתי היו בוכים כל מה שהייתי עושה זה לצחוק.
אבל לראות אותה בוכה גרם לי לכאב חזק בלב והכאב התחזק יותר כשקלטתי שזה בגללי.

התקרבתי אל כיוונה, הנחתי את שתי ידיי על גבה ומשכתי אותה לחיבוק. היא הניחה את ראשה על החזה שלי והידקה את זרועותיה סביב עורפי.

״אני אעזור לך בכל מה שתרצי ותקחי לך כמה זמן שאת צריכה, נסיכה.״ לחשתי לה ברוגע, מאזין לנשימותיה.

״תודה על היום, קאי.״ היא התנתקה מהחיבוק, ״אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם לא היית מגיע בזמן.״ היא חייכה אליי חיוך קטן שנראה די מאולץ.

״אז זהו שיש לי חדשות.״ נאנחתי בכבדות וגירדתי בעורפי, ״אייזק נעלם.״ אמרתי לבסוף.

פניה של סקיילר הפכו לאדומות והיא הלכה לאחור והתיישבה על המיטה, הבעה המומה על פניה. ״אלוהים אדירים.״ היא סיננה מבין שיניה בכעס.

״ואני מכיר אותו מספיק טוב בשביל לדעת שהוא לא יוותר עליך.״ התכופפתי לעברה ונגעתי בסנטרה בשביל שתסתכל עליי, ״אני מבטיח שאני לא אתן לו לגעת בך.״ הבטחתי לה.

סקיילר לא נראתה משוכנעת, היא עדיין נראתה מודאגת ובצדק, אני נכשלתי כל כך הרבה פעמים.

״אני מאמינה לך.״ היא השיבה בשקט.

הבטתי עמוק אל תוך עיניה הנפוחות ואז התרוממתי על רגליי, ״תלכי לישון, סקיילר, את צריכה את זה.״ אמרתי לה והיא הנהנה.
היא הורידה את נעלי הבית שלה ואז טיפסה על מיטתה ונכנסה אל תוך השמיכות, התקרבתי אליה וכיסיתי אותה, מביט פעם אחרונה בתווי פניה היפות.

התכוונתי לכבות את האור ולצאת מהחדר בצעדים שקטים עד ששמעתי את קולה המפוחד, ״קאי?״ היא שאלה בהיסוס והסתובבתי אליה.

״כן?״ שאלתי בדאגה.

סקיילר הביטה בי ונאנחה, ״אתה- אתה יכול אולי לישון איתי היום?״ היא שאלה בחוסר ביטחון.

הסתכלתי אל תוך עיניה רגע לפני שהנהנתי, ״בטח.״ אמרתי לה וכיביתי את האור, התקדמתי אל הצד השני של המיטה והורדתי את נעליי, נכנסתי אל תוך המיטה כשאני לצידה.

״לילה טוב.״ היא לחשה לי ואז הפנתה את גבה אליי.

״לילה טוב.״ השבתי ונעצתי את מבטי בגב שלה.

אולי היא באמת טובה מידי בשבילי, אולי היא צריכה מישהו שיגן עליה תמיד, שלא יתן שיפגעו בה ושיתייחס אליה כאילו היא מלכה.
היא לא מגיעה לי.
אני בן אדם דוחה, אני רוצח, חם מזג, בגללי קרה לה כל הטירוף הזה השבוע, בגלל שאני הייתי עסוק בעצמי, לא שמרתי עליה כמו שצריך.

״קאי?״ שמעתי את קולה שוב ופקחתי את עיניי.

״מה?״

״למה אייזק היה בבית חולים לחולי נפש?״ היא שאלה את השאלה לליבי ליפול לרצפה.

—————————-

העלתי היום שלושה פרקים😱
אולי יהיה גם רביעי(?)