פרק 36

2.7K 139 68
                                    

נקודת מבט סקיילר

״תצאו, אנחנו צריכים לפנות את הגופה.״ שמעתי את הרופא אומר בחשש.

חשבתי שמצבי גרוע עד שראיתי את ג׳ניפר שצרחה על הרופאים והאשימה אותם.

אוליבר ניסה להוציא אותה מהחדר אך היא דחפה אותו והמשיכה להוציא את כל התסכול שלה על כל העולם.
התמלאתי ברחמים עליהם, על המשפחה הזאת שאיבדה עכשיו את אחיהם.

כמה רופאים התאספו סביבנו וניסו להוציא כל אחד מאיתנו מהחדר.

״שנייה, לא- לא הספקתי להיפרד ממנו.״ אמרתי לאחד מהרופאים שניסה לגרור אותי מהחדר.

הרופא הסתכל עליי והיסס ואז נתן לי ללכת.

התקרבתי אל קאי, נדהמת לראות את פניו שהיו נראות שלוות. הוא שכב שם ללא תזוזה, פניו הפכו להיות לבנות כמו סיד ועיניו עצומות. אחזתי בידו שהייתה קפואה לחלוטין והרגשתי שאני עומדת לקרוס.

״הלוואי שהיינו יודעים מי עשה לך את זה.״ מלמלתי בכעס, בשנאה כלפי החיילים המזורגגים והבוגדים האלו וגם כלפי יוג׳ין, הטבח. אבל לפי מה ששמעתי בימים האחרונים, מישהו אחר היה אחראי על כל זה וזה גרם לי לכעס עצום, בעיקר כי אנחנו לא יודעים מי זה היה. ״אתה יודע משהו? אני הרגשתי כאילו- כאילו אני ואתה היינו צריכים-״ לא הצלחתי לדבר מרוב ההלם שתקף אותי, ״הסיפור שלנו לא היה אמור להסתיים ככה.״ אמרתי לבסוף.

בחנתי את פניו, מתפללת שהוא יגיב.
אבל זה אבוד.

שיחררתי את ידו ואז סובבתי את גבי, מתקדמת אל דלת היציאה מהחדר ומתכוונת להתפרק לבדי.

״אני לא מאמין!״ אחד מהרופאים צעק ואני קפצתי בבהלה. הוא דחף אותי הצידה והתקדם אל עברו של קאי. נבהלתי אפילו יותר כשקלטתי שהמכשיר מראה על כך שיש דופק חלש.

״מ- מה קורה פה?״ שאלתי בבלבול, חושבת שאני הוזה.

״שישים שנה שלא נתקלתי בדבר כזה.״ הרופא מלמל עם חיוך בעודו מניד בראשו, ״ליאנה! יורם! מרי! בואו תראו את זה!״ הוא קרא בקול רם ונכנסנו לחדר עוד כמה רופאים שהיו המומים.

״הוא חי?!״ ג׳ניפר התפרצה לחדר כשהבעה נרגשת על פניה, למרות שעם כל האיפור המרוח היה קשה לראות את זה. ״אני לא מאמינה!״ היא קראה בהתרגשות והתחילה לחבק את הרופאים, כאילו היא לא צרחה עליהם וקיללה אותם לפני שנייה.

עדיין לא הצלחתי לעכל את מה ששמעתי כרגע, איך זה הגיוני? הדופק שלו אבד, הוא שכב במיטה מבלי תזוזה, חיוור וקפוא, אני הייתי בטוחה שהוא-

ג׳ניפר משכה בידי ויצאנו שתינו מהחדר, ״את קולטת?! את קולטת שהוא התעורר?״ היא שאלה עם חיוך רחב.

נשמתי נשימה עמוקה, ״אל תפתחי ציפיות, ג׳ניפר.״ אמרתי לה, או יותר נכון אמרתי לעצמי.
כי עד שהוא לא יפקח את העיניים אני לא הולכת לשמוח.

חסר רגשות [1]Where stories live. Discover now